השימושון

בוא אלי פסוק נחמד / דרשה לפרשות אמור

כל שבוע שולח בארי צימרמן דרשה לפרשת השבוע.
יש משהו מאוד חי בדרשות/פרשנויות שלו. לפעמים בועט וחתרני. נכתב ממקום ערני ורואה, אנושי ומאמין ולא פוחד מפרות קדושות. פרשת השבוע הנוכחית נגעה ללבי והנה היא כאן. שבת שלום.

***

בוא אלי פסוק נחמד / דרשה לפרשות אמור מאת באֵרי צימרמן
הופיעה לראשונה ביום ג' 6.5.08 ב"הדף הירוק" בעריכת אורית פראג

"וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִיא בִתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל." [ויקרא, כ"ב, 12]

הכהן העברי, בשונה מרעהו הנוצרי-קתולי, נושא אשה ומוליד ילדים, שבאים, בבוא זמנם, בברית הנישואין עם בני זוגם. אלה האחרונים לא תמיד הנם ממשפחות הכהונה והחוק שלפנינו קובע כי נישואיה של בת הכהן למי שאינו ממשפחת כוהנים מפקיע ממנה את זכותה להתפרנס מן המס המופרש לטובת הכוהנים. אין צורך להתרגש יתר על המידה: האשה המקראית הרי מוגדרת על פי הגבר המעניק לה חסות, ומעברה של הבת מן האב ה"כהן" אל הבעל ה"זר" קובע לה זהות חדשה, בה היא מקבלת על עצמה, כביכול, את שם משפחתו של הגבר החדש השולט בחייה. עד כאן פשטו של חוק מקראי.

מה היה גורלו של חוק מקראי זה משנצטמצמה הזהות הכהנית, לפני דורות רבים, בתחומי הריטואלים של בית הכנסת ופסקה להיות רלוונטית בתחומי המיסוי? מה קרה לפסוק הנחמד שלנו באבוד תוכנו, כשנקרע החוט המקשר בינו ובין המציאות?

קרה לו מה שלא יכול היה לקרות לחוקים בלתי רלוונטיים אחרים, דוגמת אלה של הקיבוץ הישן, כמו סעיפי תקנון נסיעות לחוץ לארץ או תקנות חלוקת קופסאות סיגריות "דפנה"/"סילון" לחברות ולחברים. החוק המקראי, שלא כשאר חוקים, התקדש! מקורו האלוהי, על פי אמונת חכמים, הותירו במקום שבתו גם אחרי צאת נשמתו, ובמקומה של זו, נוחה עדן, ניתנה בפסוקנו רוח חדשה, מדרשית, שעתידה להאיר בתוכו עד שישיב אלינו משיח צדקנו באחרית הימים והעתים את כל הפשטים.

אחת הדרכים שבהן נדרש פסוקנו מופיעה בקטע בספר 'הזוהר' (וכאן מתבקשות הקוראות שבינינו וכן קוראים בלתי נשואים ו/או מי שעדיין לא מלאו להם ארבעים שנה לדלג על המלים הבאות, שמא ייגרם להן ולהם נזק בלתי הפיך), העוסק בפרשת 'משפטים' שבספר שמות, במסגרת רצף דרשני מיוחד המכונה 'סבא דמשפטים'. וכך מפרש 'הזוהר הקדוש' (דלגו, דלגו, בחורות, רווקים וטרומי-ארבעים יקרים) באחת מדרשותיו: "בת כהן" היא הנשמה הקדושה; ה"איש זר" הוא 'גיורא דאתגייר', כלומר, גר שהתגייר, כלומר מי שבלידתו היה 'גוי', רחמנא ליצלן. הנשמה הקדושה, אומר 'הזוהר', אם תרד מעולם הנשמות ו"תהיה לאיש זר", כלומר, תהיה לנשמתו של גר, לא תזכה לעבור תהליכי היטהרות בעולם הזה, ואחרי מותו של הגוף, כשתשוב אל צרור החיים העליון, לא תזכה לאכול שם, בעולם הבא, "בתרומת הקדשים", כלומר, להתענג על תענוגות העולם הבא.

כן, כן, ספרנו הקדוש, שרבים מדפיו רוויים ביופי חי של פיוט ודמיון, יש בו גם צדדים אפלים, בלתי משמחים בעליל, אשר בתוכם הוא הופך ממקור חום הנותן לנו מאורו הזוהר לאיש זר, לאש זרה האוכלת את סביבותיה ומזיקה לכל רואיה. כי זאת יש לדעת: ככל שפסוק, ספר או מסורת קדושים יותר, מיוחדים יותר, מהוללים יותר, זוהרים יותר, כך גוברת סכנת הכתמתם. יבורכו השומרים על פסוקו של האל לבל יתחלל, למען יישמר צלם האדם בישראל.

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close