אמנות ועיצובבעלי מקצועגם וגםיוזמות חופשיותמציאותסדנאות, קורסים, חוגים

בית המלאכה של ישי ליפניק

אל המקום שבו אני נמצא היום, לא הגעתי במקרה.
הדרך שלי לא הייתה קצרה, וההליכה בה לא תמיד קלה, אבל היום בראייה לאחור אני שמח.
אני שמח על כל יום שעבר לו בחיי, אני שמח על הדרך הארוכה, והכי אני שמח על המקום שבו אני נמצא היום.

קוראים לי ישי ליפניק, בן קיבוץ לביא שבגליל התחתון והיום תושב בנימינה. נשוי לנועה ואב לשלוש בנות מקסימות, מאמן אישי ובעל בית מלאכה בחצר הבית.
תמיד אהבתי לעבוד עם אנשים ויותר מזה ללמד, להדריך, להעביר ידע, להקשיב, ללמוד, להתפתח. בתחילת דרכי הלכתי לתחום עבודת הכפיים – עבדתי במסגרות, נפחות, חקלאות, נגרות…רוכש ידע וכלים לאורך כל הדרך, מצליח להביא לידי ביטוי את מה שחשוב לי, אבל תמיד מרגיש שאני ליד, שזה לא מספיק שמשהו חסר לי, שיש לי יכולות ורצונות שאני לא מביא לידי ביטוי.
החלטתי לצאת לחיפוש. אחרי מה? לא ידעתי. רק ידעתי שפה אני כבר לא רוצה להיות .

עשיתי קורס גישור ונחשפתי בפעם הראשונה אל המקום שבו אני רוצה להיות, מקום של הקשבה, של ללמד וללמוד של התפתחות וגדילה פנימיים.
לא היה סוף לשמחה שלי, הרגשתי שאני בכיוון הנכון שעליתי על הדרך, אבל עדיין כדרכה של דרך היו עליות ומורדות, ופניות חדות יותר ופחות …
עוד כמה שנים חלפו עברו להן, עבדתי בחקלאות, פתחתי חנות לאומנות ישראלית ועוד אחת, עד שלפני שנה וחצי ובעקבות אימון עסקי שהפך לאישי, החלטתי שדי, עד כאן! מפה והלאה אני בוחר! במה? במה שאני רוצה לעשות.

התלבטתי הרבה עם עצמי. מצד אחד יש לי כמו שאומרים ידי זהב ומצד שני אני מאוד אוהב להנחות להעביר ידע להקשיב לפגוש אנשים. היה חבל לי להפסיד אחד בשביל השני. הייתי צריך לקבל החלטה, והחלטתי: אני הולך ללמוד אימון. האמת, נהניתי ואני עדיין נהנה מכל רגע ובמיוחד מהעבודה עם המאומנים שלי. אני מרגיש ויודע שאני במקום הנכון ושזה מה שאני אוהב ורוצה לעשות.

יום אחד קיבלתי טלפון מחברה ששאלה אותי אם אני מוכן ללמד ידיד שלה מסגרות. פעם מייד הייתי אומר לא, אני כבר לא שם ובשביל מה לחזור אחורה, אבל במקום זה, מצאתי את עצמי אומר לה: תני לחשוב על זה כמה ימים אני אחזור אליך עם תשובה.
ישבתי בבית והתחלתי לשאול את עצמי שאלות: האם אני רוצה ללמד? אם כן איך אני רוצה שזה יראה? מה המטרה שלי בכל זה? מה חשוב לי? ועוד…נזכרתי בימים שלימדתי במקומות שעבדתי בהם בעבר (לימדתי עובדים זרים, וישראלים בעיקר מסגרות ונפחות בסיסית) מה אהבתי כשלימדתי ואיך הייתי מלמד. אחרי שהכול הסתדר לי בראש חזרתי לידידה שלי ואמרתי לה בסדר אני מוכן ללמד, והקונספט הוא כזה:

כשמישהו/י/ בא/ה אלי אני שואל אותו/ה מה את/ה רוצה לעשות? חשוב לי שהלימוד יהיה דרך עשייה ממשית של מוצר.
אחר כך אני שואל מה את/ה יודע לעשות, וביחד אנחנו משלימים את הפער .
לדוגמא: כאשר מישהו/י רוצה ללמוד מסגרות אני אשאל אותו/ה בשביל מה? הוא/היא י/תגיד כי אני רוצה לעשות מתלה לסירים בבית מברזל. מעולה כבר יש כיוון. אחר כך אני אשאל מה את/ה יודע לעשות? לרתך את/ה יודע? לקדוח את/ה יודע? לחתוך את/ה יודע?…ודרך התשובות נבנה תוכנית עבודה שבמסגרתה יוענק ידע בריתוך, קידוח, חיתוך, התאמת מידות ועוד הרבה טיפים קטנים שעושים את כל ההבדל בין בעל מקצוע לאדם אחר.

אז מה אני מציע בעצם היום?

היום אני מזמין אנשים לבוא לבית המלאכה שלי וליצור. מה? מה שרוצים. יש מי שרוצה לשפץ רהיט ישן בעל ערך נוסטלגי או סתם להתחדש, יש מי שרוצה ליצור בעץ צעצועים לילדים-בית בובות/ארון/שידה/שרפרף.. יש מי שרוצה לעבוד עם ברזל, יש מי שבא בשביל רגע של שקט, יש כאלה שרוצים ללמוד לעבוד עם הידיים. לכל אחד יש את הסיבות שלו.  לי יש בית מלאכה כמו של פעם בחצר של הבית וגם הרבה סבלנות ,ידע ,יצירתיות ואהבת אדם. אני מאמין בכל מי שבא אלי שיצליח ולא פחות חשוב – שיצליח בדרכו .

אני מזמין אותך לבית המלאכה שלי. לרגע של שקט, ליצור, לשפץ, ללמוד, לתת לעצמך, ולהצליח.

ישי ליפניק בית מלאכה. הזית 28 בנימינה. טל' 050-3231325 אימייל

תגיות
הראה עוד

7 thoughts on “בית המלאכה של ישי ליפניק”

  1. הידיים שמצולמות למעלה הן ידי העובדות.. משפצות שולחן אוכל ישן והופכות אותו לפריט מחודש ואהוב. עבדתי בסדנא של ישי ובהדרכתו .זו היתה אחת החויות הנעימות והמתגמלות שצצות בחיים. ישי עם השקט שלו , הפירגון וההדרכה האישית ובית המלאכה הישן והמקסים ולא נשכח את הפינוקים המתוקים של נועה.. תודה גדולה ישי והמלצה חמה לכל מי שאוהב לעבוד עם הידיים והלב.

כתיבת תגובה

Close