התפתחות האתרזוגיות ומשפחהטורים אישייםכתיבה פרטיתמהעולםשיטוטים

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים # 3

"הרבה יותר מהיכולות ומהפוטנציאל שלנו, מה שמגדיר אותנו, הן ההחלטות והמעשים שאנו מבצעים"
(פרפרזה על משפט מהארי פוטר)

[אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים # 1] [אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים # 2]

כשהייתי ילד שיחקתי המון מונופול. המחירים היו בלירות והיה כסף אמיתי. אני זוכר שלא הייתי נח עד שהייתי רוכש את כל הרחובות (ונהנה כבעלים של ערים שלמות שגובות מיסים…) ומגיע למצב שחברי למשחק היו פושטים רגל. לעיתים רחוקות הייתי מפסיד גם אני (במיוחד לאחי הגדול דותן) ותחושת הכישלון היתה חדה וכואבת, אבל פחות מהפסד צמוד בעוד משחק שח, במשפחה של חולי שח. עד היום כשאני משחק שח, אני נתקף בקוצר נשימה, יוצא אל הקרב בחרדה ואומץ, במטרה להביס את הצד השני. זה מה שהכרתי אז. מנצחים או מפסידים. הצלחת או נכשלת.
המקום הכי נעים על הלוח היה "דרך צלחה" (במיוחד ה-200 לירות שמקבלים שם). ומה זו "דרך צלחה"? במילון זה "ברכה למי שיוצא לדרכו".

אבל מהי ברכה? מהי הצלחה? אם נחזור מהנסיעה שלנו עשירים אז הצלחנו? או שמא כמשפחה מאוחדת ומאושרת? אם נגיע ונחיה ביורט בקהילה אקולוגית אי שם, בלי מעות אבל עם ניסיון חיים זו הצלחה?

כל רוחני דור 2.0 יודע שחשוב ליהנות מהדרך. וזה מה שאנו מתכוונים לעשות הפעם. יש כ"כ הרבה דברים לסגור – למכור את כל הבית, למצוא פתרון לאנג'י, למכור את "מקום בזמן", לסגור עשרות חשבונות מול ספקי שירות, להפיק את אירוע ההשקה של "אנו", ליצור וליצוק עם רונית את אירועי "מאי מושבה חופשית", למכור את האוטו, לסדר סתימה סוררת ועוד מיליוני "דברים לעשות". כבר למדתי שאלו דברים שיקרו ממילא (כשיש Life Line באופק, הטיסה שלנו ב-7 ליוני), אז בוחר לא להילחץ.

ליאו בירהוכולם אומרים לנו "איזה כיף לכם".  ואני יודע שיהיה גם קשה ושיהיה פער בין המציאות לדמיון שלנו עכשיו.  וכמה מאתגרת יכולה להיות הנסיעה הזאת. עם 3 אינדיאנים ובראשם לֵיאו, בּריון בן שנה וחצי שרץ ונוגע בכל דבר. וזוכר שהודו זה גם חום ולחות ולכלוך ומיליארד הודים שרוצים לגעת לך בילדים ועכבישים בשירותים (גיל, מקווה שאת לא קוראת את זה…) והמחירים גם הכפילו את עצמם אומרים. ולפעמים אצטרך לשעשע את הילדים במשך 6 שעות במסעדה על צלע הר, כשנהרות של גשמי מונסון יקיפו אותנו וגיל תעביר סדנה…
זה מצחיק איך מנגנון השכחה שלנו מתעתע בנו ויודע לשכוח את רוב הקשיים שהיו לנו בטיולים ולהתמקד ולזכור את הטוב שקרה… כי כנראה כשיוצאים לחופש המיקוד הוא בהנאה ובגיוון. וכשמתחיל להיות קשה, תמיד אפשר לחזור. הגעגוע לצאת לדרך מתחלף בגעגוע לשוב הביתה.

היום אני משחק במונופול של החיים. לפי סטטיסטיקות יבשות אני  כישלון. בן 41. אין לי בית. היתרה שלנו בעו"ש מאפשרת לנו בדיוק להגיע לחודש הבא. אני עוזב מרצוני עבודה שהכניסה לנו 80% מהכנסתנו החודשית (אבל הצלחתי להיות 10 חודשים שכיר!). אין לנו חסכונות (אבל גם לא חובות). ואני לא שורד את המירוץ המטורף הזה ומעדיף "לברוח עם המשפחה להרפתקה" (פרפרזה על דברי אמא שלי).

הכיסופים שהיו לי כילד להיות עשיר ורב נכסים, התחלפו אצלי לתשוקה לחיים של אמת ועושר של חוויות. נסיעתנו תהיה מוצלחת אם נדע לחיות בהווה וליהנות ממה שיש ולהאמין שיהיה טוב. כי עכשיו טוב. ואם אפשר להרוויח איזה מיליון על הדרך מה טוב…

[אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים # 4]

תגיות
הראה עוד

2 thoughts on “אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים # 3”

  1. כמה יפה אתה כותב… חושב על המסעות שהיו לנו בחיים. פעם אתה הובלת ופעם אני. התמודדנו מול איתני טבע ואיתני אדם וגם כשנראה שהמצב אבוד תמיד היה סוף טוב לסיפור. דווקא מהמקומות של הקושי – שודדי דרכים שארבו לנו, איבוד הדרך, חולשות של הגוף, קור ומעט מזון – יצאנו עם החוויות והזכרונות הכי טובים. אני זוכר באיזה מצב היית כשנפגשנו לראשונה, יום לפני הטרק הראשון הגדול…
    יש לך שותפה מדהימה למסע. ושותפים קטנטנים שיהיו גם הם במסע גילוי עצמי ומשפחתי משל עצמם. יהיה לפעמים קשה, אבל אתם יוצאים להצליח – בהווה ובעתיד. ההצלחה לא תימדד בכסף. היא תימדד רק בביחד שלכם.
    וגם בביחד שלנו כשתהיו רחוקים…

כתיבת תגובה

Close