כללי

איטליה שלי # 5 / ניר ג'רבי

טוב לנו בבית

 

[ניר ג'רבי]

 

[לחלק הראשון: סוף אופטימי]  /  [לחלק השני: סוף לשבוע רביעי בהסגר] / [לחלק השלישי: החיים בצל הקורונה] / [לחלק הרביעי: חשבון נפש]

 

שבוע חמישי.

העוצר התחיל כאן רשמית לפני 7 שבועות (אני מחשב ממתי בעצם הילדים לא הלכו יותר לבית הספר) וזהו בעצם השבוע החמישי שאני כותב כאן.

טוב לנו. טוב לנו בבית כל הביחד הזה.
אחרי תקופה ארוכה של טירוף קיומי בין העבודה, הלימודים של הילדים, פעילויות הספורט שלהם – כל ימי השבוע (וכמובן גם סופי השבוע) הפכו למרתון שלא השאיר לנו הרבה זמן ביחד. אני ממש לא מאלה שחושב שהיינו צריכים את הקורונה בשביל זה ובטח שלא למדתי להכיר את הילדים שלי בתקופה הזו. למזלי – יש לי את הזכות להיות אבא מאוד נוכח ומאוד מעורב בחיים שלהם וכל מה שהתווסף בתקופה הזאת – זה בונוס אחד גדול. לילדים שלי אופי כ״כ שונה ולכל אחד מהם יש מקום מיוחד בלב.

השבוע, במהלך פעילויות הגינון, גילינו כמה כיף לעבוד בשמש ביחד וכמה זה ממלא (בעיקר אותנו הגדולים) לראות את הברק בעיניים שלהם כשהם מבינים שאפשר וכמה עבודה קשה משתלמת.
יש לנו חלקת אדמה קטנה עם בקתה ישנה שאולי ביום מן הימים נצליח להפוך אותה למשהו קסום. בשנים האחרונות, בגלל שאנחנו דיי לבד פה (אין לנו הורים או סבים/סבתות בפנסיה שיכולים לתמוך בנו – ואני לא מתייחס לעניין הכלכלי אלא בעזרה עם הילדים וכו), די הזנחנו את העניין וצמח לנו יער קטן והמון שורשים של צמח מטפס. עכשיו סוף סוף שיש זמן, מזג האוויר נפלא, ואפשר ורצוי להיות מחוץ לכתלי הבית – זאת הזדמנות נהדרת לעשות – ושמישהו ינסה לעצור אותנו..
יש משהו כ״כ נפלא בשגרת העשייה, במאמץ הביחד – כולם יהיו שותפים להצלחה של התוצר הסופי.

בסוף כל יום, מסיימים בבירה קרה במרפסת (עכשיו ששעון קיץ יש אור ושמש עד השעה 20:30 פחות או יותר), או באיזה קוקטייל קליל כמו ספריץ, או ג׳ין טוניק מבושם בעלי לוונדר שאנחנו מגדלים פה בחוץ. באיטליה – בעיקר בצפון, דיי נהוג לשתות אפרטיף קליל בשעות הערב לפני שאוכלים, לפתוח את התאבון ובעיקר כדי להיות שמחים. כל משקה קליל וקריר בערב – אפילו כוס יין לבן – יעשו את העבודה.

למי שירצה להכין אפרול ספריץ לערב יזדקק למצרכים הבאים:

בכוס יין אדום רחבה שמים פלח תפוז, קוביות קרח, מנה של אפרול ומנה של פרוסקו (Prosecco) שזה יין לבן איטלקי מבעבע ומסיימים מעל בסודה. את הכל מערבבים קלות בעזרת כפית ערבוב והנה לכם ספריץ נפלא!
מצרף לכם תמונות של הספריץ ושל הג׳ין טוניק האהוב עליי (העולם מתחלק לשניים אתם יודעים – אוהבי ושונאי ג׳ין! ברור לכם איפה אני נמצא נכון ?!).

 

סממני כניעת הקורונה מסרבים להגיע לצערנו, אמנם מספרי התמותה וגם הנדבקים ירדו, אבל העומס על בתי החולים עדיין גדול מאוד והשיפור עדיין לא כ״כ משמעותי בשביל לבשר לנו על הקלות בסגר.

בימים אלה נכנסנו לשלבי ניצוצות התמיכה הכלכלית, לאף אחד לא ברור לאן כל זה יוביל אותנו. גם לי כמו לרבים אחרים יש אין סוף מחשבות על היום שאחרי, אבל כרגע, אני מודה על העובדה שאני שכיר ולמרות שלא תהיה לי משכורת מלאה, יהיה לי יותר קל להתמודד עם המצב בצורה זמנית.

יש לי חברים עצמאיים, בעלי עסקים עם עובדים לא מעטים, ולראות אותם מרוקנים בתקופה הזאת כל חסכון שהיה להם כדי להמשיך לעמוד על הרגליים ולא לפגוע באף אחד זה נורא. אחרי שנים של מאמצים ועבודה קשה – כ״כ הרבה אחריות, כ״כ הרבה כאב. בסוף הקורונה אולי נהייה בריאים יותר אך כנראה גם עניים יותר, ועל כל שני צעדים שהתקדמנו בעמל קשה, כנראה נחזור שלושה צעדים אחורה, אבל איך יאמרו חכמינו – העיקר הבריאות.
לכל תקופה בחיים יש דאגה משלה – אנחנו הרי לא באמת רגועים אף פעם.. תמיד יש על מה לדאוג. זה לא דבר שלילי – זאת עובדה. בית, ילדים, בתי ספר, גיל התבגרות, רשיון, עבודה, לימודים – אין סוף!
אז עכשיו נתרכז בקורונה ומחר…
מחר נתרכז בדאגה אחרת.

השבוע הייתה לי שיחה מעניינת עם אשתי על העובדה שאנחנו דור שחי חיי רווחה. דור שסובל אולי מעודף רווחה. למזלנו הרב (ואני מתייחס לאירופה ובפרט איטליה) אנחנו לא חיים מלחמות, לא חיים תקופות עוני (עוני ממשי), ובסה״כ עם כל הקושי הכלכלי – חיים פה טוב. אני לא יכול לתאר לעצמי מה היה קורה אילו הייתה פה באמת מלחמה והדאגה לילדים הייתה מוחשית – הרי לאורך ההיסטוריה תמיד היו תקופות של אלימות ומלחמות ואם נחשוב על זה – משנות השבעים ואילך פשוט חיים פה. אני מניח שבמידה מסויימת זה עושה את כולנו קצת מפונקים יותר אבל חשוב כ״כ לדעת להעריך את זה. זה לא מובן מאיליו.

אסיים ואסכם בברכת בריאות איתנה לכולכם, נצלו את הזמן לדאגות טובות (יש גם כאלה), תאהבו, תלמדו סבלנות, תבשלו, תשתו – החיים סביבנו מלאים ביופי וכמו שאמר נשיא איטליה סרג׳יו מאטארלה בנאומו האחרון – אם כבר להידבק – אז רק בסולידריות הדדית ואהבת חינם.

שיהיה לכולכם שבוע אופטימי למרות הכל.

ניר

[המשך: בשבוע הבא…]
תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close