ארבעים וחמש דקות

45 דקות. עם קצוות של 5 דקות לכל כיוון. זה הזמן שעומד לרשותי כשינאי בחוג דרור.
לחזור הביתה? לא… עד שאני ארפרש את האימיילים כבר יהיה צורך לצאת לאסוף.
אז מה כן?
או.
זמן להרפתקה לא מתוכננת על בסיס קבוע.
איזה תה צמחים חפוז עם חברים ברדיוס הקרוב, או חצי שעה מדיטציה מתחת לאיזה עץ.

אתמול התגלגלתי לכיוון אחוזת פלדה. הנס היה לבד בבית והזמין אותי להצטרף לטיול איתו ועם בוף – הכלבלב הגדול והצעיר שלהם, שכבר נלכד פעם ומעכשיו הטיולים איתו מבוקרים. כיאה לבריה ילדותית וקופצנית הוא מדלג ישר לשדה, ואנחנו מאחוריו בצעד מהיר. כבר די חשוך בחמש ועשרה והירח המלא מאיר את השמיים כמו תפוז. הנס מתעכב ליד ערמת צינורות גדולים שמונחת לה סתם כך בואכה הפרדס, מתכופף אל אחד מהם וקורא לכלב בהידהוד מוגבר. הכלבלב נבון – הוא לא מחפש את הקול בעברו השני של הצינור אלא בא להתנשק עם הנס.

אחר כך אנחנו מעמיקים לתוך הפרדס וזה מדהים לגלות איך הטמפרטורות צונחות. האויר רווי בריחות מקסימים, כולל ניחוח הדרים מרוחק. מרוב הגודש שבאויר קשה לדבר, כי כל נשימה פנימה כל כך חיה, כך כך ניחוחית ועשבונית ורעננה ועושה חשק לנשום בשלוקים גדולים מהפה, וגם מהאוזניים.

באיזשהו רגע בדרך חזור, קרוב לכביש, פתאום בבת אחת עולה הטמפרטורה באויר. זה ממש קסם. שווה לנסות את זה, פשוט לפסוע בפרדס לעת ערב ולהרגיש את ההבדלים.