השימושון

בית הספר לזכרונות של אלכס היילברון

אלכס היילברון

יותר ויותר יוצא לי להכיר אנשים בני חמישים פלוס, שהחיים באים ומושכים להם את השטיח מתחת לרגליים בבת אחת. אנשים שנמצאים על קו התפר בין הדור של ההורים – אלה שקידשו את מקום העבודה הקבוע ותלוש המשכורת – לדור היזמים החדש. אלכס היילברון הוא איש כזה.

קצת מוזר לכתוב ביוגרפיה מקוצרת של מי שזה המקצוע שלו: יצירת מצגות וסרטי תדמית אישיים. אז נתחיל מכמה עוגנים פשוטים: ג'ינג'י, בן 54, בוגר וינגייט, למד כלכלה ברופין, נשוי לסיביל (ראש החוג למנהל עסקים ברופין )  אבא לשלושה ילדים, חצי ייקה חצי הולנדי, נולד בפרדס חנה, היה קיבוצניק שנים ארוכות (20 שנה בברקאי ועשר שנים בעין שמר).

במשך 13 שנים ועד לפני שנתיים היה מנכ"ל בית הספר האזורי מבואות עירון, ובמקביל לתפקידו שימש במשך שמונה שנים כמנהל ארגוני ומנהל הכספים של תכנית נעל"ה – פרוייקט משותף של משרד החינוך, משרד הקליטה והסוכנות היהודית. תפקידים מכובדים, מאתגרים. ואז יום אחד זה נגמר והוא עזב עם משפחתו את הקיבוץ וחזר לנחלה המשפחתית ברחוב הדקלים כדי לברוא את עצמו מחדש.

"פרדס חנה זה ברירת מחדל, גדלתי כאן. אבי ארנסט היילברון היה גזבר המועצה פרדס חנה ואחר כך מבקר המועצה. אמי ניצולת שואה, עסקה בחקלאות ואז נהייתה שליחת ציבור, גייסה כספים בחו"ל למוסדות חינוך בארץ ובזמנה החופשי הקריאה עיתונים לתשושים במלבן. כסטודנט הייתי גם רכז שבט הצופים המקומי בפרדס חנה (75-78) ואז מורה לחינוך גופני במבואות עירון, וכוריאוגרף, ומרקיד, וכבר אז עסקתי בהפקת אירועים. את יודעת שקיבוצניק זה מקצוע, כמו פוליטיקאי. אז בתור קיבוצניק מטילים עליך כל מיני תפקידים כשמגיע תורך. "עכשיו תיכנס לתחום הבנייה – תרכז את הבניה במבואות עירון" וככה נכנסתי לתחום הבניה. הגיע תורי להיות סדרן עבודה, או לעבוד בתעשייה, אז לקחתי חופשה ללא תשלום מבית הספר. אחרי שנה: 'אתה צריך לצאת לקורס גזברים, אתה הולך להיות גזבר קיבוץ, ומנהל כספים של המפעל, ככה זה בקיבוץ".

משעזב את הקיבוץ ומצא את עצמו מובטל, לקח אלכס את כל הידע שנצבר אצלו במהלך השנים והתחיל להתבונן בו. " מה אתה עושה כשנשברים הכלים? אוסף אותם ויוצר כלי חדש. במשך חצי שנה מאז שעזבתי את הקיבוץ בניתי את הבית הזה בעצמי, ממכולות ברזל, ובמקביל חיפשתי מקומות עבודה. הפצתי עשרות קורות חיים באינטרנט ולא נעניתי. אפילו לא אחד. אפילו לא "פנייתך התקבלה וזה בטיפול". יכול להיות בגלל הגיל או בגלל אובר קווליפייד, אבל בסוף הפסקתי. התייאשתי. הבנתי שאני צריך למצוא את עצמי לבד. במסגרת התפקידים שלי עשיתי הרבה מאוד מצגות, ברמה של ישיבות הנהלה ודו"חות. גם בנעל"ה – הרבה פרזנטציה וסימולציה של התכנית. וגם הפקתי אירועים גדולים – למשל כנס כשרונות צעירים ב"צוותא" לנעל"ה, אירועים גדולים עם נשיא המדינה, הרמטכ"ל, תזמורת נעל"ה (אותה ניהלתי), אירוע בפני חבר הנאמנים של הסוכנות, חג השלושים של קיבוץ ברקאי ועוד ועוד… אז החלטתי שאני נכנס לעניין הזה".

למזלו ולשמחתו של אלכס, אלת המזל עמדה לצדו: "כשבניתי את הבית, יום אחד הלכתי לחנות חומרי הבניין של בן עזרי במושבה. אני לא זוכר למה, אבל נתתי לו כרטיס ביקור שלי. הוא לקח את הכרטיס ואמר שהמשפחה שלו מחפשת מישהו שיעשה סרט על האח הבכור, בן יזרי שר הבריאות". ככה, חודש אחרי שפתח תיק עצמאי ברשויות המס, מצא את עצמו אלכס עם פרוייקט ראשון גדול: הפקת אירוע, שבמרכזו מצגת ארוכה של 40 דקות על המסע מהעיר פאז במרוקו ללשכת שר הבריאות.

אנחנו יושבים בסלון המתוקתק ואלכס מראה לי את כלי העבודה שלו: לפטופ עוצמתי, mp4, מצלמה דיגיטלית משובחת וממוזערת, מסכים גדולים וציוד השמעה. כל מה שצריך ברמה הטכנית כדי להגשים חזון, והרבה שמחה והתלהבות. שני הפרוייקטים האחרונים שלו הם מצגת מקסימה לחתונה, וסרט בשלבי עבודה על טייס מפרדס חנה שנפל ביום הראשון של מלחמת ששת הימים: "זה תחקיר של אירוע שהיה לפני 40 שנה, מעט מאוד חומר ותמונות, רובן בשחור לבן. מהכלום הזה הצלחתי להוציא מצגת לא קצרה עם סיפור מרתק, שמשחזרת את האירוע כאילו זה היה לא מזמן, לפרטי פרטים". ואכן, בסרט משולבים חומרים היסטוריים מפתיעים, שלא ברור לי איך הוא השיג. "החומרים מגיעים לבד, וגם דרך ספרים ואינטרנט, ראיונות מצולמים עם אנשים, וחומרים שמגיעים דרך קשרים אישיים". אין ספק שהגיל של אלכס הוא יתרון של ממש במקצועו החדש, פשוט יש לו את הרקע והפרספקטיבה הנדרשת להרכבת פאזלים שכאלה.

אז איך אתה מגדיר את מה שאתה עושה?
"החלק העיקרי של העבודה זה התחקיר ובניית סיפור חיים. לעשות מזה מצגת זה כבר פשוט יותר. אני ממיר פורמטים ישנים (סרטי 8 מ"מ וקלטות וידאו) למדיה דיגיטלית, עורך אותם מחדש ומשלב אותם במצגת, וגם משכיר מקרנים, מגברים, מסכים בגדלים שונים וציוד השמעה. במידת הצורך אני גם מפיק אירוע מהתחלה עד הסוף, כולל הקייטרינג, ההנחיה והמקום".

מה, כמו "חיים שכאלה?"
"לא כמו חיים שכאלה, שם יושבים על הבמה והקהל מסודר בשורות ממול ומוחא כפיים, אלא יותר כמו "בירה ומצברוח", שהקהל יושב סביב שולחנות עגולים עם שתייה ואוכל, האוירה הרבה יותר נינוחה והזיכרונות מתחילים לרוץ".

אלכס היילברון, הדקלים 167 פרדס חנה, טלפון 054-2181827

הראה עוד

4 thoughts on “בית הספר לזכרונות של אלכס היילברון”

  1. פינגבאק: שני כנסים ביום

כתיבת תגובה

Close