אמנות ועיצובזוגיות ומשפחהילדיםכתיבה פרטיתשיטוטים

אל ארץ אחרת מאוד

אוגוסט וחם. ויש חריגה ממסגרת האוברדראפט. הצ'קים בדרך באופן גלוי וסמוי. אבל יש מזגן ויש ריצפה ויש בריאות ויש אהבה ויש עשייה ויש תקווה. אני לא כמו אמא של ברוך, שחווה חד הוריות בשיכון מאובק עם ילד קשה, והבן שלי לא כמו אלכס, אני ואבא שלו אמנם פרודים אבל חיים וקיימים ואוהבים אותו. ועם כל התוגה, כרכור זה לא בית שפע – העיר הדמיונית שבה מתרחש "אל ארץ אחרת מאוד", הספר החדש של עדי ברק. אני לא רוצה לכתוב 'הרומן הראשון' למרות שזה נכון, כי הספר הזה כל כך בשל, ומקסים ועמוק וחומל, וכתוב לעילא.

אל ארץ אחרת מאוד

עד שישוחרר פרק לקריאה באינטרנט, קבלו את התקציר על הכריכה האחורית:
אל ארץ אחרת מאוד הוא סיפורם של תושבי שיכון מאובק בבית שפע – מקום קטן ודל בפאתי הקיום שלנו. ברגישות אנושית ובכישרון ספרותי מרהיב מוחה עדי ברק את מעטה האבק מהשיכון, העייף ומדייריו שבעי התלאות ומתאר את הגיבורים שלו בסבלנות, בעצב, באהבה ובפשטות: את אלכס, הילד העזוב, את לבן, המרוקאי הזקן והערירי, את ההודי השיכור, את אמו היפה והעייפה של ברוכינקה ואת שלמה המלך – פעם פקיד בכיר בעיריית בית שפע, והיום משוגע חסר בית שקולו הולך מקצה השיכון ועד קצהו.
סיפורם של האנשים הרחוקים-רחוקים האלה מקרב את הקורא אל הספר הגיאוגרפי והחברתי של ישראל, ולא פחות מכך, מקרב אותו אל נבכי נפשו שלו. שכן היתמות של אלכס, השיגעון של שלמה המלך, הבדידות של לבן – כל אלה אינם רק פיסות חיים מארץ אחרת מאוד.

עדי ברק, יליד 1975, כותב דוקטורט בעבודה סוציאלית, מלמד באוניברסיטת ת"א "תיאטרון קהילתי ועבודה סוציאלית", וכן לומד לתואר שני בתיאטרון. מנחה קבוצות, סדנאות ומופיע בתיאטרון פלייבק. סיפורו "אלכס ושלמה המלך" היה בין הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של עיתון "הארץ" והוא הגרעין שממנו צמח רומן זה.

ביום שישי אנחנו מנקים את הבית. כלומר, הילד בבגד ים עושה גליצ'ות על הרצפה ואני מגפגפת. לתוך זה נכנס עדי, השכן לשעבר מקק"ל, לקפה אחרון לפני שהם עוזבים לרעננה. הוא בא להביא את הספר, שעליו הוא סיפר לי לפני חודשים רבים באחת מהפגישות-על-הדרך, בעדינות, שלא לבזבז את אנרגית העשייה על תחושת הישג בטרם עת. לאט לאט בסבלנות ועבודת נמלים הסיפור נכתב, עובד, הורחב, הוגש, התקבל לזמורה ביתן, נערך, עוצבה עטיפה, נכרך, והנה הוא כאן וקיים. ילד שלישי תוך 4 שנים.
יושבים ומפטפטים.
על מעברי דירה בילדות (מעצב אישיות אבל גם לא פשוט), על בתים, ומשפחה, וצירופי מקרים, עד שמגיע הזמן להיפרד. וכשהבית נקי ושקט אני פותחת את הספר ומתחילה לקרוא, ולא מניחה אותו עד שבת בצהריים.
וגם אחר כך, שהשבת יוצאת, אני מוצאת את עצמי יושבת במרפסת החשוכה, מחבקת את הספר ואת הילדים שכתובים בו.
זה כתוב כל כך טוב, כל כך קולנועי, מישהו צריך לעשות מזה סרט.
(השארתי הודעה לניר ברגמן).

עדי ברק עונה לורד לי על חמש שאלות ב"הארץ" >>

תגיות
הראה עוד

4 thoughts on “אל ארץ אחרת מאוד”

  1. רונית, גם הכתיבה שלך חומלת ומרעננת ונוגעת ומציירת תמונות מחיי יום יום, פעם בבריכה, פעם על הכריכה, פעם במדע טק עם זרועות שנשלחות לחיפה היפה שבאמת מזכירה גם את מדריד וגם את ליסבון וגם את מרסיי. וכך אתה מוצא את עצמך משוטט בנבכי מוחך בנבכי חייך באוגוסט ובינואר , בחורף , ובבקיץ.בסתיו ובאביב. גם מהחיים שלך אפשר לעשות סרט , ואם לא אינגמר ברגמן אז ניר ברגמן שבדומה לעדי ברק (שאינני מכירו אך אני מוריד בפניו את הכובע על ההספק ועל האיכות), זכיתי לראות את סוסי ים שלו, שהפך להיות הבסיס לכנפיים שבורות. יחי היוצרים.

כתיבת תגובה

Close