השימושון

דוקטור דוליטל, למשל

אירועי דרך האמן הסתיימו, דרך האמן עצמה מתחילה (או נמשכת, תלוי איך מסתכלים).
כסף ואמנות, הנושא המוכר לכולנו, ממשיך לבעבע מתחת לפני השטח.
ואנחנו לא לבד! קחו את דוקטור דוליטל לדוגמה:

דוקטור דוליטל

דוקטור דוליטל. מה יודעים עליו?
שהוא ידע את שפת החיות
יופי,
שהיה לו כובע גבוה, מגבעת,
כן.. גם זה,
שיש שם פולינזיה, התוכית נדמה לי, והיה גם קוף…
כן, עוד משהו?

לאחרונה צצה בחנויות הספרים סדרת דוקטור דוליטל בתרגום אוריאל אופק, הוצאת מזרחי. אלעד ולימור גילו אותו והמליצו ואחר כך פגשתי אותו שוב אצל אחותי במרתף, בתרגום עדכני של חנה לבנת, הוצאת מחברות לספרות. השמות של הפרקים מדגדגים אותי: שלוליתה, שפת החיות, המסע הגדול, מנהיג האריות, בעל החיים הנדיר מכולם, הנסיך השחור, תרופות וקסמים, מפרשים אדומים וכנפיים כחולות, רכילות באוקיאנוס, הדרקון מברבריה, ריחות, בחזרה הביתה – –
הפרק שקוראים לו "ושוב בעיות עם כסף" מושך אותי לקרוא. אני פותחת ושומעת את הצעקות הכבושות של שרה, אחותו של הרופא, שהתנין החדש שהצטרף לחבורה שובר אותה סופית:

"ואני חוזרת ואומרת לך שלא אסכים בשום פנים ואופן שימשיך לגור כאן" אמרה שרה. "הוא אוכל לנו את השעמנית שמכסה את הרצפה. אם לא תסלק אותו מכאן תכף ומיד אני – אני אלך ואתחתן!"
"בסדר גמור" אמר הרופא. "לכי ותתחתני. אני לא יכול לעשות שום דבר נגד זה" והוא הוריד את הכובע ויצא אל הגינה. וכך ארזה שרה דוליטל את חפציה ועזבה את הבית, והרופא נשאר לגמרי לבדו יחד עם משפחת החיות שלו.

הרופא התרושש במהירות, ותוך זמן קצר נעשה עני יותר משהיה אי פעם בעבר. מצב העניינים התחיל להיות קשה מאוד עם כל הפיות האלה שהיה צריך להאכיל, ועם הבית שהיה צריך לדאוג לו, ובלי אף אחד שיבצע בו את התיקונים, וגם בלי שום כסף שהיה אפשר לשלם בו את החשבון של הקצב. אבל הרופא לא היה מודאג בכלל. "כסף הוא עניין מיותר לגמרי, מטרד וזה הכל", כך היה אומר. "לכולנו היה יכול להיות הרבה יותר טוב אלמלא המציאו אותו. מה אכפת לנו הכסף, השאלה העיקרית היא אם אנחנו מאושרים או לא."

וככה דוקטור דוליטל שוקע לאיטו למצוקה כלכלית והחיות עוזרות כמיטב יכולתן, ואז, כשכבר בקושי יש מה לאכול מגיעה יום אחד סנונית ומבשרת לחבורה על מגפה נוראה שתקפה את הקופים באפריקה. דוליטל נדלק ומייד מתחיל בהכנות למסע: הוא לווה ספינה, קונה בהקפה מצרכי מזון, מתקמבן ומתארגן ובסוף מגיע לאפריקה, והספינה מתרסקת על החוף אבל הוא מגיע אל הקופים ומרפא אותם, והם מזמינים אותו להישאר. הם חושבים להציע לו בית גדול ומשרתים קופים וכל זה, אבל צ'יצ'י אומר ש" אין שום טעם לבקש מן הרופא להישאר, הוא חיב כסף לאנשים בשלוליתה, ואומר שהוא חייב לחזור כדי לשלם את החובות שלו". הקופים עושים סיעור מוחות קדחתני ומחליטים לתת לדוקטור דוליטל מתנה. איזה בעל חיים נדיר, כזה שהלבנים לא ראו מעודם. אז הם עושים מבצע קבוצתי ותופסים בשבילו דחופוס-משוכוס.
החיה הנדירה והביישנית מזדעזעת מהרעיון לעזוב את האחו השקט לטובת חיים סואנים, אבל בסוף משתכנעת ללכת לפגוש את הדוקטור.
איך מגיעים להחלטות?

"אלוהים אדירים, מה זה הדבר הזה כאן?" שאל ג'ון דוליטל ולטש עיניים תמהות לעומת היצור המוזר שהוצג בפניו. "ישמרנו אלוהים!" צעקה הברווזה. "איך הוא מצליח להגיע להחלטות עם שני המוחות שלו?"
"לא נראה לי שיש לו בכלל מוח" אמר הכלב ג'יפ.
"דוקטור", אמר צ'יצ'י "תכיר בבקשה: זה דחופוס משוכוס – בעל החיים הנדיר ביותר שחי בג'ונגלים של אפריקה, בעל החיים היחיד בכל העולם כולו שיש לו שני ראשים! קח אותו איתך הביתה והוא כבר יכניס לך הרבה כסף. אנשים יהיו מוכנים לשלם כל סכום שתדרוש מהם כדי לראות אותו".
"אבל אני לא רוצה כסף" אמר הרופא.
"כן, אתה רוצה כסף וגם צריך", אמרה דב-דב הברווזה. "אתה לא זוכר איך היינו צריכים לגרד כסף מפה ומשם כדי לשלם לקצב את החשבון שהגיש לנו בשלוליתה? ואיך אתה מתכוון להשיג לספן את הספינה החדשה ההיא שדיברת עליה, אם לא יהיה לנו כסף כדי לקנות אותה?"
"התכוונתי לבנות לו ספינה בעצמי," אמר הרופא.
"תנסה לחשוב רגע אחד בהיגיון!" קראה דב-דב. "איך בדיוק אתה מתכוון להשיג את כל הקרשים והמסמרים שצריך בשביל לבנות ספינה? וחוץ מזה, ממה אתה מתכוון לחיות שם? אנחנו נהייה עניים יותר מתמיד כשנחזור לשם. צ'יצ'י צודק בהחלט: קח את בעל החיים המשונה הזה איתך!"
"טוב, אולי יש בכל זאת משהו במה שאתם אומרים" מלמל הרופא. "אין ספק שבעל חיים מיוחד כל כך יכול להיות חידוש נחמד אצלנו – אבל הוא מוכן בכלל לבוא איתנו?"
"כן, אני מסכים לבוא איתכם" אמר הדחופוס משוכוס שראה מיד לפי הפנים של הרופא שהוא אדם שאפשר לסמוך עליו. "אתה היית כל כך טוב אל בעלי החיים כאן – והקופים מספרים לי שאני בעל החיים היחיד שיוכל להביא לך תועלת במצב הקיים. אבל אתה חייב להבטיח לי שאם לא אוהב את החיים בארצם של הלבנים, אתה תסכים לשלוח אותי בחזרה"
"כמובן, כמובן – בודאי, זה הרי מובן מאליו", אמר הרופא. "סלח לי, אתה שיך בודאי למשפחת הצבאים, אני משער?"
"כן," אמר הדחופוס משוכוס, "אני שייך למשפחת הצבאים האתיופיים וצפיר האלפים האסיאתי מצד אמי. אבי סבו של אבי היה האחרון לשושלת החד-קרן".

וככה….אחרי עוד כמה פרקים והרפתקאות סוערות החבורה השוקקת עוגנת חזרה במערב.

שלוליתה זה כאןרוחות חודש מרס נשבו וחלפו, ממטרי אפריל כבר ירדו וחדלו, ניצני מאי נפתחו והפכו לפרחים, ושמש יוני זרחה על השדות הנאים למראה בשעה שג'ון דוליטל הגיע סוף סוף בחזרה לארץ מולדתו. ואולם, הרופא לא חזר עדיין הביתה, לשלוליתה. תחילה חצה את הארץ יחד עם הדחופוס משוכוס בקרון של צוענים, ועצר בכל הירידים שנערכו בדרך. […] אנשים רבים כל כך התאספו בכל פעם סביב הקרון הקטן ושילמו חצי שילינג כדי להיכנס פנימה ולראות את הדחופוס ומשוכוס, עד שכעבור זמן קצר בלבד כבר היה הרופא יכול להרשות לעצמו להפסיק את המופעים האלה. וביום נאה אחד, כשהשדות היו מכוסים שיחים מלבלבים בפרחים אדומים וצהובים, חזר הרופא לשלוליתה כאיש עשיר, וכל מה שרצה היה לחיות בשלווה בבית הקטן עם הגינה הגדולה. […] והרופא ניגש אל הספן שהשאיל לו את הספינה שלו, וקנה לו שתי ספינות חדשות וגם בובת גומי בשביל התינוקת שלו. והוא שילם לחנווני תמורת האוכל שנתן לו בהקפה בשביל המסע לאפריקה, וקנה פסנתר אחר כדי שהעכברים הלבנים יוכלו לגור בו, כי הם התלוננו שמגרת השולחן פרוצה לרוח. גם אחרי שהרופא כבר מילא לגמרי את קופת החסכונות שניצבה על המדף שבמטבח, נשאר לו עדיין המון כסף, והוא מיהר להשיג עוד שלוש קופות חיסכון גדולות כמוה כדי להניח בהן את כל יתר הכסף שצבר.
"כסף," אמר, "הוא מטרד נוראי". אבל זה נחמד בהחלט שיש כסף ולא צריך כל הזמן לדאוג בגללו".
"כן," אמרה דב-דב, שקלתה בשבילו לחמניות מתוקות שיאכל יחד עם התה שלו, "אתה צודק בהחלט".

***

אני מספרת את זה לדויד ברק מהוצאת דופן והוא שואל: ומה הדחופוס משוכוס שלך?
גם אצלי יש פיצול בין כסף ליצירה. קרב ענקים בין הצרצר המאושר לנמלה העמלנית, שכמו הטוב והרע גם הם מתחלפים לפעמים בתפקידים. אני יודעת את הסוד, ומשתמשת בו – לפעמים כמו קוסמת מתחילה. לכודה בין התדמית הנקיה שלי מול הרצון להרוויח כסף.. אז החלטתי שאין סתירה! אפשר גם וגם. לא ייתכן שאני אחשוב פעמיים לפני שאני קובעת תור לשיננית או למוסך. פשוט חלאס עם זה! ואם דוקטור דוליטל בעצמו הסכים לקבל את המתנה שנתנו לו הקופים, ופרט אותה לסדרת פעולות פשוטה שהורידה לו אבן מהלב, אז מי אני שאסרב?

אז הצטרפתי לאייג'ל.

והמשך יבוא.


(בינתיים תקראו את זה).

הרפתקאות דוקטור דוליטל, כתוב ומצויר בידי יו לופטינג. יצא לאור לראשונה בשנת 1920, תורגם לעברית לראשונה ב- 1929.

הראה עוד

19 thoughts on “דוקטור דוליטל, למשל”

  1. יעלה, האריזות עוברות למפעל אמריקאי לייצור פרופילים לבניין. בקשר לשאר הנקודות שהעלית – אני טסה עכשיו ליום ארוך בחוץ אז אענה בלילה. חיבוק.

  2. אני לא נגד רונית , רק שהתמונה לא מספיק רחבה בעיני – בשעה מוטרפת זו של הלילבוקר אני יכולה רק לשאול לאן מחזירים ומה בדיוק עושים עם האלומיניום המנוילן הזה שעולה הון למחזר? האם נותנים לגני ילדים "ליצירה?" או שעושים מהם הר אלומניום ענק או – יש לי רעיון – אפשר ליצר מזה חללית שתיקח את כל הזבל ותפזר בחלל , הרבה מעבר לאוזון.
    ועוד סוגיה אקולוגית – מה עם הייצור הלוקאלי? כמה מזהם ליבא את הגגל הזה מאמריקה למידל קלאס אפר קלאס שיכול להרשות לעצמו את ההוצאה הקבועה?לא עדיף גידול מקומי? טיפול שנתי בתות עץ או רימונים , בדיוק בעונה ובמולקולות המתאימות לבני המקום..
    ונשאלת השאלה- והאימון? והרווח האדיר??
    אפשר בבורסה , להשקיע במניות ירוקות שאותן חברות ידאגו שלילדים שלנו יהיה עץ תות לטפס ולאכול ממנו ,,מים אמיתיים לשתות , והר ירוק כל ימות השנה.אגב..גל הוא כבר פאסה- החדשות האחרונות חוזרות כמה מאות לאחור , אלכימיה באריזות מתכלות מעצמן.
    שתיתי בבונג שהתכלה מעצמו ואני הולכת סופסופ לישון

  3. סיגל, את צודקת. אם הוא היה זוכה בדחופוס משוכוס בלי להציל את הקופים זה היה סתם כמו לזכות בלוטו. שזה סבבה, אבל בתור מי שמעניין אותה הסיפור – הפקת הפרוייקט זה האישיו, והשכר פשוט מגיע. היום יותר מתמיד אני מבינה את זה, כי אני גם קופה בעצמי (שמקבלת עזרה) וגם עוזרת לקופים האחרים. תכל'ס – אימון. זאת מהות העבודה באג'ל.

    מה שמזכיר לי, שכל מי שמחזיר אריזה של מוצר אג'לי, יוצר סנט אחד שהולך למימון ניתוחי עיניים לילדים באפריקה. זה סירקל דוליטלי באורסול..

  4. באמת מוכרחה להודות כאן תשלא קראתי את ד"ר דוליטל מעולם. סוג של פאדיחה שיש לתקן אותה.כך שקצת קשה לי להבין את ההקשרים. ולגבי לוח המאיה וכל כיוצא בזה…מילים מילים מילים…יפות כשלעצמן ,אמיתיות לכל סיטואציה,ואני שומעת רק קלישאות נבובות..בדיקת אוזניים או זריקת אופטימיות?? תמהתני

  5. _בהקשר הפיננסי – לשים דחופוס משוכוס בקרון ולגבות חצי שילינג מכל מי שבא זה באמת מינימום שאפשר לעשות._

    אבל קדמה לזה הפקת פרוייקט רציני של להגיע אל הקופים האלה ולהציל אותם. זה לא מעט עשייה…

    אולי כי זו היתה עשייה מתוך אהבה, מתוך הוויה. שאז איכשהו הדברים כבר נעשים מתוכך.

  6. מה שמזכיר לי שאנחנו בדיוק עכשיו בגל הקוף לפי המאיה.

    הקוף מחבר לאנרגיה של קסם והשראה, ממלא ברעיונות שופעים ומגוונים וכל זאת, כדי שנבטא אותם. הוא דוחף אותנו להוציא לאור את מחשבותינו ורגשותינו, בלי לשמור דברים בבטן. הקוף מלמד לנוע דרך חוט הזמן, החוט הקושר בין הכוחות ובעזרתו לארוג ולברוא עולמות. אנו לומדים כיצד להתחבר למקור של השראה אינסופי ובדרך אומנותית ואינטליגנטית ליצור בחן את רעיונותינו. מעבר לכך, גל הקוף מלמד כיצד לשחק בהנאה במציאות חיינו, לנוע בקלילות ממצב אחד לאחר, כשאנו יוצרים, משועשעים ופעילים. (טליה טוקר).

  7. נראה לי שזה מתחבר במובן של מינימום מאמץ מקסימום תוצאה. הבנאדם, כך נראה, מדלג בקלילות מנטלית מעל כל מכשול ומצליח לחולל נס בכלמיני סיטואציות מופרכות. ככה הוא השיג לעצמו את הספינה המשודרגת של שודדי הים.
    בהקשר הפיננסי – לשים דחופוס משוכוס בקרון ולגבות חצי שילינג מכל מי שבא זה באמת מינימום שאפשר לעשות. והוא לא היה מגיע לזה אם לא היה עדר של קופים לעזרתו…

  8. רונרונית
    רק עכשו קלטתי שהשם של הרופא המפורסם הוא דו-עשה ,ליטל-מעט.איך זה מתחבר ? מתחבר לך במקום כלשהו? צריכה לחשוב על זה …

  9. איזה כיף, ספרות ילדים. מה אין בה בעצם, כשהיא במיטבה? חנה לבנת היא עמיתה וחברה ומרצה מחוננת לספרות ילדים, והיא מאד תשמח לשמוע על האופן שבו התרגומים שלה משפיעים את השפעתם הצנועה.

  10. ידעתי תמיד שאני מאוד אוהב את דוקטור דוליטל (כן,ההוא מהסדרות המצויירות בשחור לבן) ועכשיו כשאני מודע בעזרתך יותר לפרטים הקטנים, אני מבין גם למה. הדחופוס- משוכוס, והקרב הקבוע בין הצרצר לנמלה, הם בהחלט תיאור ממצה של המנעד בו אנו חיים ביחס ליצירה-צריכה. אני בהחלט מאמין בשילוב בין השניים.

  11. בכדור שלנו הוצאנו שם רע לשני תדרים, שבמקור שלהם הם אחד: אהבה וכסף. הפכנו אותם לההיפך אחד מהשני בגלל מה שכסף, או מחסור שלו, עשה להרבה מאד אנשים. אבל כסף הוא עוד אחד מביטויי השפע של יכולת הבריאה והתכווננות שלנו, כמו יופי ונתינה ואהבה ויצירה. אני, כמו הרבה מהאנשים שמסרבים להעביד את עצמם בפרך בשביל כסף ולשכוח בשביל מה באתי, ומצד שני אוהבת את החיים ואת מה שהם מציעים תמורת כסף, מנהלת דיאלוג של עשרות שנים עם עולם השפע. ואכן, לא חסר לנו כלום, ברוך השם, אבל הכסף לא מצוי עדיין במקומותיי בשפע שמאפשר לי יותר חופש ליצור.
    זרקת רעיון מעניין.
    איך תפתחי אותו, ידידתי ההגיגנית?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close