שלום רב.
שמי איציק פייגין. נולדתי בשנת 1944 במושב תל עדשים שבעמק יזרעאל. בן למשפחת חקלאים, ילד אדמה, ילד חופש. היום אני בן 64. נשוי 44 שנים, אב ל 5 ילדים, סבא ל 13 נכדים. משפחה ענפה, אוהבת, תומכת, לעיתים גם מקשה. ככה זה כשאוהבים. במהלך חיי, חיי עשייה ועמל, עסקתי במגוון פעיליות רחב: חקלאי, מפעיל ציוד כבד, תפקידים ניהוליים ועוד. הרבה עבודת כפים, הרבה זעה, הרבה אחריות. אני לא מתלונן. "יהיו חיי מרורין…" וכו'. אל הרוחני, האלטרנטיבי, המיסטי, אם התיחסתי, התייחסתי בזלזול. חיי היו חומר, קיומי היה גוף. כך עד לפני 12 שנים. לפני 12 שנים פגשתי באדם. איש זר. חידה. הוא סיפר לי סיפור. אני הייתי גיבורו של הסיפור. בסיפור כמעט מתתי. הצטמררתי. הסיפור היה זיכרון עתיק, שמלבד אחד מאֵחָי, אף אחד לא ידע עליו. אף אחד! זה סיפור אמיתי. בגיל 17 נגעו חיי במוות. הבטתי בבן שיחי. רציתי לדעת איך הוא, שמעולם לא נפגשנו ובטח שלא דיברנו, ידע? היום אני יודע שזו לא הייתה השאלה הנכונה וגם… שזה היה הרגע ששינה את חיי.
מאז חלפו 12 שנים. 12 שנים בהן עולם הרוח נפתח לפני ועוד ממשיך להיפתח. למדתי הילינג ורפלקסולוגיה. השתתפתי בקורסים אלטרנטיביים שונים. הייתי אסיסטנט במשך שלוש שנים. צברתי ידע וניסיון. יש לי הרבה שעות של נתינה וקבלה. אני מטפל בכיר. אני אוהב את מה שאני עושה. תודה. בכל שנות לימודי ועבודתי שמעתי רבות מפי מורים ותלמידים, שבחולי סרטן הם לא מטפלים. אני טיפלתי. כמטפל רב תחומי המשתמש גם בכלים של דמיון מודרך, ידעתי שאוכל לעזור במשהו לחולי סרטן. זכור לי מקרה אחד, הקשור באופן ישיר להמשך סיפורי, בו שיתפתי את חבריי ללימודים על מקרה של חולה סרטן בו אני מטפל (הפרטים כמובן חסוים). המורָה שאלה את התלמידים מה הם היו עושים במקרה זה והתלמידים, ללא יוצא מן הכלל, אמרו: לא נוגעים בו. המורה שלי אמרה שגם היא לא מטפלת בחולי סרטן.
לפני 3 שנים הזדעזעה שיגרת חיי וחיי משפחתי. גוש גדול, שהתפתח בצווארי, התגלה כגידול ממאיר ואלים במיוחד. יצקתי משמעות להבחנה: אני חולה סרטן. מפחיד. החלו ההכנות לשלב הטיפולי. צוות רפואי גדול ומוכשר בדק וניתח את הממצאים. המלצתו היה כימותרפיה ואחר כך סדרת הקרנות. סמכתי עליהם. הרגשתי שאני בידיים טובות. הצד הפיזי היה מכוסה. עכשיו הייתי צריך לדאוג לצד הנפשי וידעתי מי תוכל לעזור לי. המורה שלי, זו שלא מטפלת בחולי סרטן. עליה סמכתי ואליה ניגשתי. שיתפתי אותה ברצון שלי ואחרי היסוס קל היא הסכימה להצטרף אלי, לקחת חלק במסע שלי ולחזק את הנפש שתתמוך בגוף. היא נשארה אתי לאורך כל הדרך: מקשיבה, מייעצת, תומכת. זה היה מסע קשה, אבל הוא כבר היסטוריה. נגמרה הכימותרפיה. גם ההקרנות נגמרו. נשלחתי לצילום. הפתעה. הגוש נעלם כמעט לחלוטין. ניתוחון קטן להסיר את המעט שעוד נותר והביתה. שמחה. פניתי למחלקת אף אוזן גרון לקביעת תור לניתוח ומצאתי את עצמי מול 18 רופאים ופרופסורים מכל גווני הקשת. הסתבר שכתוצאה מההקרנות נוצר חור בלסת התחתונה. דיאגנוזה קשה: צריך לכרות את הלסת, להשתיל תותב, להמתין לקליטה וריפוי ואז לעבור השתלת שיניים. מצמרר. המורל חוטף. הספק מחלחל והיאוש, טוב נו, אתם יודעים, גם הוא מרים ראש. שקעתי לדיכדוך וכנראה שגם שם הייתי נשאר אלמלא אשתי, שפקחה את עיני והזכירה לי שיש עוד מלבדי.
חזרתי למורה שלי, להתכונן. לניתוח כזה לא יוצאים לפני אישור כשירות פיזית. עבדנו על חיזוק הנפש בצמוד לחיזוק פיזי וניגשתי לבדיקה. נאמר לי שאני מוכן. פחדתי פחד מוות אבל באמת הייתי מוכן. לאחר 3 חודשים של המתנה הוזמנתי לניתוח. בטלפון נאמר לי שכל 8 הרופאים, שיהיו בניתוח, כבר ערוכים. למשפחתי, שליוותה אותי, הוסבר שזהו ניתוח מסובך ושהוא יימשך כ – 12 שעות. הם אוהבים אותי, מה הם יכלו לעשות. ישבו לחכות. נכנסתי לבדיקה של טרום ניתוח. רופא מומחה בדק אותי ואז בדק אותי שוב והביט בנתונים ובצילומים ובדק שוב ואז יצא וחזר עם עוד שני רופאים, שגם הם בדקו אותי. אחר כך הם דיברו אלי. הסתבר שהלסת החלימה ואין צורך בכריתה. הם הפנו אותי לפרופסור פה ולסת והוא אישר את אבחנתם. "אין לי הסבר איך זה קרה", הוא אמר, "אבל אתה מטפל הוליסטי… אולי לך יש". לא היה לי הסבר, הייתה לי השערה. תחושה בטן חזקה. ברור לי שהרפואה הקונבנציונאלית הצילה את חיי ובלעדיה לא הייתי כאן, לא הייתי יכול לחלוק אתכם את סיפורי. אבל גם ברור לי שאלמלא התמיכה ההוליסטית, אלמלא הרפואה האלטרנטיבית, התוצאות היו אחרות וגם כאן יש לי תחושות בטן… גרועות הרבה יותר. בסופו של דבר עברתי ניתוח, יחסית פשוט. ניקו את שאריות הגידול והסירו את בלוטות הלימפה.
מאז חלפו כבר 18 חודשים ואני בן אדם בריא. אני ממשיך לטפל ולתת מהניסיון והידע שלי. ממשיך ללמוד ולהתפתח. אני משקיע יותר זמן בחולי סרטן. אני יודע מה עומד לפניהם. זהו מסע קשה ואסור לעבור אותו לבד.
תודה.
איציק פייגין
מטפל אלטרנטיבי
מתמחה בחולי סרטן ואלצהיימר
פתח לאחרונה קליניקה בפרדס חנה
ליצירת קשר: 050-5310242
פייגין.
איש מיוחד שכבר לא פוגשים בעולם של היום
מושבניק שורשי מחובר עמוק לאדמה, לתכלס, לחיים
ובעל יכולת הבנה וראיה רוחנית רחבה .כשהו קולט דבר מה התגובה הראשונה שלו היא צחוק, כאילו הכל פשוט ועכשיו נותר רק ליישם, גם בתוך הכאב יודע איציק להביא את ההומור ולאזן את פני הדברים. מחבר בין שני העולמות,מסור לריפוי עבור עצמו ועבור כל מי שיפנה אליו
איש יקר ונדיר, כל הכבוד לך על ההתמודדות שלך ועל האומץ וההסכמה ללות גם אחרים המתמודדים בין רגעי היאוש הבדידות והפחד.
ממליצה לכל מי שזקוק לתמיכה בהחלמה מסרטן לקבל מהידע שלו
בברכה
עופרה
איציק יקר
בכל פעם שאני נזכרת בסיפור הזה או קוראת כמו הפעם, יש לי צמרמורת. אני מודה לך על המתנה הגדולה שנתת לי כשפנית אליי. באמת תודה מכל הלב. טוב שתספר לעולם שיש שאפשר אחרת. שיש ניסים או אולי זה בכלל לא ניסים. אולי אנחנו מצפים לדברים גרועים ובכל פעם שקורים דברים טובים אנחנו חושבים שזה נס. החיים טובים ויפים גם כשהם לא קלים.
אני מברכת אותך ומאמינה שכל אחד שיפגוש אותך ויקבל את האנרגיות והניסיון שתחלוק איתו ירוויח בגדול. את בן אדם ענק בעיניי ואפשר להרוויח מהעשייה שלך מעל ומעבר. מטופליך זוכים ועוד יזכו אחרים רבים.
באהבה ממני
שולמית