ביקור הגברת הזקנה

איזה כיף, חמסה חמסה, טפו טפו טפו השנה הזאת נפתחה במטח זיקוקים.

כמו – תסלחו לי על ההשוואה אבל זה מהחיים – הבור ספיגה שנסתם בגשמים וצריך שהאדמה תתפנה בעצמה כדי שיהיה מקום לעוד מים? ככה גם עם כסף: עד עכשיו הדיאלוג הטלפוני שלי עם מפרסמים באתר הסתיים בהבטחה מעורפלת, שנאמרה מתוך תקווה עייפה: "כשאני אתחיל לקבל תשלום בכרטיס אשראי אצור איתכם קשר…" והנה עכשיו זה אפשרי! בחרתי ב-Netpay (פיי-פאל מקומי) ועכשיו יש איזון ותחושה אמיתית של עסק עובד. אם כסף זה אנרגיה, אז עכשיו היא זורמת בעוד נתיב. וזה סבבה: התמורה מיידית והתנועה חופשית.

 ***

יום שני 8 בינואר, מושבה חופשית באויר כמעט שנה, מחר יום הולדת 36 (יעל? מה זה גיל 36?) ויש לי ביטחון שהאתר עובד. לפעמים ממש כמו יצור חי, מגיב ומתנהג. התכנים מתחילים להתכתב אחד עם השני – גם השיווקיים וגם הפרטיים ונוצר פאזל חי. תמונה של מקום ברחשיו העדינים. מכלי של דיווח לכלי של יצירה משותפת.
דניאל ויעל (וענת!!) מביאים פה דיבור על נושא מרתק: המעבר מאמנות לטיפול. יש בסביבה שלנו הרבה אנשים שמשלבים את שני התחומים, עושים אמנות עכשוית במובן של הרגע הזה, מאגית. כמו מוותרים על הרישום בעולם החומר בעולם האמנות ויוצרים יצירה כלשהי בדמיון, במעגלי נשים, במעברים קסומים. אמנות חד פעמית, מפורטת ומרפרפת כמו חלום שמוקרן על בועת סבון.

***

 הלילה חלמתי על קאיה.
היא היתה מוחשית ומטונפת (טוב, חורף עכשיו) הפרווה החמימה והרטובה שלה היתה סמוכה אלי, והיא חייכה. ככה זה היה ביום שנפגשנו ב- 1999. עשינו טיול בשכונה, ברמת החייל זה היה, ועברנו חנות חנות ובדואר, ולספר, ושאלתי הרבה אנשים ואף אחד לא הכיר אותה. בדרך לפארק פגשנו ילד וילדה צוחקים שאמרו  'היא שלך מה, היא באה איתך לכל מקום לא? והנה עכשיו היא באה לחגוג איתי יום הולדת ממרחקים (מתוכן שנה וחצי שהיא מתה). כלבה טובה קאיה.

 
***

השכונה הזאת, יש לה לפעמים אותם צלילים כמו של השכונה שגדלתי בה עד גיל שבע.
דומה שזה אותו אוטובוס,
אותו כלב נובח בצרידות,
אותן ציפורים מצייצות.