אני עוד לפני שהקטע ממש התחיל התרגשתי מהסיטואציה הזו של איש זקן,לבוש חליפה עם מטפחת בכיס,כולו מרוכז וקצת שערות מבצבצות על ראשו ואזניו 🙂 שלחה אותי מהר מהר לזכרונות ילדות שלי מסבא ,אותו שקט וריכוז והסידור הייקי של הרהיטים סביבו והרגש שמדבר רק דרך המוזיקה
ואני ראשונה להגיב כאן לעצמי… אחד הדברים המרתקים במוסיקה של באך זה שחלקה כולה תרגילים במוסיקה. משהו כזה כמעט טכני, בלי אמוציות (להבדיל ממלא אחרים). וזה נותן, כמו במקרה הזה, חופש כל כך גדול לשים שם את הנשמה.
המוזיקאי הקשיש הזה מחייך בסוף הקטע. עיניים ופה צוחקים, כמו של ילד. איזה מתוק.
אני עוד לפני שהקטע ממש התחיל התרגשתי מהסיטואציה הזו של איש זקן,לבוש חליפה עם מטפחת בכיס,כולו מרוכז וקצת שערות מבצבצות על ראשו ואזניו 🙂 שלחה אותי מהר מהר לזכרונות ילדות שלי מסבא ,אותו שקט וריכוז והסידור הייקי של הרהיטים סביבו והרגש שמדבר רק דרך המוזיקה
ואני ראשונה להגיב כאן לעצמי… אחד הדברים המרתקים במוסיקה של באך זה שחלקה כולה תרגילים במוסיקה. משהו כזה כמעט טכני, בלי אמוציות (להבדיל ממלא אחרים). וזה נותן, כמו במקרה הזה, חופש כל כך גדול לשים שם את הנשמה.
המוזיקאי הקשיש הזה מחייך בסוף הקטע. עיניים ופה צוחקים, כמו של ילד. איזה מתוק.