טורים אישייםניו אייג'

במנזר

דעת היוגה - דני מוסטובוי

לעיתים, עם בואו של ערב קיצי, אשר כמו עומד מלכת וסיום סידורי עבודה שגרתיים באיזור ירושלים, הייתי מביט בשעוני וזה היה מעדכן: *"תשמע, בעוד כמה דקות השעה תהיה 20:00"*.

מקבל את העדכון האחרון, ידיי סובבו את ההגה כמרצונן,
ומצאתי את עצמי יורד מהכביש הראשי, ועוצר בצידו של כביש קטן, מואר למחצה ומוקף בעצי זית.

השעה 20:00, מנזר השתקנים, לטרון.

פעמוני הכנסייה החלו את מנגינתם המהפנטת, וזו כהרגלה כמו כיסתה את כל איזור המושבים והשדות באווירה כה רצויה, מרגיעה ופנימית…

הוויה איתה שמחתי להיפגש בכל פעם מחדש, במיוחד לאחר ימים ארוכים, בהם לעיתים היה נדמה שמחוגיי הטורים הפנימיים כמו עומדים לחצות את הסימון האדום והמקסימלי.

לרוב אנו מוצאים שמהלך חיינו מבוסס על ריצה בלתי פוסקת החוצה, אחר מטרות וציפיות שונות, אשר נדמה שבסופו של דבר אמורות להסב לנו את האושר המיוחל.

אך בזמן כלשהו, קול פנימי כמו קורא:
"חבר'ה, נראה לי שעבדו גם עליי…"

כמיהתנו הפנימית לסיפוק ושמחה אלו, וניסיון השגתם 'בחוץ' מושווים לעיתים לאדם המחפש מים במדבר, וסוגי האושר הקטנים של המציאות הזמנית מושווים לטיפות מים אשר אינן מרוות את צמאוננו הפנימי, אלא רק מהדהדות את תסכולנו שבחוסר האושר העמוק אליו ליבנו כמהה.

נזכרתי בכמה ממחשבותיו של אינשטיין, בהן טען ש'פיתרון הבעיה' מוכרח להיווצר באיזור מודעות עמוקה יותר מאשר איזור החשיבה בו נוצרה הבעיה עצמה.

בהקשר זה מציגה ספרות היוגה נקודת הסתכלות מרתקת,
הדנה במדע הצליל, על היבטיו הנגלים והסמויים.

רמת הצליל הראשונה והחומרית מיוחסת לצליל החיצוני או לדיבור, בדרך כלל זה נשמע בערך ככה:

"בלה בלהה בלה בללה בלה הלה הלה בלה הלה הלה בלה."

האתגר הראשון שמוצע למתרגל הפנימי והכנה, הינו הסתכלות פנימית על הדחפים המובילים לדברת אינסופית זו.

עם תירגול תהליך זה אנו מעמיקים בצעד נוסף לעבר זהותנו העמוקה, בה אנו חווים הווייה עמוקה, אוטונומית, חיובית ושקולה, אשר באופן טבעי מסבה סיפוק עמוק יותר מאשר האווירה האוטומטית הרגילה.

יתכן ובפרץ החלטיות נדחוק את הטלפון הסלולרי שלנו לתוך בקבוק, ונשליך אותו הרחק הרחק לים, ובעודנו מצהירים לכלל קרובינו על נדבר השתיקה הממושך אותו אנו לוקחים על עצמנו, נצעד היישר אל מערה נסתרת בהרים.

זה ללא ספק יהיה מאד נחמד, אבל לחוסר המזל, כרגיל, יצטרף עוד מישהו לטיול…🤦‍♂️

המיינד – מרכז הבקרה של כלל המחשבות הרצונות והרגשות שלנו, הוא הינו ללא ספק ידידנו הקרוב ביותר, 24/7.

איך אומרים, עם חברים כאלה, מי צריך אוייבים…

המיינד מושווה לעיתים לרדיו רועש ורווי בתכנים בעייתיים, (ישנם כמובן גם תכנים חיוביים, אך לעיתים נראה שמעט מידי ביחס לרצוי)

ואנחנו למאזינים הכבולים שנאלצים מ-לת ברירה להקשיב לכלל המהדורות המוצעות.

איך בורחים מהדבר הזה…?

ספרות היוגה מציגה תהליך צלילי אשר נועד בהדרגה לטהר את המיינד מאמונותיו ורשמיו הבעייתים ויחד עם אלו להוביל אותנו למפגש ישיר עם זהותנו הפנימית והרוחנית, מהו אם כן צליל זה?

ובכן, מנטרה פירושה מלל חיובי בעל ערך רוחני אשר מטהר את תודעתנו ומעורר את  זהותנו הנצחית.

את תהליך עבודת המדיטציה ניתן להמשיל ל'מיכל דיו התודעה החומרית', אליו אנו מתחילים לטפטף את 'מיי – הניקיון הרוחניים',
כך בהדרגה מתבצע תהליך ניקיון פנימי זה,  המשחרר אותנו משלל קולות פנימיים בלתי רצויים כגון כעס, קנאה וביקורת.

התהליך גדול, אך בטוח.

באחד מן הימים בהם עברתי על יד המנזר, חשבתי לעצמי "אני עובר כאן לא מעט, אולי כדאי שאכנס פעם אחת… נראה מה יש שם בפנים…"

בעודי חולף על פני הגינות השלוות שבמתחם ונכנס להיכל התפילה המרכזי,

החלטתי שמישהו צריך להפסיק את מהדורת "הרדיו" האיומה לה אני מקשיב כבר שעות ארוכות…

וכנראה ששוב אני צריך להיות המישהו הזה…

נכנסתי והתיישבתי בפינת האולם…
שני הנזירים שעסקו בחובותיהם בקצה השני של החלל, העיפו לעברי מבט רך, אך לא נראו מוטרדים מידי מן הטכנאי שהגיע לתקן את הרדיו במנזר.

סגרתי את עייני, הרפתי את גופי, ובלווית תפילה כנה צללתי למעמקי תודעתי, לעבר אותו מקום אהוב ובטוח אשר נמצא הרחק הרחק מכלל הקולות הצורמים של המציאות החולפת.

כהרגלה כניסה פנימית זו המשיכה להוות מקור למזור ובפעם נוספת שיחררה אותי מהווייה פנימית בלתי אפשרית.

עם סיומה של מהדורת הרדיו הנוראית ותחילתה של זו המלאה בתכנים חיוביים, ממלאים ומשמחים, הבחנתי באחד הנזירים אשר התקרב אליי ובישר בחביבות על הגיעה של שעת הסגירה.

בעודנו יוצאים מהאולם, נפרדתי לשלום מדורשי טוב אלו, והמשכתי בדרכי, כאשר ברקע מתנגנים פעמוני הכנסייה וממשיכים לעטוף את כלל העמק בצליליהם הענוגים.

 

 

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close