השימושון

אותה גברת

הבוקר ינאי רצה לדפדף באלבומים – קוקי – אבל הם בארגזים.
נשארה קופסה של תמונות שלא נכנסו לאלבומים – תמונות הפילם האחרונות לפני המעבר לדיגיטלית וגם קופסת שקופיות שלי מהילדות. הסתכלנו בהן מול החלון. מוזר ומוכר לראות את עצמי ילדה. כאילו זה היה אתמול. כל התאים התחלפו כבר מזמן אבל הזיכרון עבר לתאים החדשים. "הנה את וקאיה" ינאי אומר כשהוא רואה אותי בת 7, מאושרת, מחבקת כלבלב עם פרצוף אנושי בתוך מגבת, בכינרת. "זה לא קאיה, זה במבי" אני מדייקת פרטים, ותוך כדי זה צוללת לתמונה. קאיה, במבי, כולם לב.

חוויה מעניינת להביט בשקופיות מהילדות.

לשים שקף על שקף מתינוק עד זקן ולראות אלף פרצופים של ישות אחת.

כמו כאן:

לינק: הקצה

הראה עוד

2 thoughts on “אותה גברת”

  1. נשים יקרות וגברים קשובים

    בסירטון המואר הזה מוצגת בפשטות וללא מילים אימנו האחת המשותפת והיחידה, הרי היא האלה.
    זו שתמיד היתה, זו שיצרה עצמה בדמות מחשבותיה ואותנו בצלמה.
    דרך המעבר האינטיליגנטי והמעודן הזה של תמונות נשים מכל הזמנים אפשר סוף סוף לתפוס את דמותה החיה,בתנועה ולא עוד רק בדמיון..
    אני אוהבת אותה. עינייה דוברות אלי דרך המסך ומוכרות לי מקדמת דנא .ואתן נשים יקרות הביטו בה ודעו את ערככן וברכו את מזלכן הטוב אם היא זימנה לכן גבר כהלכה שידע להכיר בה ולהעניק לה דרככן את כס הכבוד לו היא ראויה

  2. הסירטונאנימציה הזה מדהים .כמה חבל שהיוצר שלו הפסיק באמנות של פיקאסו מלפני 70 שנה ומה זה אומר על האמנות שנוצרה בעשרות השנים האחרונות??? דימוי האשה אצל האמנים העכשויים?? ואם איזה יצירות אמנות היה אפשר להמשיך את הסירטון הזה?? לוסיאן פרויד,אולי,אנדי וורהול,אולי?…

כתיבת תגובה

Close