בעלי מקצועזוגיות ומשפחהטיפוליםיוזמות חופשיותילדיםסביבה וקהילהסדנאות, קורסים, חוגים

בשביל הקשב

הדיבור הצפוף על ADD / ADHD גורם לי לפעמים לחשוב שמדובר במגפה. לכן תמיד מפתיע אותי לגלות את אחוזי התפוצה של התופעה: בסביבות -15%10% מהאוכלוסיה. בפרדס חנה כרכור יש ריכוז גבוה של מופרעי קשב וריכוז מבוגרים, עם כל האתגרים וגם היתרונות של השריטה הנוירולוגית המכאיבה ולפעמים גם החיננית הזו. שיש לה איכות אבל גם מחיר, ושאנחנו מעבירים אותה לילדים שלנו בגנטיקה וגם בהרגלים.

למרות שקיימים מאפיינים ברורים של שינויים במבנה המוח ובתפקודו, הפרעת הקשב היא בעיה שקופה. לא רואים אותה עצמה, אלא רק את תוצאות הלוואי וההשלכות שלה. והן מופיעות אצל כל אחד קצת אחרת. בעולם של ציידים זה היה יכול להתאים, אבל בימנו.. אחת הבעיות של ילד ADD שגדל להיות מבוגר שכזה, היא ההשתלבות בשוק העבודה. הבעיה הזו נפתרת בד"כ עם מציאת יעוד בחיים. משהו בתפירה אישית מבחינת המרחב, הזמן ואופן ההכשרה. ועד אז?

מבנה בית הספר הקלאסי של ימינו, עם צילצול כל 45 דקות, בנוי למידותיה של המהפכה התעשייתית, ואנחנו כבר במהפכת המידע. מכל עבר זימזומים וציפצופים, אפשרויות בחירה וויתור. אבל גם במסגרות יותר פתוחות וחופשיות, כמו שסביבתנו התברכה בהן בשפע, ילד מוצא עצמו צריך להתמודד עם תמונה חברתית, עם רצון להעמיק, ללמוד, עם קונפליקט בין דרישות מערכת מול תפיסה ייחודית של המציאות. רבים וטובים מההורים הועפו בילדותם מבתי ספר, תויגו כמופרעים, כטיפשונים, כלא יוצלחים, ובכל זאת "הסתדרו". אז למה בעצם להתחיל לאבחן ו"לחפש צרות"?

היופי בלגדל ילדים זה שהם מזמינים אותנו לטפל בפצעי הילדות שלנו. אם נענה להזמנה נוכל להעצים את המסע המשותף ולעשות שינוי. והשינוי לא יבוא ממלחמות עם בית הספר, שהן רק הסימפטום. באחריותנו המבוגרים מאותגרי הקשב למצוא בתוכנו את הקשב כדי לסלול עבורם ועבורנו פיתרון אמיתי לבעיה. כלומר אם יש בעיה.. אולי מדובר באיזה ניואנס ביוגרפי שתכף יחלוף? תקופת הסתגלות לשינויים במבנה המשפחה..? גיל התבגרות שמקדים? רבות השאלות ואיתן העומס על המערכת, המאותגרת ממילא..

כבר 10 שנים ד"ר אסנת צפריר מסתובבת עם רעיון למרכז רב-תחומי לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. כאמא לשלושה ילדים מאותגרי קשב וכרופאת ילדים המטפלת במספר לא מבוטל של ילדים בעלי קשיי קשב, ריכוז, התארגנות, למידה והתנהלות יומיומית, היא מאמינה בלראות את הילד כעולם ומלואו ולהתייחס לאדם שבו ולא לבעיה או להפרעה. עם הגישה הזו היא הקימה את בשביל הקשב – מרכז רב-תחומי לאבחון וטיפול בהפרעות קשב וריכוז, בו ילד זוכה לליווי אישי המותאם לצרכיו בכל תחומי החיים. צוות המומחים של המרכז לומד ומגדיר את מטרות הטיפול ומגיע לכל שבילי חייו של הילד ואל כל הדמויות המשמעותיות הסובבות אותו בקרב המשפחה והחברים, בגן, בבית ספר ובצהרון. השאיפה היא ליצור ביחד חוויה טיפולית מותאמת אישית, חיובית ומלאת סיפוק.

הכלים אותם מציע המרכז:
איבחונים: יעוץ והכוונה לסוג האבחון המתאים והנכון עפ"י הקשיים של הילד,  אבחון קשב,  אבחון דידקטי,  אבחון פסיכולוגי,  אבחון פסיכו דידקטי,  אבחון ריפוי בעיסוק, אבחון בשלות (מוכנות) לכתה א',  אבחון הדלגה,  אבחון קשב ממוחשב (בדיקת קשב).
טיפולים: טיפול רגשי (במגוון שיטות המותאמות לפי אישיות המטופל),  אימון אישי (coaching), הדרכת הורים, ריפוי בעסוק, טיפול בתנועה ובמשחק בטיפולים אישיים או קבוצתיים. ליווי אישי צמוד בזמינות גבוהה לכל שאלה או קושי, קשר עם מערכת החינוך ומסגרות אחרות לפי הצורך,  פגישות מעקב תקופתיות להערכה עדכנית והתאמת הטיפול.

האתר של אסנת רציני, יש בו תוכן איכותי ומחקרי, עם לב. היא סוקרת דרכים שונות לגשת אל התופעה ולא נרתעת מדיבור על תרופות. מילה אישית על תרופות: לאט לאט, אולי בגלל גילי ההולך ומתקדם, אני קולטת עד כמה שימוש בתרופות הוא יותר רווח ממה שחשבתי. אנשים לוקחים תרופות נגד דיכאון, נגד נדודי שינה, נגד קשיים להניע, כדרך לצלוח משברים רגשיים.
מפחיד לתת תרופות בילדות, כי אז מה מעצב את הנפש? מאידך, הזנחה יכולה ליצור בעיה של דימוי עצמי נמוך, שגם הוא יכול לחרוץ סימנים מעצבים בנפש המתהווה. טעות לצפות שתרופה לבדה תתקן את הקושי. לכן אסנת מציעה: בואו נסתכל ביחד על התמונה ונעבוד במקביל עם כל המערכות. אם בשלב מסויים בוחרים בטיפול תרופתי, זה כדי לטפל בכאב באופן נקודתי ואז, עם האנרגיה שהתפנתה, לעבוד כדי לבנות מציאות חדשה.

במהלך עשרות החלונות שפתחתי כדי לכתוב את הטקסט הזה הגעתי ל"יקום של אלי אשד", שם הופיעה תגובה מצחיקה:

אם היו נותנים לי ריטלין בילדותי לא בטוחה שהייתי מפתחת את כל היכולות שלי עוקפות המציאות. אבל היום כשאני כבר עשויה – ריטלין עוזר לי להתמקד. למשל עכשיו – אני על ריטלין כדי לכתוב עבודה לאוניברסיטה, אוי אבל תראו איפה אני, איך הגעתי לכאן?


קשב, ריכוז ו… מה עוד אמרת שיהיה?

יום עיון בנושאי הפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים ונוער,
בהנחיית מומחי בשביל הקשב – מרכז הקשב ולקויות הלמידה של ד"ר צפריר.

ההשתתפות ללא תשלום

מי צריך אבחון ולמה?
כמה פעמים מצאתם את עצמכם מתלבטים בשאלה האם הקשיים של ילדכם הם קשיים "רגילים" האופייניים לגילו, או שחלילה מדובר בבעיה אמיתית? האם הילד צריך אבחון? ואם כן, באיזה אבחון לבחור? האם קשיי הכתיבה של הילד נובעים מדיסגרפיה או מקשיים בקשב? ואולי בכלל הוא צריך ריפוי בעיסוק? מדוע קשה לו לקרוא? למה יש לו התפרצויות זעם? מה הסיבה שכל כך קשה לו מבחינה חברתית? ומי אמר שצריך לעשות לו TOVA?
אם אתם מתלבטים בסוגיות אלו, אתם מוזמנים לשמוע את צוות מומחי בשביל הקשב.

טיפול ב- ADHD – לא רק ריטלין!
הילד עבר אבחון ומסתבר שהוא זקוק לעזרה וחיזוקים. מה עושים עכשיו?
הטיפול בהפרעות קשב, ליקויי למידה וקשיים רגשיים הינו מגוון ומאתגר והשוק מוצף בהצעות ובהבטחות.
צוות בשביל הקשב יפרוש בפניכם מגוון אופציות לטיפול שאינו תרופתי ויעזור לכם לעשות קצת סדר בתחום זה.

במהלך יום העיון ניתן יהיה להפנות שאלות לד"ר צפריר ולצוות מומחי בשביל הקשב.

יום העיון יתקיים בתאריך 17/11/2010 בשעה 21:15
ב "קנגורו בתנועה" פרדס חנה, רח' הדקלים 95 (מעל בית מרקחת הדר).
ההשתתפות מותנית בהרשמה מראש בטלפון: 077-3507574 או במייל.
ההשתתפות ללא תשלום. מספר המקומות מוגבל.

*
הסדנאות הקרובות במרכז "בשביל הקשב" בכרכור:
לילדים:
קבוצת 'כתיבה טובה' וסדנת 'משחקים ביחד' תיפתחנה בדצמבר, בהנחיית  אורית ענבר, מרפאה בעיסוק.
להורים:
'סדנת גבולות' תתקיים בימי שני, החל מ- 29/11/10 בשעות 20:30- 22:00 למשך 9 מפגשים.
סדנא להורים לילדים עם ADHD תתקיים בימי חמישי החל מ- 25/11/10 בשעות 20:30-22:00 למשך 11 מפגשים.
שתי הסדנאות בהנחיית  מורן מושקוביץ, עו"ס ומאמנת, ורונית ויליגורה, מאמנת.
סדנא להורים למתבגרים עם ADHD , תתקיים בימי שלישי החל מ– 23/11/10 בשעות 20:30- 22:00
למשך 9 מפגשים, בהנחיית  רונית ויליגורה.
לקבלת עדכונים על פעילויות נוספות במרכז, אתם מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה.

תגיות
הראה עוד

8 thoughts on “בשביל הקשב”

  1. cchr הוא האתר של הסיינטולוגים. הרבה יותר יקר ולא בטוח לרכוש את הטיפולים שלהם מאשר לקחת ריטלין שעוזר לווסת את הקשב לכמה שעות ומאפשר ללמוד אסטרטגיות התנהגות בלי להיות שבוי של כת שמתחבאת מאחרי פסבדונים.
    מעניין מה יש לה להסתיר אם ה״תורה״ שלה כל כך מוצלחת.

  2. אז מה רונית, אין פה חופש אקדמי?
    זה שאסנת משלמת לך על הפרסום לא אומר שאי אפשר לבקר אותה,
    לא ממש פירטתי על נזקי הסמים הפסיכיאטריים, על הקשר הלא קדוש בין חברות התרופות והרופאים וכהנה.
    הנה לך דוגמה או שתיים:

    http://il.cchr.org/videos/marketing-of-madness.html

    http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/180/729.html?hp=55&cat=305

  3. לעשות מודולציה והתאמה של הסביבה הוא מה שאנחנו בשבילו כאן. לא נבראנו לשרת את המערכת אלא להפך, ולצערי, ולפחות מעדות של מישהי שהיתה אצלך, היא נשלחה לאבחון פסיכיאטרי עם המלצה לריטלין.
    אם היינו נכנעים למערכת ולתכתיביה (ותאגידי התרופות לא רואים את טובתכם, חד משמעית), היינו כיום עדיין בעולם של עבדות ילדים ואריסים לבעלי אדמות.
    אנשים, אל תקחו תרופות פסיכיאטריות.
    הרשת מלאה בהסברים למה לא, כמו שאמרה הד"ר, אנו נמצאים בתקופה של מהפיכת מידע ועלינו לנצל זאת לטובתנו.

  4. בוקר טוב
    מסכימה שלעשות מודולציה והתאמה של הסביבה היה יכול להיות הפתרון הכי טוב. אבל לצערנו הוא לא תמיד מעשי. וגם אם נעשה זאת בביה"ס – המשך החיים לא תמיד מפנק…בראיה שלי המטרה היא לא האבחון וגם לא הטיפול אלא מציאת הכלים להפיכת הילד שלנו למבוגר בטוח, מסוגל, מאושר ומתפקד היטב. כל מה שבדרך זה קביים כדי לאפשר לו להגיע לשם. והכלי הראשון הוא אהבה. אהבה אבל לא ריפוד יתר. לאפשר לילד להתמודד ולמצוא את דרכו בעולם. אני לא נותנת שום הקלות. כן יכולות להיות התאמות. הרי גם מסגרת אלטרנטיבית יקרה היא סוג של התאמה…. מסכימה עם יעלה שהתמונה מאד מורכבת. ואין תשובה אחת…

  5. מערכת אלטרנטיבית איכותית יקרה, אולי יותר יקר מערכת חינוך בינונית ודורסת שמשלמים בצידה המון טיפולים אבחונים פסיכולוגים תסכול מתמשך ואבדן זמן שהיה יכול להיות מנוצל אחרת…
    נכון יקר מאוד אבל להשקיע בחינוך של הילדים , מניסיוני ומבחירתי האישית זה הרווח הכי גדול.
    היקר יוצא זול
    אגב לא תמיד האלטרנטיביים היקרים הם הפתרון לפעמים יש נסים גם במערכת הרגילה
    התמונה הרבה יותר מרכבת ממה שנדמה..
    יש מערכות אלטרנטיביות שאין להם מענה ייעוצי/ טיפולי…ויש לפעמים מאורות גדולים במערכת הרגילה… בקיצור אין פתרונות ותשובות פשוטים/פשוטת ..
    אולי במרכז החדש הזה יש התייחסות אכן רחבה וזהירה..

  6. הבעיה היא בסופו של דבר מה עושים בנתיים?
    נכון שמערכת החינוך משוועת לשינוי מהותי עמוק ועד שזה יקרה מה?! בנתיים מי מאיתנו שמציל נפשו מהמערכת הזו וגם את ילדיו, או משנס מתניים חזקות במיוחד ומתגייס להום סקולינג או משנס מתניים גמישות במיוחד כדי לתחזק ולפרנס מסגרת אלטרנטיבית כזו או אחרת – פרטית – יקרה – איכותית – קשובה וכל אלה – רק מה יקר יקר יקר
    ובל נשכח – ילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב מסויימת כזו או אחרת שמנהלת אותם ,מתישהו נתקלים בתקרה/קיר פנימי בנוי שכבות של תסכול ותחושת חוסר אונים – עם עזרה טובה אפשר בהחלט ללמוד להכיר את מערכת הניהול הפנימית הזו ולדעת איך לחיות אתה יותר טוב – ללא עזרה או הכוונה -ולפעמים מספיק איזה הורה טוב בבית – זה הרבה הרבה יותר קשה, והנטייה היא למגנט קשיים נוספים אל אותו הקושי – ההיפרים מאמצים התמכרויות – החולמניים – חרדות והיד רחבה ופתוחה…
    בקיצור עזרה אמיתית היא טובה
    החכמה האמיתית היא בשידוך

  7. טוב ,אני "יורה" בחוסר קשב וריכוז את התגובה הבאה:
    אין ספק שכל הצפצופים של המערכת יוצרים הפרעת קשב כללית..
    גם 40 ילדים בכיתה זאת חתיכת הפרעת קשב
    גם תכנים דלים רזים ומשעממים יוצרים קוצים בתחת ואי נחת וסיפוק והתוצאה – הילד מפריע, היום זה = הפרעת קשב….
    ילד שמנסים בכוח ללמד אותו מוקדם מדי קרוא וכתוב (גיל 6 אפילו..) הוא בהפרעה ודורשים לעשות לו אבחון והוראה מתקנת ,
    אבחון פרטי מגיע ל2000-3000 שח באזורינו ואף יותר בעיר הגדולה
    החינוך המיוחד , או החינוך המרפא בעידן שלנו צריך להיות לכולם .
    אבל "זוכים" לו המקרים הקשים,
    כל כך ממהרים היום לאבחן ומשדרים לילדים שהם לא בסדר והם צריכים "הקלות" , תרופות וכ'ו ולעתים במקום לחזק ולתמוך אנחנו מחלישים ומספקים תירוצים לילדים ביחד עם המסר שהם לא יכולים…
    לא נותנים לכוחות של הילד לברא את האסטרטגיות הייחודיות שלו אלא ממהרים ללמד אותו אסטרטגיות למידה…
    כן- יש ילדים עם הפרעות קשב, יש צרכים מיוחדים – צריך לאבחן אותם לעזור להם ולטפל חלילה לא להתעלם ולהזניח… ערנות נדרשת מאיתנו ההורים בכל רגע ורגע לכל מה שקשור בהם לא? ! נראה לי שהאחוזים האמתיים של המקרים ה"אמיתיים" הרבה יותר קטנים כי כולנו בהפרעה בכל מקרה….וביחד עם זאת אני מצטרפת לעמליה- אני לא מצפה כי אני יותר מדי שנים אמא- שהמערכת תאבחן את עצמה ותשתנה אני כן חושבת שנדרש מההורים היום יותר , כולל שהדרישה של ההורים מול המערכת יוגברו , לא למהר לאבחן ,אלא אם הילד באמת תקוע ואין סיבה אובייקטיבית נראת לעיין לעיכוב או למחסום, לבחון את ההתקדמות של הילד ביחס לעצמו . לא למהר לשלוח לכיתה א , רבות מהצרות מתחילות שם כשהילד לא בשל ללמידה וצריך עוד שנה בגן ובכל זאת ממהרים ואז הסאגה מתחילה- קשב וריכוז ,אבחון ,קשיי למידה, ובסך הכל הילד עוד בוסר צריך לבלות עוד קצת בארגז חול
    מעניין אותי גם הקשר בין שימוש מופרז במחשב לבעיות קשב וריכוז
    אני בוודאי הייתי מאובחנת אם הייתי ילדה היום אבל כל צורת החשיבה שלי שאני מצד אחד "סבלתי ממנה" ועדיין לפעמים…מצד שני היא המקוריות שלי והיא היצירתיות שלי
    מזל שלא"תקנו אותי".
    החשש שלי הוא מהמקרים "הגבוליים" מהמקרים שיש עוד הרבה מה לעשות לפני אבחון וטיפול
    אני מכירה ילדים ומבוגרים שרטלין הציל אותם אחרי שהוריהם עשו הכל להמנע מכך..
    ואני מכירה ילדים "מסוממים" בתרופות שכאשר הם כבוגרים צעירים רוצים להפסיק -זה סיוט
    כמו כל גמילה אחרת .
    אכן בעיה סבוכה ושוב אנחנו ההורים אחראים – ואסור לנו למהר להעביר את האחריות הלאה .

  8. מוזר מאד. אנחנו נמצאים במערכת לימוד הבנויה למידותיה של המהפכה התעשייתית. ואנחנו כופים על ילדינו תיפקוד במערכת שכבר ידוע שהיא מיושנת ולא מותאמת למאה ה21 הדוחקת המצפצפת ועתירת המידע. ובכל זאת הורה נדרש לאבחן את ילדו ולמצא לו "פתרונות" [יקרים רצח] שיתאימו למערכת הזו..במקום לדרוש מהמערכת [מישהו נמצא שם למעלה מן הסתם] להתאים את עצמה לשינויים שחלו בעולם ובילדים עצמם. זה כמו לצפות ששיעור נהיגה על טרקטור יספק לילד את כל מה שהוא צריך בשביל לנהוג על מכונית ספורט… כן ,יש כמה דברים שעדיין רלואנטיים ועדיין הסיכוי שינהג במכונית ספורט גדול על הסיכוי שיחזיק טרקטור בחניה.
    [או בקיצור- חלס עם האיבחונים האלה. שמערכת החינוך תאבחן את עצמה, על חשבונה, ותעזבו את הילדים בשקט.]

כתיבת תגובה

Close