טורים אישייםיוזמות חופשיותסביבה וקהילה

בין המיצרים וחג האהבה

[מאת אייל כגן]

לפני כמה שנים כתבתי פוסט שעניינו תקופת בין המיצרים. הקו הכללי שלו דיבר על תחושת המצור האישית והכללית שפושה בדיוק בתקופה הזו שבין הבקעת חומת ירושלים ועד חורבן הבית. שלושה שבועות שבהם התרגשה פורענות נוראה על עם ישראל שאת הדיה ואותותיה דומה שאנו לא מפסיקים להרגיש עד ימינו אנו. השורה התחתונה, לאחר התפתלויות ופלפולים, הסתכמה בכך ש"לאן שאני רוצה אני לא יכול ולאן שאני יכול אני לא רוצה".

בזמן האחרון, בתוך תקופת בין המיצרים הנוכחית, אני מוצא את עצמי מסתובב ברחבי העיירה המנומנמת שלנו, שמשילה מעליה אט אט סימנים של כפר והופכת – מבחינת שאיפותיה של פרנסיה- לעיר. אני מסתובב בינות לאנשים ושומע קולות אחרים משהייתי רגיל לשמוע. קולות של מצוקה, קולות של ייאוש, קולות של כעס, קולות של מירמור. המראה שדרכה אני רואה את הדברים ודרכה אני מנסה לעבור, היא המאבק שאני מנסה להניע סביב נושא השילוט. תיכף נגיע לזה, אבל לפני שאני אצטייר גם בעיני עצמי וגם בעיני הציבור כטרחן שחוזר ומנסה למכור את מרכולתו, אני מבקש לפתוח סוגריים ולהעלות שתי אנקדוטות.

לאחת ניתן לקרוא –"להיות שגריר" או "לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ". רובנו מכירים את הסיטואציה שבה אנו נמצאים בחו"ל ומדברים רק טובות על ישראל. אין כיבוש, אין פשע, אין התרסקות מעמד הביניים, אין תאונות דרכים, יש רק ירוק, רק חום אנושי, הרבה מים והרבה אנשים טובים. כשאתה בפנים, אתה יכול לקטר עד מחר, כשאתה בחוץ, אתה הופך להיות שגריר של רצון טוב. זה לא שמשהו עובדתי השתנה, זו נקודת המבט שהשתנתה. וכך מונחה על ידי אותו אלמנט פסיכולוגי שציינתי, מצאתי את עצמי לפני מספר שבועות מסביר לצוות התיכנון של תוכנית מיתאר 2020 שמיועדת לפרדס חנה וכרכור, עד כמה המקום הזה שונה. עד כמה האנשים בו מיוחדים, עד כמה הריקמה האנושית החיה מצליחה לכסות על מחדלים לא מעטים בתחומים לא מעטים. אמרתי והחרשתי בתוכי את הקולות האחרים שאני שומע.

האנקדוטה השנייה, עניינה שיחה שהתנהלה בין אביב(ה) מ"האוסף" לשירה טילס "משיהר". שיחה שבסופו של דבר התנקזה אלי כי דיברתי עם שתיהן כחלק מהמהלך הכולל שענינו חזית העסקים המקומיים שכולנו נמנים על שורותיה. שירה הצרה על כך שישראלים לא יודעים להתאגד ולהילחם על זכויותיהם, אביבה הרגישה שהעניינים קצת יגעים ואולי החופש הגדול או החום גורמים לפאסיביות לחלחל. ציינתי בפני שתיהן, שהנה בימים אלו אנחנו רואים מאבק הירואי של נועם ואביבה שליט, שצועדים יחד עם אלפי אנשים בימי שרב וחמסין אל העיר ירושלים כדי להצביע ברגליים על מה שכל אחד ואחת מאיתנו מרגישים בלב.

וכאן אני חוזר לכרכור הקטנה (שממנה לא יצאתי כבר שמונה שנים אל העולם הגדול). גם כאן מתנהל מאבק. במובנים מסויימים ניתן לקרוא לו הישרדות. מאבק של לא מעט אנשים שמבקשים לחיות כאן ולהתפרנס כאן ואין מי ששומע להם. וגם הפה כבר לא מחריש. מאבק שבו ראש המועצה מסרב להיפגש עם לא מעט בעלי עסקים שמשלמים ארנונה ואגרות חינוך ומגדלים את ילדיהם כאן, רק בגלל שלא נוח לו להתמודד עם שאלות קשות שהם מבקשים להעלות. שאלות שמעורבים בהן אינטרסים ציבוריים על מידת הרצון של המועצה להחזיק כאן את האנשים שתרמו לא מעט לציביונה הנוכחי.

ברמה האישית נמאס לי להיות עלה התאנה שמכסה על ערוותו של חיים געש. נמאס לכולנו להיות שגרירים של רצון טוב רק בגלל שברירת המחדל מפחידה אותנו. השיקשוק נסגר ולא חזר. בריכת השחיה לרווחת ילדי היישוב סגורה בניגוד לכל הבריכות פה באיזור. העסקים המקומיים צריכים לדאוג לעצמם ללא כל יד מכוונת או עוזרת. חיי התרבות כאן הם פרי יוזמות מקומיות ואישיות של אנשים שמוציאם את הכסף מכיסם ולא זוכים לראותו בחזרה. והאנשים. האנשים הטובים עוזבים לאט לאט. מי שלא השכיל לקנות לו בית – ואני נמנה על שורות מסדר ההומלסים-מחפש אלטרנטיבות. זולות יותר, שפויות יותר.

אבל על אף התהיות של חלק מהאנשים לגבי יכולת ההתאגדות של הישראלים ולמרות החום הכבד, והחופש הגדול, והים והמדוזות, החיים נמשכים. וגם אם המועצה תמשיך לגלות אטימות וזכייני שילטי חוצות מערי הכרך ינסו לעשות קופה על גבם של תושבי העיירה המנומנמת, לשמחתנו גם ימי בין המיצרים יעברו . ואחריהם יגיע ט"ו באב ,ואם יהיה מי שירים את הכפפה, אז נוכל לחגוג לילה לבן שבו בתי הקפה והסטודיות יפתחו את שעריהם בין השעות 8 בערב ו-11 בלילה, ואפשר יהיה לחגוג את חג האהבה כמו שצריך. "יש בי אהבה והיא תנצח" הייתה המנטרה של עדי גורדון ושל אוהדי ירושלים. גם בנו.

תגיות
הראה עוד

56 thoughts on “בין המיצרים וחג האהבה”

  1. טוב אז ככה.

    חג האהבה הרשמי יוצא ביום שני ה-26.7.10, אבל אחרי דיסקוס טלפוני מהיר עם הברונית, מצאנו שיום חמישי ה-29.7.10 מתאים לא פחות ואולי אף יותר. התאריך הוא י"ח באב, ולכן באופן רשמי אפשר לפתוח את חגיגות "חי באהבה", לילה לבן בפרדס חנה כרכור.

    העסקים יהיו פתוחים עד 11 בלילה (בהתאם לחוק), אנשים יוכלו להסתובב בשעות הפחות חמות ולהנות ממה שיש למקום הזה להציע. לליפוף תהיה פתוחה באותו לילה עד השעה 11 בלילה עם כל מיני רעיונות שמתגבשים און ליין.

    כל מי שרוצה/מעוניין להשתלב בחג " חי באהבה", שיודיע . ככל שהמסה תהיה יותר גדולה כך יותר טוב.אין צורך בתיאומים לוגיסיטיים מורכבים, פשוט להיות.

    "תרבחו ותסעדו".

  2. היי נורית,

    גם אני הייתי שם והתרגשתי (אפילו ראיתי אותך ותכננתי להגיד שלום ואז נעלמת) עד עמקי נשמתי.

    ואחרי זה המשכנו לאמיה של גיל וישבנו שם חבורה של אנשים מכאן (עמלמולה ונועה ומיכאל ואביטל והנס ואילנה ואמא של קאי) שלא היו נפגשים בשום מקום אחר.

    ושני האירועים האלו גרמו לי ןךה' להגיד בפעם המי יודע כמה, כמה אנחנו אוהבים את המקום הזה.

    ומכאן כבר קצרה הדרך לחג האהבה.

    מתכוון ברצינות ומתכונן ברצינות.

  3. לאייל, קצת בעיכוב אבל אולי לטובה
    כי אני באה עכשיו משירת המקהלה,

    אני מאד אוהבת את רעיון הלילה הלבן ,
    ט"ו באב זה עוד שבועיים וקצת, המקהלה על מדרגות לא מרהיבות במרכז המושבה ( מי שלא היה הפסיד רגע של חלום, כאילו היינו בארץ אחרת..) היא בדיוק התשובה שנדמה לי שאנחנו מסכימים עליה.
    מתכוון ברצינות?

  4. שלטי הפרסום החדשים אכן מעוצבים היטב (קצת נזם….,אך כן לטעמי כרהיט רחוב) אבל מישהו צריך לשלם את זה וכנראה מהר! וכאן באמת היתה למועצה דרך לעודד עסקים קטנים שהם הבסיס הכלכלי והאנושי והקסם של המקום שבגללו מצטרפים לכאן עוד ועוד אנשים ואז לא ירצו לראות כאן חקלאות וגם לא יהיה לה מקום, וההמשך ידוע.. סמטת הפרדס פינת שביל התפוז.
    . ובכל זאת קהילה או לא קהילה בעסקים כמו בעסקים בסופו של דבר כל אחד דואג ליומיום הלא קל שלו, תמיד היה (גם בשינקין) ותמיד יהיהו אלו אותם אנשים שמעורבים בעשייה.
    לייצר קהילה זה עוד פשוט לתחזק קהילה זה הרבה יותר קשה, כי מה זה קהילה ? מורכבת מהרבה קהילות מגבילות שמורכבות מהרבה פרטים שמשיקים מדי עניין/ אינטרס/ ילדים/… לכדי קהילה זמנית נכון לאותו רגע,
    יש רגעים שהרבה קהילות מתחברות לכדי קהילה אחת גדולה, כמו בשיקשוק כמו אירועי האמנים ברחבי המושבה ורגע של התעלות קהילתית היתה לכולנו במופע האש לכבודנו אחרי השריפה.
    צריך קטסטרופה רצינית בשביל הרגע הזה, ואז כיף לגלות את הקהילה, לא שהמצב שאת שרה נמצאת בו אינו קטסטרופה, את פשוט רוצה שכולנו נבחר את הצד שלך מול פרט אחר מהקהילה כאן, וכאן יש עניין משפטי שכאשר ייגמר נוכל לבחור צד. בינתיים אני בצד של שתיכן. והלוואי ושתיכן תנצחו.

  5. לילי תודה על הוידאו המרתק הזה

    סת גודין הוא אחד האנשים שאני יותר מבסוטה שאני חברה שלו בפייסבוק (יחד עם עוד 52000 איש..)

    למי שאין לו את ה 17.26 דקות לצפות בזה – כמה מהדברים שאמר שכלך כך מתחברים פה לדיון:

    הנחת יסוד – אנחנו בני האדם, רוצים להיות חלק משבט, זה סיפור עתיק יומין

    לאיזה שבט מתחברים? לשבט בו יש אנשים שמאוכזבים מאותו דבר כמונו

    איך זה קורה? יום אחד קמים בבוקר ומחליטים לא להיות עוד כבשה המלחכת דשא באחו

    עם הראש למטה.

    או במקרה שלנו – לא להתלונן עם החברים שלנו על מה שצריך להיות, על הקושי,

    על האיך-שהמקום-השתנה, על המועצה, על חוסר הצדק וכמובן – על החברת שלטים..

    אז מחפשים איפה יש אנשים המאוכזבים מאותו דבר כמונו ומתחברים אליהם – מה שאומר

    שחברת השלטים כפי שאמרתי קודם לכן, היא רק הטריגר ואולי בסוף נגיד לה תודה על זה

    שהיא גורמת לנו להתאכזב יחד. היא וחיים געש אצל חלק מהאנשים פה

    זה כמובן לא משפיע על כולם, רק על אלה שהם באמת ה true belivers בשינוי הצפוי

    את כלל זה מוביל מנהיג. אנחנו תמיד מחכים למנהיג שיגיד לנו לאן ללכת.

    ובעצם את כל מה שסת' היקר אמר, אנחנו אמרנו פה בדיונים והגענו לאותה נקודה –

    מי מוביל את התנועה לשינוי?

  6. כמי שמזדהה עד אחרון האטומים עם הגדרת דור הביניים, כולל הכסף של ההורים והזיכרון התאי של הדאגה הקיומית.
    הנה לינק לשיחה של seth godin בTED שמדבר על אנשים שיודעים מה הם עושים כשהם קמים בבוקר ואנשים שכששואלים אותם את השאלה הזו הם מתחילים להסתבך מחדש
    רונית ראיתי את זה והיה ברור לי שהיקום שולח לך את זה

  7. מערכת באנרים עירונית ממוחשבת זה לא דמיוני, זה מתבקש. השקה בין המרחב הוירטואלי והפיזי, פחות עלויות וכו'. בטח יש את זה איפשהו.
    דלק דרקונים נשמע לי מצויין [במיוחד עכשיו – כשאנחנו במשנקרא נרניה שלוש ("המסע בדורך השחר")] יש מצב שיותם יעשה מזה בוחטה. הוא רק צריך למצוא קפסולות DNA של דרקונים ולערבב עם משהו. הוא כבר ימצא עם מה סומכת עליו.

    ואנחנו ניזכר בהיסטוריה כדור הביניים – אלה שחיים מהכסף של ההורים בשביל החופש להיות יזמים, שלמרות החופש נושאים בזיכרון התאי דאגה קיומית של שכירים, ובונים על הילדים, שיפנימו טוב טוב את הרוח היזמית ויגביהו עוף וגם יצליחו אינשאללה.

  8. השלטים
    זה נראה כמו מדבקה גדולה בתוך השלט _ראיתי אחת של white
    איזה מעוף רונית..מערכת באנרים ממוחשבת..כבוד לדמיון זה דומה לדלק הדרקונים שיותם מתכנן (ואני בונה עליו שיעשה בוחטה מזה פעם ).
    עדיין אנחנו בפרדס חנה ,שבה אי אפשר לחצות את מרכז המושבה עם עגלת תינוק בלי להתקל בסחורה של בעלי הבאסטות שמונחת על המדרכה באין מפריע (בעלת עניין סיפרה לנו שהיו מי שניסו להפריע את מנוחת הסחורה על המדרכה והמכוניות שלהם עלו באש ..(?))
    ועוד בעניין השילוט
    דרך השדה בואך הנדיב למנסים לפנות שמאלה או ימינה השלט החדש והמטופש חוסם את שדה הראייה
    העיקר שיש שלושה עצי תפוז בתחתית ..לא זוכרת באיזה ספר קראתי לאחרונה על 'רחובות שנושאים את שמות העצים שנכרתו כדי לבנות אותם ' (נדמה לי טוני מוריסון ז"א גם באמריקה לא המציאו את החוכמה האקולוגית ..)

  9. תודה שירה על העידכון.

    הבהרה אחת: אני מעולם לא דיברתי עם הזכיין ו/או עם נציג שלו. מי שדיבר איתו היה עידו מלבנדר ואכן הקו שנקט אותו ישראל בשיחותיו עם עידו היה:" תסגרו מהר כי לא יישאר".

    אני לא סגרתי עם הזכיין כלום, את לא סגרת עם הזכיין כלום (?), משיחתי האחרונה לפני יומיים עם ארזה מטבע-לו היא לא סגרה כלום וגם לא מתכוונת לסגור במחירים האלו, היא תפעל יחד עם הקבוצה. אביב מהאוסף- עד כמה שידוע לי לא סגרה כלום.

    בקיצור, אדון זכיין נוקט בטקטיקה עתיקה שנקראת "הפרד ומשול".

    לא רוצה להיפגש עם הקבוצה – לא צריך (גם געש לא רוצה).

    יש לי הרגשה משונה כזו שעוד כמה ימים הוא ידבר אחרת.

  10. עידכונים מ'מתאמת הפקה' מול הזכיין :

    פניתי לישראל מחברת קשת,כבר לפני כחודש בשביל לתאם מפגש של הקבוצה מולו.
    בשל עומס העבודה של ישראל , וחוסר הפניוית של כל עסק כאן בקבוצה, התאום נדחה ונדחה.. ונדחה..
    .(אולי זה גם דרכם למוסס אותנו)
    אני בקשר טלפוני על בסיס שבועי איתו מאז. ..

    הבוקר
    הוא 'עידכן' אותי שאין לו מה להפגש מול 'הקבוצה'
    כי אין 'קבוצה'….
    שכל עסק 'קטן' שכזה , בעצם כבר פנה אליו ישירות ,
    והוא כבר סגר מול כל בעל עסק בנפרד!
    הסברתי לו שיש עוד עסקים שהתלבטו אם לשלט (ולא פנו אליו)
    כי חיכו לשמוע איזה מחירים יציעו להתאגדות שלנו .
    (ושמה בישראל: התאגדות עסקים קטנים -פרדס חנה כרכור קבוצה ב FB – למי שלא שמע)
    חלק מחברי הקבוצה לא פנו אליו מראש בעניין כי המחירים הרתיעו אותם מראש.

    מה דעתכם בעניין?
    האם להתעקש להפגש איתו בכל זאת?
    ————————————————————————

    יש לזכינות שלו שלבים של ביצוע.
    והם יקבלו היתר לעוד שלטים בעתיד הקרוב

    חברת קשת הלחיצה את העסקים שכן רצו לפרסם ,
    בטוענה ש'לא ישאר מקום בשלטים' & 'הכל כבר מתמלא' תגובות ששמעתי מטלי ועידו מלבנדר, הכגנים ועוד..

    אני חושבת שיש כאן צורך להסדיר מחירי שילוט
    של אומנים יוצרים מטפלים הוגים ו/או בעלי עסקים קטנים ו/או כל מי שחפצה נפשו לפרסם משהוא בחוצות המושבה שלנו.

    אני שמחתי לעזור במקצת, באירגון הקבוצה ,
    אך ההענות היתה חלשה –
    (ראו הפגישות שכגן אירגן ומספר האנשים שהגיעו)
    והפועלים במלאכה מועטים….(כרגיל)

    מובן לי גם שהעלויות המדוברות הרתיעו הרבה עסקים
    וזה לגיטימי שכל אחד ידאג לתחת של עצמו.

    אבל צריך להחליט אם אנחנו באמת התאגדות
    שרוצה ליפעול לטובתה או סתם עוד דף בפייסבוק או
    התפלפלות נוספת כאן במושבה חופשית.

    אין לאף אחד רצון להתרוצץ סתם
    ולבזבז אנרגיות ..שגם כחה הקיץ מכביד עליהם..

    אז או שאנחנו שעושים משהוא :
    אני/אתה ואת מתגיסים
    ולא משאירים לאחרים לעשות עבורנו
    (שכל אחד יקח על עצמו תחום אחריות ממשי)

    או שלא עושים.
    (נקודה )

    מה אתם רוצים?

    * הועתק מהתגובה שהעלתי הבוקר, בדף ההתאגדות שלנו בפייסבוק.
    כעידכון למתרחש (כפי שמ. כגן ביקש).

  11. קישואים ממולאים, חצילים ממולאים, פלפלים ממולאים, כרוב ממולא, עגבניות ממולאות, פטריות ממולאות בטטה ברוטב פרמזן, זיתים ממולאים (קלמטה?). זה רק המתאבן שמוביל לתמונה הראשית ולמחשבה שתבוא בעקבותיה.

    התמונה-שרקחת במיטב דימיונך האינטואיטיבי-של פויול המתולתל יושב עם אמו ביאטריצה במטבח עם ריצפת הבטון ליד השולחן מכוסה השעוונית עם הפרחים .

    התמונה הזו היא שגורמת לי למחשבות שניות בנוגע לעד כמה יש לתת לנשים להתקרב אל המקדש הפרטי שלנו.

    מונדייה.אנא אנו באים?

    נחמד פתיחת הסוגריים הבינלאומיים האלו באמצע הדיון הלוקאלי-גלאקטי שלנו (מאדים כבר אמרנו).

  12. [ותיסלחו לי שאני מעלה את זה כאן אבל – ויוה ספרד!!!!!
    עד שאני רואה פעם אחת בחיים שלי מונדיאל, הקבוצה שאני אוהבת מנצחת!
    השחקנים מוכרים לי. חלק מהם זיהיתי לפי הפרצופים מאיפה הם בספרד. מין אינטואיציה שיש לי בקשר למקום האהוב הזה. דמיינתי את פויול ואמא שלו יושבים במטבח אוכלים סרדינים וזיתים ממולאים. בכלל, חשבתי הרבה על האמהות שלהם הספרדיות]

  13. נעמי – אנחנו פועלים ביחד, אנרגטית. השאלה היא בקשר למרחב הפיזי. אייל כתב ושרה נגעה בעניין שהולך ונהיה מוחשי: מי הספיק לקנות כאן בית לפני שהמחירים טסו ומי גר בשכירות. הפערים אכן הולכים וגדלים. למרות שברמת הסנטימטר מתחת לאף אני גרה בבית נעים ונוח ומתאים לי להפליא וחווה שיגשוג – יש הבדל.
    יש בשכירות לפעמים תחושה של קרקע מתנודדת.

    בקטע של קהילה פיזית – אני אוהבת את מה שקורה כאן. זו התהוות אורגנית, יותר מאשר מוסדרת ומבנית. קצת מפחיד אותי קהילות במבנה גרעיני, למרות שהחברים מחוקוק מבסוטים וזה מעורר השראה לראות את מה שקורה שם.
    בשבילי קהילה זה יותר תחושה, תדר פנימי, שיכול לעבוד בכל מקום, אפילו זמני, כאורחת. כמו שלום – מתחילה בתוכי.

    הסיפור "אסתר" של עמליה זנד נוגע בהיבט יותר רחב ואניגמטי של תחושת קהילה. מעבר לזמן ולמקום. יש קהילה פרדסחנאית בצפת, בקרוב אולי בהר עמשא.
    גם אם נגור אחד על הירח אחד על מאדים זה יכול להתקיים.

    [אוי. איזו מחשבה קרה]

  14. בחרתי לאשר את התגובה של שרה כי היא לא הביאה את השמות של הנוגעים בפרשה, ויש בזה איפוק. אין לי כאן דעה אישית. לא שמעתי את הצד השני. לא עשיתי תחקיר מעמיק. אבל הסוגיה שעולה כאן היא חשובה וניואנסית: מה זה התבלין שהופך קבוצת אנשים לקהילה? האם הנושאים לשיחה או אופן ההתנהלות האנושי? כולנו בני אדם, לכולנו יש פאלטות מדי פעם, ועצם השהות במרחב פיזי משותף "מכריחה" אותנו לתקן את מה שאנחנו מקלקלים, באנושיותנו.

  15. איל
    טוב שאני איני רונית וטוב שרונית אינה אני. כל אחד טוב בדיוק איך שהוא.
    ובכל זאת… גם בככר העיר יש דרך התנהלות. לדעתי בלבד ואותה הבעתי.
    ואגב, קהילה נוצרת במהלך שנים של עבודה. מה שנקרא התבגרות. ויש פה נשים מדהימים. זה יותר חזק מכל מערכת אם רק נפעל ביחד.
    מוכנה להרים את הכפפה…

  16. נעמי, טוב שאת לא רונית.

    מה בדיוק הבעיה ששרה גילאון תעלה את מצוקותיה בתגובה לפוסט שנוגע במספר תחומים שמשיקים לחייה בתקופה הזו.

    חופש הביטוי הוא לא רק החופש לומר שדברים שהם יפים לאוזניו של מישהו. זהו החופש לומר דברים שמטרידים /מעוררים.

    מושבה חופשית וזה עיקר גדולתה היא כיכר העיר (וירטואלית אמנם, אבל עם נגיעות ברורות ואחיזה מאוד לא מטאפורית בחיים עצמם). אם שרה גילאון מרגישה שזה המקום שלה לזעוק את זעקתה אז שתעשה זאת.

    לא הייתי רץ לצנזר תגובות. היום זו היא מחר זו את.

  17. לשרה גלאון
    הגזמת לדעתי בהעלאת מצוקתך לאויר. לו אני רונית הייתי מורידה את תגובתך.
    צר לי עליך. אבל הפתרון אינו כאן. ואת יוצרת ההפך מאהדה בהביאך זאת.
    אני מקווה בכל ליבי שימצא פתרון לבעיותיך
    נעמי

  18. בין המצרים-
    אני לצערי עוברת כבר תקופה את בין המצרים…
    הייתי מאלה שכן קנו כאן בית, לאחרונה בשכונת רמז שכידוע עדיין איננה כרכור… ההתרסקות שלי באה בעקבות בחירתי ביועצת לבניה ירוקה תושבת כרכור עמה עברתי יחד קורס פרמקלצ'ר אצל טליה שניידר, כשרק הגעתי לכאן מתל-אביב. אישה זו, שלחצה עליי לחץ אדיר לעבוד עם קבלן מטעמה , בסופו של דבר הובילה אותי לעוקץ מכוער ונורא. רציתי בתמימותי לבנות בית ירוק וקבלתי עוקץ שחור משחור.
    כעת לאחר שמקורביי כבר יודעים את התמונה, אני מקבלת תמונה מאוד עגומה ומאוד רחוקה מהחזון שלי על קהילה. אני שחקנית במקצועי הראשון וכן מנחת סדנאות מודעות ומטפלת בכירה בהילינג.
    כאחת מאלו שפוקדים סדיר את הארוע שנקרא "במה פתוחה" , בחרתי לשיר שיר על מה שקרה לי.
    שיר זה הוכן לבמה פתוחה בנושא "אדמה" , ולבסוף לאחר המלצות שונות להתאפק, בחרתי כן לשיר אותו, קודם כל למעני. איני יודעת אם מי מכם עבר אי פעם "עוקץ" או הוצאת כספים במרמה, אבל התחושה היא שזה ממש אונס. כספי אמנם, אך משפיל ומרסק. החלטתי שלמען בריאותי אני צריכה להשמיע את קולי. התגובות היו מגוונות. חלק חשבו שאני אמיצה וכנה, וחלק היו מוכנים כמעט לסקול אותי באבנים על כך שהשמעתי אמת שלא רצו לשמוע. זה פתח דיון עמוק על משמעותה של קהילה, על שאלות קיומיות כמו -האם חשוב להזהיר מפני נוכלות? אני בכל אופן, הבנתי שלמעט הבעיה הכספית החמורה, שלה בסופו של דבר ימצא פתרון בע"ה, הבעיה החמורה לה אין פתרון הוא התרסקות האידיאל של ה"קהילה"
    התרסקות שמי שמובילה את הבניה האקולוגית ולמדה יחד אתי מחוברת יותר ל"עגל הזהב" מאשר ל"ואהבת לרעך כמוך". היא אינה עונה לי מה בדיוק קרה שם? ואם באמת אינה קשורה מדוע אשרה עבודות שכיום הוערכו ע"י חברה מקצועית ב-30.000 ש"ח, וטענה שמגיע עבורם 200.000 ש"ח?
    ואם טעתה כפי שאומרת מדוע אפילו סליחה, בקשת סליחה משכנה שאת מכירה, מדוע אפילו זה לא קרה?
    היא שומרת על זכות השתיקה ואני שומרת על זכות הביטוי לומר אמת.
    לצערי מה שגיליתי הוא שאנשים מעדיפים לא לדעת פרטים. קשה לנפץ פרות קדושות, וסליחה באמת שאני השליחה של רבונו של עולם במקום הזה, ודוקא אותי בחר שיעקצו אם חד הורית שתומכת גם ב-3 אחים מוגבלים. ואלוהים עדי שאני עשוה עבודת קודש, וגם כל חבריי האמיתיים שהם כן חלק מזערי מהקהילה.
    אני דוקא הייתי מקורבת לזוג שחי בקהילת הר עמשא, שהתפרקה באופן די מזעזע,
    וכמה שכמהתי כל חיי לקהילה אמיתית כנראה שלא הגענו לרמה הזו.
    מבחינתי , לעצום את העיניים ולאטום את האזניים לארוע המחריד שאני עברתי כאן עכשיו, משקף
    שקהילה-אין כאן.
    אני בכל אופן מתבגרת מסיפור הקשה הזה, מבינה שלעשות אידיאליזציה זהו צורך ילדותי נאיבי מדי
    שלא מתקיים במציאות. עובדה.
    מאחלת לכולנו שנשאף לפחות להגיע לאהבת חינם שהיא התיקון לשנאת חינם עליה על פי המדרשים נחרב בית המקדש. אמן כן יהי רצון
    שרה גילאון

  19. נורית היקרה,

    אין כאן שום בילבול.

    הכעס הוא לא על התשלום על השילוט או ניסיונות הסדרת השילוט.

    הכעס הוא על התשלום המוגזם (בכל קנה מידה) על השילוט. הכעס הוא על כך שבמסגרת החוזה עם הזכריין (שאני אשמח אם תפרסמי אותו במסגרת השקיפות ובמסגרת תפקידך כחברת מועצה) אין סעיף שמאפשר מחירים מוזלים עבור העסקים המקומיים.

    הכעס הוא על כך שחיים געש (שברמה האישית הוא איש נחמד וחם) כראש המועצה לא טורח להתפנות עבור פגישה עם נציגות של כ-70 אנשים שהם תושבי המקום ומשלמי ארנונה וגם כמו שאת יודעת בוחרים פוטנציאלים שלא בשנת בחירות. ויותר מכך- מדובר בבעלי עסקים שחלקם אף מספקים תעסוקה לאנשים נוספים ובכך תורמים ולו בעקיפין לכלכה המקומית (ראי פוסט קודם שלי בעניין).

    הכעס הוא על שורה של מחדלים שנושקים לתחומים של תרבות ואמנות וקהילה(שיקשוק בריכה וכו'), שעם כל הכבוד לגעש הם עדיין לא פתירים.

    אני מבין את המקום שממנו את מדברת (חברת מועצה וחברת מפלגתו של חיים), אבל אני לא נמצא שם והמקום שאני עומד בו בהחלט נמאס לי להיות עלה תאנה.

    ועוד לא דיברנו על האנשים. בסופו של דבר ומתוך אנלוגיה של לשירו של ברכט, את המדרכות הנקיות ואת הרחובות נעדרי השילוט הפרוביזורי (ונראה אותך מורידה את השלטים של בנעזרי) יצטרכו לאכלס אנשים. את וגעש מוזמנים לבחור שישארו או להבריח אותם.

    ואם שמת לב וכנראה שלא שמת לב מספיק והתמקדת בעלה התאנה וערוותו של געש ציינתי שיש גם חג אהבה והיא תנצח. לא רק הכעס שלט.

  20. לאייל
    יש לי הרגשה שהכעס על תשלום על שילוט קצת מבלבל את היוצרות.. וכנראה גם היוצרים.
    כתבתי פה גם בעבר, הייתי שמחה לשילוט קצת יותר קטן, אבל- אני חושבת שהשלטים החדשים טובים ומעוצבים טוב ממה שיש היום ,אני חושבת שהשילוט על כל עץ רענן הוא לא סביבתי, לא ידידותי ולא מתאים .

    המקום הזה הוא מה שהוא מהרבה מאד סיבות ובגלל הרבה מאד אנשים,
    ההטרוגניות שבו- היא בעיני שם המשחק
    החקלאות שהחלו בה הסבים והסבתות שלנו, נתנה את הטון
    ולכל זה מצטרפים, ואני שמחה לכך, אנשים שבאו מכל רחבי הארץ – כי המקום מצא חן בעיניהם. זה נפלא בעיני. אבל מה לעשות, זה גם מעלה את מחיר הנדל"ן.

    העובדה שרבים וטובים ורבות וטובות מתנדבים בכל מיני תחומים כדי לממש כאן חלומות היא לא עניין של מה בכך בעיני, גם זה חלק מהייחוד של המקום הזה.
    וכדאי אולי גם לזכור, שחלק מהיוזמות נתמכות על ידי המועצה. יש הצעה? תבואו איתה- יהיה מי שיקשיב.

    ערוותו של חיים געש? לא הגזמת קצת?

  21. כתבת יפה אף מרגש, למשל הפיסקה האחרונה. וזה תופס אותנו, אני והחברה שלי הטובה, מדברות בדיוק על זה, על החלום לבנות ולעשות כאן דברים, ועל המציאות שאולי תכריח אותנו לנדוד מכאן ולחפש מקום שאפשר להקים בו בית, אפרופו הומלסים חסרי גב כלכלי שמנמן.

  22. זאת מועצה שכשבאים אליה עם יוזמה עונים לך: אתה אומן לך לגליל…
    אין מה לבנות עליהם, המטרות שלהם שונות. כנראה שהם מעדיפים עיירת מגורים ישנונית ומשומנת, סגנון של שכונות חדשות בורגניות, ארנונה משולמת בזמן, כיכרות וצמחייה, ושאת ה"בלאגן"יעשו במקום אחר, קרוב אם אפשר כדי לספק לאוכלוסייה את הצורך לבלות…
    לכל העסקנים שם "למעלה" אין שום זיקה לאומנות או תרבות והם לא מבינים מה אנחנו רוצים. ואם יורשה לי (ונא לא להרוג אותי על האמירה הבאה) מה אחוז התושבים שמעניין אותם תרבות אומנות ו"מושבה חופשית" לעומת אחוז התושבים שזה לא מעניין אותם? יש מצב שאנחנו מעטים מול רבים?????

  23. ויי ויי
    לילה לבן עסקים פתוחים כל הלילה בתי קפה וחגיגה בואדי סטייל ימי שיקשוק… רוצים רוצים…במה פתוחה באמפי החמוד שברחוב האורנים וכליזמרים בכל המרכז..שיהיה מדרחוב ללילה אחד. כן.
    אני ביזמות הגינה ויש לי מלא מלא תכניות מצויינות. אבל אשמח לעזור.

  24. כמו כולם….
    אני לא פנויה כרגע, לריכוז הקבוצה .

    אשמח לתאם את הפגישה מול ישראל הזכיין.
    אבל לא לרכז את כל הקבוצה .
    שנינו יודעים כמה זה נזיל הקבוצה הזו…וכמה זה מתסכל
    (ישר כוח גדול , למי שכן מצליח להפיק ארועים במושבה שלנו..)

    שבוע הבא ,אידע בדף הקבוצה שלנו, בפייסבוק.

  25. ענת- תודה. יש כבר התאגדות של עסקים מקומיים, כרגע היא יותר במרחבי הוירטואליה של הפייסבוק המוכר לך היטב, אבל החזון הוא בהחלט חזון שתואם את דברייך.

    הנקודה היא וכאן אני מצטט את אמנון זלאייט שאמר לי פעם: בתגום חופשי:רעיונות יש הרבה, כמעט בלי סוף, אבל צריך גם מי שיזיז אותם. צריך את אותו נהג טרקטור שימשוך את העגלה.את קוראת לזה מנהיגים ואני קורא לזה נהגים.

  26. טליה- זה בהחלט תמיד טוב לחשוב מחוץ לקופסא. מערכת כספית אלטרנטיבית היא בהחלט עוד שלב באבולוציה של ההשתחררות מהסיסטם (הגם שכמובן סחר חליפין התחיל את האבולוציה של הכסף). כרגע , זה נראה לי טיפ טיפה רחוק.

    שירה- אני לא חי בשום סרט (הגם שיש כמה שהייתי בשמחה נכנס אליהם ולא יוצא לכמה זמן). המאבק הוא של כל אחד ואחת עם עצמו לאוו דווקא נגד הרשויות, ועדיין לא ראיתי שום שיתוף פעולה של הרשות הנוכחית ואני מכיר גם את הרשות הספציפית הזו ועוד רשויות אחרות שבהן ראיתי גם ראיתי שיתופי פעולה .

    ולגבי מפיק- את ידועה כמפיקה, למה לנדב אחרים. היי את המפיקה. יש אצלי רשימה חלקית של טלפונים , את מוזמנת לתאם פגישה מול היזם, את מוזמנת לתאם פגישה מול געש, את מוזמנת לתאם את לילה לבן פרדס חנה כרכור. יש הרבה עבודה.

    אם כל אחד יחפש מפיק ויחכה שמישהו אחר יעשה את העבודה שום דבר לא יזוז.

  27. אז זהו ..שאנחנו כבר לא ביצה!
    (מה לעשות שביבי אוהב לבנות תשתיות עם חברו מע'צ)
    אבל פרדס חנה היא גם לא עיריה.
    אנחנו מושבה !
    מושבה של יוצרים אומנים מטפלים והוגים.
    מושבה ייחודית במינה .
    אל לנו לשכוח זאת!
    ואם אנחנו באמת נהיה וודאים בזה,
    אז אין שום מאבק מול הרשויות.
    הם בסה'כ בעדנו…
    אז בואו נצא מהסרט ..אנחנו לא במאבק !

    בסה'כ:

    * דרוש/ה מפיקה לתאום פגישה? יש המלצות?

  28. מה שכלכך מתבקש לעשות כאן בגלל האופי המיוחד של האנשים פה, זה להתאים את הכלכלה לאופי של הקהילה. הרי מה שהורג פה את כולנו זה ההוצאות האינסופיות. אם ניקח אחריות לפרנס אחד את השני
    אז נהייה קהילה אמיתית. אפשר ממש להמציא מטבע מקומי ,זה עובד במקומות אחרים בעולם!!

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%98%D7%91%D7%A2_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%99

    אני יודעת שלפני עשר שנים היה פה את ה"מחרוזת" וזה לא הצליח לאורך זמן, אבל מאמינה ש אפשר ללמוד מהטעויות שלהם ולעשות את זה יותר טוב.

    ואם געש ימשיך להתעלם אנחנו מריצים אותך לראשות המועצה:)

  29. האמת זה מעצבן. משהו קורה פה.

    לעסק שלי אני לא צריכה שילוט אבל ראיתי וקראתי כאן על מה שקרה ועל המחירים ההזויים שמבקשת אותה חברת שילוט
    גם ראיתי אותם אתמול מתקינים את העמודים האפורים האלה והיה בא לי לעשות עליהם גרפיטי – מסתננים, לכו מפה!
    אבל אני לא כזאת

    באים אליי עסקים מכאן שמחפשים דרכים יצירתיות לשווק, לשרוד, אנשים פה מאד רוצים לעבוד עם הכישרון שלהם, ואתם יודעים שזה באמת דבר שהתברכנו בו במקום הזה, אבל כל אחד צריך לבנות לעצמו אופרציה שיווקית משל עצמו ויש לא מעט קשיים עם זה, ועכשיו באה חברת השילוט הזאת לסתום את הגולל על המאמצים.

    אז אולי מתוך כל הקושי הזה יווצר פה איזה קואופרטיב עסקים מקומי? התאגדות שביחד תייצר כח? תייצר מערך שיווקי משותף? תייצר את הכח האדיר הזה שיש לאחד ועוד אחד ועוד אחד שמתחברים יחד

    יש פה המון אנשים עם יוזמה, ויש מהפכות בפרדס חנה כרכור, בית הספר הדמורקטי הוא דוגמא מצויינת לאנשים שרצו להזיז הרים, והזיזו! ועוד איך! יצרו לגמרי יש מאין ונתנו את מלוא מרצם כדי שזה יקרה.

    צריך הסכמה ומנהיגים שיובילו את זה בצורה רצינית.

    ואז חיים געש יהיה חייב לשמוע, כי זה יהיה כח שישפיע, וייזום

    ובעיניי רוחי אני את השיקשוק חוזר ואת כיכר העיירה שוקקת, וכל אחד מציג את עצמו, מרכולתו, עסקו ומה שה לא יהיה, אנשים יוצאים מהחורים ומייצרים דינמיקות שירחיבו את הלב ואת העשייה העסקית ואת הטוב שיש במקום הזה.

    נשמע הרצלי כזה כל התגובה הזאת, אולי אני מושפעת מהפוסט שכתבתי פה לא מזמן על חזון, אבל אני לגמרי מאמינה שאם תרצו אין זו אגדה!

    טוב ועכשיו למקלחות ולארוחת ערב, חזון חזון אבל יש גם מציאות..

כתיבת תגובה

Close