השימושון

נאוה

בכניסה לצריף של נאוה צומח עץ תפוח. ממש עכשיו התפוחים אדומים-ירוקים, מתוקים-חמוצים, עסיסיים, בשלים, חמימים. תפוח זה עץ מחשושי. סמל מאגי. כשחוצים אותו לרוחבו, נחשפים גרעיניו כשהם סדורים בכוכב מחומש מושלם. גיליתי את זה באיזה אתר כשחזרתי הביתה, עמוסת תפוחים.

בטן הריונית וחיוך ממיס

נאוה נשואה לאלון, אמא לגאיה, מיכאל ועילאי. היא מטפלת, מתקשרת ומעבירה מעגלי נשים באוריינטציה יהודית, שמתבטאת בהתבוננות בקשר שבין החודשים, החגים והטבע – לתהליכים בנפש. השתתפתי במעגלים של אייר וסיוון והיו בהם נשים מכל המצבים, אמהות לפעוטות, לחיילים, לילדים שעוד לא נולדו, נזירות, אהובות, והיה שם מרחב מוגן שהכיל את כולן ואיפשר לאט לאט להתקלף. לספר את עצמך בשפת חלום ודימוי. "להתנתק מהדרך המקובלת ולמצוא את הדרך הפנימית זה היה מסע של המון שנים" נאוה אומרת. "בהתחלה עשיתי הרבה עבודה שכלית מודעותית, אחר כך עבודה של ללכת למצוא את החלומות וממש לברוא אותם, ליצור אותם. מתוך זה הבנתי שמה שאני רוצה להנחיל הלאה לנשים זה את הכלים ואת הידע להתחבר פנימה. כשהן מתחברות פנימה המסר שלהן לעולם הופך להיות מאוד ברור, נוכח. כשאני התחברתי פנימה ממש הרגשתי שזאת ההנחיה שלי: לעבוד עם נשים, מעגלי נשים".

מה עשית לפני מעגלי הנשים?
"הייתי כמה שנים בדרך של הקורס בנסים, בו מדגישים הרבה את הנושא שמחשבה בוראת מציאות. שם עשיתי הרבה את עבודת הניפוי –  איזה מחשבות מלוות אותי ביום יום ומה אני בוראת דרכן. אז עשיתי את זה, ולימדתי, אבל בחוויה שלי זה לא עבר דרך הרגשות. ואז כשהתוודעתי לידעאל קיבלתי את כל הכיוון הרגשי, לתת לרגשות מקום וביטוי, וזה הפך להיות לב העבודה שלי. מה שאני רואה אצל הרבה נשים בעידן הזה, זה שהן נורא תופסות את הצד הגברי, של האסרטיביות, משתמשות הרבה בכח המחשבה ומאבדות את העצמה שלהן של הלב, הרחם, הידיעה הפנימית ".

 הפגישה עם ידעאל קרתה יום אחד אחרי שנים של מדיטציה, בהן "לא שמעתי כלום, לא ראיתי כלום, הגעתי למקומות של שקט אבל לא התחברתי לאיזה קול פנימי. באיזשהו שלב באחד הקורסים פתאום שמעתי אותו. מילאתי דפים שלמים במסרים שלו. אחת ההנחיות הברורות שלו היתה לעבוד עם נשים, שכן הן אלו שיביאו את הריפוי לעולם. וזה לא אמירה בעלמא, אני חיה את זה בעמקי נשמתי. אשה שעוברת מסע יכולה לחולל שינוי בנוכחות שלה, באנרגיה שהיא משרה בבית שלה, עם הילדים, עם הבן זוג, בדרכי נועם, בהקשבה, ביכולת לפתור קונפליקטים שלא בדרך של מלחמה. זאת האחריות האוניברסלית שלנו כנשים, וזה תירגול אינסופי".

(כשאני שואלת את השאלה הקנטרנית-אך-מתבקשת בדבר זהותו המגדרית של ידעאל, נאוה צוחקת ועונה: זה לא גבר ולא אישה. הוא דובר של קבוצת ישויות אנדרוגניות שהכיוון שלה הוא לסייע לנשים להתחבר למקומות העוצמה שלהן. יש להם הרבה הומור. כשאני מתקשרת אני עושה עם עצמי הדמיה של לעלות אליהם, והם תמיד צוחקים ואומרים "אנחנו כאן כל הזמן").

השותף המרכזי של נאוה לתירגול האינסופי הוא בעלה אלון, איתו היא חולקת דרך רוחנית וחזון משותף. "אנחנו 18 שנים ביחד ועברנו הרבה. החיבור הנשמתי בינינו תמיד היה ברור, אבל העבודה היא להוריד את הידיעה לחומר, לתרגם אותה לכל הפערים האישיותיים שכל אחד מבני הזוג מביא איתו מהבית, מהשונות באופי, וליצור מזה דרך משותפת. זה המסע. יש בינינו כמה אבני יסוד: עם קושי מתמודדים ומשתפים, ונותנים מקום אחד לשני. הדרך הרוחנית מאוד מקשרת בינינו, למרות שהדרך של אלון ביהדות היא ברורה, ולי היא פחות ברורה. אבל המשהו החזק יודע שאנחנו כאן ביחד, לומדים ומתמודדים, וזה נותן הרבה שקט וכוח".

אלון הוא מטפל בדיקור, קיבוצניק לשעבר, מקיים מצוות וחובש כיפה. נאווה משלבת בעבודתה גם היבטים מתרבויות אחרות, ונראית פחות דתיה ממה שהיא באמת (מילים שלה!). "אלון התחבר ליהדות דרך התפילה. היינו ביחד בויפאסנה ובבודהיזם וזה פתאום פרץ מתוכו ועשה לו טוב. החיבור השורשי הזה נותן לו המון כוח. יש לו דרך ייחודית מאוד יפה בתוך היהדות, החזון שלו – וזה גם השם של המרכז שלנו – הוא לב אחד. פחות הקפדה על עשה ואל תעשה אלא יותר עבודת הלב, לחבר ולקשר בין אנשים. בבית אנחנו שומרים כשרות אבל לא נעשה עניין אם נתארח אצל מי שלא שומר, נאכל איתו. העניין זה לא הפירוד אלא האיחוד. אלון עשה חיבור יפה בין הרפואה הסינית ובין הקבלה. בשני המקורות הוא מוצא הרבה עומק ומקורות הזנה".

בשלוש וחצי השנים האחרונות הם גרים בשכירות ברחוב הקשת בכרכור, בבית יפהפה עם צריף עץ גדול בחצר והמון עצים. למצוא בית עם צריף כזה בחצר זה איתות. כמו אומר: הנה מקום פיזי, פורה, שאפשר ללמד ולטפל בו, ולפגוש אנשים. בצריף יש מעגל נשים שבועי, מעגל נשים של ראש חודש, וטיפולים. נאוה עובדת בהדמיות ושחרור מחסימות עבר, עבודה עם הילד הפנימי, רגרסיות, ופסיכותרפיה שמבובססת על התורה. לפענח מה היה השיעור בכל מיני מצבי חיים ולהביא לריפוי עמוק. או כמו שאלון כתב באחד המאמרים על עבודת הנפש: להשפיע חסד, להתגבר על מניעות ומכשולים, למזג הפכים ולהראות את יופי הבריאה בכל אדם, ללכת קדימה בשמחה לעבר המטרה, לדבוק באמת הפנימית ולדלג מעל כל קושי, להודות על הטוב שקיים ללא צורך לנכס אותו לעצמנו, לדעת לעצור את הריצה קדימה לאיסוף כוחות ולבחינה מחודשת של מצבנו, לדעת להצדיק אחד את השני ולהעביר את כל הרעיונות היפים לתכל'ס של עשייה ותולדות חדשות לעולם, ולבסוף לקבץ ולהתקבץ, לקרב נשמות אחת לשניה להתקרב ולגעת מהלב בדיבור נכון וברצון טוב, במוכנות לראות את האחר ולהתמקד יותר בצורך להשפיע מאשר לרצות לקבל. זו היא אהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר, לה אנו זקוקים כל כך כעת".

נאוה ואלון הירשברג: 077-6272936 או באימייל:allonhnava@gmail.com
 

הראה עוד

22 thoughts on “נאוה”

  1. פינגבאק: ואהבת | מתעוררת
  2. מענין לקרוא אני חדשה
    מענין אותי לדעת לשם מה ההתעסקות הזו של אנשים כאן בעולם הזה עם ישויות מעולם אחר. יש לנו כל כך הרבה עבודה של הרחבת מעגלי עשית הטוב כאן ועכשיו .ללא מעט אנשים התיקשורים רק גורמים בלבול "והזדמנות" נהדרת לא לעשותעבודה אמיתית עם עצמם כאן ועכשיו.
    אני חושבת שנאוה כאדם עושה דברים נפלאים לטובת הכלל . תיקשור באמת לא שייך ליהודים.

כתיבת תגובה

Close