בעומק הכוורת חי שמאן.
הוא לא קורא לעצמו ככה, זו אסוציאציה פרטית, אבל מתבקשת. בתור השכנה ממול אני מתעקשת: זה לא רק תיפוף סתם בשביל הסבבה. למרות שיש בזה גם, וגם וגם,
הוא מחזיק את הקצב של השכונה.
יש ימים של תיפוף טכני, מתיחות, תיקונים. סנדלרות במקצב אפריקאי. יש סשנים ארוכים יפהפיים, ככה באמצע כרכור פתאום אפריקה. ויש ימים של ג'אמים, לפעמים עם כלים אורחים: לפני כמה שבועות שמעתי גיטרה חשמלית זורמת דרך תוף.
רמי מנגן ג'מבה וקונגס. תופים שמנגנים איתם עם כפות הידיים (ולא באיצבוע, כמו בדרבוקה). הוא גילה את זה באמס
יום מעניין בחוץ. טריפיונריות קוסמית טובה.
עכשיו ברקע – ג'אם אקסטטי מכיוון רמי ארבל. זורם ומזיז.
הג'אם אצל רמי זה מחר! הזדמנות לפגוש ולנגן עם מורה גדול ואיש מקסים.
לצערי/נו.
הופה כגן חזרת מסיני?
רמי ארבל לא שינה את מידת הג'ינס שלו מגיל 16. הוא מעדיף אותו קרוע וכך גם את החולצות . רק יד 2. כמה מהוה יותר טוב. שקט, נחבא אל הכלים.בלי רעש וצילצולים(חוץ אולי מהרעש של התופים). חבר טוב. אני אוהב אותו.