סביבה וקהילהצדק חברתי

אירועים קרובים, ביחד

(התמונה מתוך "קולנוע משנה תודעה", סרטים על קיר האסם בסטודיו שיהר)
***

לא הייתי בהפגנה בביג. יש לי תינוק קטן על הסיסטם ואני לא יכולה לחשוף אותו לטירוף הזה. גם אם זו פיסה אמיתית מהמציאות.
אין לי משיכה לעמוד מול אספסוף מתלהם, שמנגנון ההזנה שלו מורכב משדים (בין היתר).
והסיפורים מצמררים. שמעתי על ילד שמפחד לנסוע לבד באופניים במושבה, פן יקרא בדרכו ההוא שאיים עליו שהוא יהרוג אותו "בשביל שהאמא השרמוטה שלו תבין איך זה שרוצחים לה את הילדים".
וקראתי על אישה שוחרת שלום שפגשה את השכנים שלה בצד השני של ההפגנה בביג. עד המפגש הזה יו יחסי שכנות בסדר, ופתאום עכשיו הם יושבים לה מחוץ לשער הבית ונוהמים.
קובי קובי כותב בפייסבוק שלו משהו שאני מתחברת אליו. להלן ציטוט חלקי (שמשאיר את הדברים בהקשרם):

"בכל עם ובכל מדינה יש רוב שוחר שלום. גרמניה של לפני מלחמת העולם, הכילה רוב שוחר שלום. רוב הגרמנים רצו לחיות בשקט ולהנות מהחיים. מיעוט נאציונל סוציאליסטי השתלט, והוביל את גרמניה לתקופה האפלה של האנושות. הרוב שוחר השלום לא היה רלוונטי. מתוך מיליארד ושלוש מאות מליון מוסלמים בעולם, רובם שוחרי שלום. 15 אחוז מהם קיצוניים. 19 מוסלמים קיצוניים השתלטו ב 9/11 על מטוסים והרסו את מגדלי התאומים תוך הרג של מעל ל 3000 אמריקאים והורידו את ארה"ב לרצפה. מאות מיליוני מוסלמים שהם הרוב שוחרי השלום לא היה רלונטי. יפן של לפני מלחמת העולם, כמעט כולה שוחרת שלום ושלווה. קומץ קיצוני החליט לפתוח במסע הרג , שלח להפציץ ספינות אמריקאיות, שיגר את יפן למלחמה וגרם להרס ומות מיליונים משתי פצצות אטום. הרוב שוחר השלום לא היה רלוונטי. סין, רובה אין מחלוקת שוחר שלום שאך צרוב לעומק בתרבותה. קומץ החליט אחרת ושלח את סין למלחמה עקובה מדם והרג מסות של אדם במחוזות טיבט ומקומות אחרים. הרוב שוחר השלום לא היה רלוונטי.

גם רוב הפלסטינים שוחרי שלום. קומץ קיצוניים (חמאס והגיהד האיסלמי בעיקר) גורר אותם פעם אחר פעם למסעות שתוצאתם הרג והרס. הרוב שוחר השלום לא רלוונטי. מכאן, רוצה לומר, שהפתרון צריך להיות חיסול (לא הרג) טןטאלי של המיעוט הקיצוני בכל צד אם הממשלה שלנו הייתה מגיבה מיד, ועוצרת ומכניסה לכלא ל3 שנים לפחות את כל החלאות שחפשו ערבים בחנויות וצעקו מוות לערבים, בגין הסתה חמורה לרצח, היינו פותרים חצי בעיה. לא רוצה לייעץ איך למגר את המיעוט הקיצוני שנמצא בצד הפלסטיני, אבל אני מניח שממשלת עבאס הייתה עושה זאת בהצלחה רבה אם מישראל הייתה משכילה לתת בתמורה את חצי תאוותם. לכן, הרוב החביב ושוחר השלום שרוצה ליזום שרשראות ידיים בכפרים ערבים לשם ההזדהות, ורץ להפגין בעד השלום מול כל מוקד צואתי של ברברים – אנחנו יודעים שאתם הרוב, ואנחנו יודעים שאתם שוחרי שלום. אבל אתם לא רלוונטיים".

ובכל זאת, יש חלק בתוכי שרוצה "לקום ולעשות". אז מה?
קבלו לקט מהפיד השוצף שלי, שבאופן מפתיע אין בו ביטויי גזענות ישירים, אלא בעיקר דיונים ועדויות. והרבה הצעות מעניינות.

תמיכה בהתמודדות עם פחדים וחרדות למבוגרים ולהורי ילדים: מפגש פתוח ללא תשלום
לאור המצב והתחושות הנלוות אליו נערוך מפגש תמיכה בהתמודדות מבוגרים והורים לילדים עם פחדים וחרדות. במפגש נערוך בעזרת פסיכולוגים קליניים שיח משותף על הנושאים שמטרידים אותנו בימים אלה ונקבל כלים להרגעה ולניהול נכון של מצבי לחץ בתוך עצמנו ובתוך המשפחה.

המפגש ייערך ביום חמישי 10/7 במעגל – בית למשפחה, מרכז טיפולי מקצועית ברחוב דרך הבנים 96 , פרדס חנה-כרכור
בשעה 20:00- 21:30מנחי המפגש:
אסי שורק – פסיכולוג קליני ומנהל מרכז 'טבע ומהות'
הגר מדר צנטנר – פסיכולוגית קלינית

לפרטים נוספים: 0525739201
ההשתתפות פתוחה לכולם והינה ללא תשלום. אנא הגיעו כמה דקות לפני הזמן. לאיוונט >

חמישי 10/7
המסיבה של טלי עמנואל – רוקדים למרות הכל!
לתושבי הדרום כניסה חינם בהצגת תעודת זהות וחיוך.

ואם כבר מדברים על חינם ועם חיוך, אז
קפה כרכור מחזק ומחבק את תושבי הדרום ומזמין אותם היום ומחר ליהנות מארוחה טובה אצלנו ללא תשלום.
——–

שישי הזה, 11/7 בשעה 09:30-11:00
נפגשים בחממה יחד, יהודים וערבים למפגש ולשיח,
בואו לתמוך, לשמוע ולהשמיע!

צומחים יחד

שכנים של שלום
יום שישי 11/7 אחה"צ 17:00-18:15
צומת כפר קרע

יהודים וערבים, תושבי ואדי ערה והאזור, נותנים ידיים למען שכנות טובה.
קוראים יחד להפסקת ההסתה והאלימות, נושאים קול של שפיות ושל אמונה בחיים משותפים.
ללא נאומים וסיסמאות, נעמוד יחד בבגדים לבנים, ניתן ידיים וניצור שרשרת ארוכה של תקווה.
בואו איתנו לא בפחד- אלא יחד

كونوا معنا وشاركونا, بلا خوف – انما سوية
לאיוונט >

יום ראשון 13/7: איך לדבר על מציאות שקשה לתאר במילים
ביום א' הקרוב בשעה 20:00 בערב יתקיים ב"מקום בזמן" מפגש שיח ייחודי של הורים ומתבגרים לדבר על מה שקורה סביבנו.
איך אפשר לדבר על מציאות שקשה לתאר במילים. מה אומרים על אלימות כזו? על גזענות? על שנאה? למה חשוף הנוער ומה הדילמות שלנו המבוגרים אל מול החשיפה הזו?
הזמנה לשיחה אינטימית בהנחיית לילך ינאי ורותי שמרון.
לאיוונט >
—-

(חמישי 17/7: ההופעה של ניל יאנג)

יום רביעי 16/7 – מעגלי שיח בין תושבים ברחבת תיאטרון הידית
20:30.
לאיוונט > 

 

חמישי 24/7 קולנוע משנה תודעה: ג'ין ומג'נון
אחרי הפעם הקודמת המוצלחת ביותר, שבה דפני ליף הגיעה והקרינה לכ- 150 משתתפים את "הדיקטטור הגדול", הסרט הבא שיוקרן על האסם אצל שירה הוא "ג'ין ומג'נון" של ממדוח אפדיליה. זה סרט אדיר. אני מצטטת פה מתוך הבלוג של איה מינסטר:  "אפדיליה חוקר את פשר האמונה שבה מחזיקים אביו ואימו בשדים; ומתוקף כך עולה עניין מקומם של השדים בתרבות בחברה הערבית. עניין זה עולה באופן עדין, לא כאיזה נושא כבד ומעיק, ובכל זאת בלי טשטוש ובבהירות. הדרך שבה האמונה בשדים מתבררת, הקלילות ועם זאת הרצינות, נובעים מכך שממדוח אפדילה מציג את סרטו כמו במשחק יצירתי שהוא משחק עם עצמו, עם אחיו, עם אביו ומשפחתו, ואיתנו, עם הצופים. זהו כישרון מיוחד ויש בו את היכולת להכיל סתירות פנימיות בדרך של אמפטיה אינטליגנטית".

עוד מתארת איה, חוויה כמעט זהה למה שאני עברתי עם הסרט הזה: "בסוף הצפייה בסרט נזכרתי, איך בשנה א' סמסטר א' בחוג לקולנוע באוניברסיטה, ג'אד נאמן אמר לנו באחד השיעורים, שהדרך הטובה ביותר לדעתו לגלות עד כמה סרט הוא טוב, היא לצפות בו כשעייפים מאוד. ובכן. זה מה שקרה לי עם סרטו של אפדילה, בלי שהתכוונתי. בסרטו שד ושיגעון נתקלתי כשאני עייפה. הצצתי בטלוויזיה לראות מה הולך בה, רק לרגע, כדי לכבות אותה וללכת לישון, ונתקלתי בשד ושיגעון והתמגנתטי אליו לחלוטין. לא יכולתי לפרוש. התעוררתי לגמרי וראיתי את הסרט עד הסוף. הסרט עשוי ביד חזקה ועם זאת קלה, יד אמן. מלא קסם, הומור ווירטואוזיות. הסרט מורכב אך עשוי כמו בקלילות, ביד בוטחת המעבירה אותו בתוך המבוך שבו הוא מתנהל, בין כל הסימטאות והפניות שבהם הוא נוסע, לעיתים כמו ברכבת הרים, והמעברים חלקים וזורמים".

אם אתם יודעים על עוד מפגשים מעניינים ורלוונטיים ל"מצב" אתם מוזמנים להוסיף.

הראה עוד

כתיבת תגובה

שווה לראות גם

Close
Close