דחוף את הפרה שלך

לפתע ראיתי שרונית הסבירה לי את הסיפור , הגזמת יקירתי …
הבעיה עם מי שלא מבין וחושב שהוא יכול להעיף לאחרים את הפרה , או את הקינואה
אגב ,הפרה וקינואה אי שם בתהום חיות באושר ועושר כי רק קינואה היתה חסרה לה שם.
ומי לא בא?? השיטפון

רונית ושלי,
סיפור יפה, רונית. ושלי, אני לא התכוונתי לקינואה שנופלת מהשמיים. לקחתי את הקינואה מההמשך של רונית עם הבן הבכור.מה שהתכוונתי לומר זה שהפרה או הקינואה של האחד יכולה להיות הנס של האחר. ואני מוכרחה לומר שאני אוהבת את הסיפור יותר בגרסת הקינואה מאשר בגרסת הפרה.

אבל חני, אצלך בסיפור קרה להם נס, נפלה עליהם קינואה משמיים והחוכמה בלזרוק את הפרה זה לא לקוות לנס, למשהו חיצוני שיבוא ויציל אותך, אלא לעשות את זה בעצמך…..אז בואי נגיד שהאבא סגר בלילה עם השכן שיעמוד על הגג ויזרוק קינואה והשאר חשבו שיד אלוהים בדבר….

and they all lived happily ever after
ha sof

בכל מקרה…….לאחר שהבן הבכור העיז באומץ רב לנסות את מזלו אצל העשיר,אומרת האמא שחלום חייה היה לתפור בגדים יפהפיים אבל בגלל שכל חייה היתה צריכה לחלוב פרה אחת קטנה ותובענית היא ויתרה על חלום חייה ועכשיו כשהיא רק צריכה להכין מרק ותבשילים, מתפנה לה זמן להגשים את חלומה משכבר השנים , בכסף שהרוויחו מהמסעדה הקטנה היא קנתה מכונת תפירה והחלה לתפור ולתפור ביצרתיות אין קץ ובאושר רב שהביא לה העתיד החדש.
האנשים אשר פקדו את המסעדה מדי יום החלו להתעניין גם בבגדים שהאם החלה תופרת ובעזרת ילדתם המתבגרת אשר שימשה כדוגמנית לבגדים החלו מוכרות ומוכרות בגדים לרוב. יום אחד הגיעה למסעדה הקטנה אישה אשר הציגה עצמה כסוכנת דוגמניות המחפשת את הפנים הבאות של העשור ומייד נשבתה ביופיה הקורן של הבת אשר פעפע כמעיין העצמאות שנבע מבפנים……
ובנתיים בעיר הגדולה, הבן הבכור…..
מי ממשיך?

סיפור נחמד שנִמשלו זהה למסר המוכר האומר שעדיף לתת חכות לרעבים מאשר דגים.
אך בד בבד זה סיפור מניפולטיבי המסופר באופן מניפולטיבי. שומעי הסיפור לא מטילים ספק בדרכו של החכם המחליט שמדובר במשפחה "תקועה". הקול המספר החבוי בסיפור הזה לא משאיר להם ברירה אחרת: הרי ביתם ישן והרוס, בגדי הילדים מלוכלכים וקרועים, ואחר כך – עם ההצלחה – מגיעים היופי והניקיון.
אבל האם יש קשר אמיתי בין עוני או צניעות ללכלוך והזנחה? למה לספר כך את הסיפור? אפשר לספר אותו אחרת: משפחה צנועה ומאושרת גרה בבית ישן על נחלה קסומה, שמחה בחלקה עם פרתה היחידה. "חכם"-הישגִי מחליט שיכול להיות להם הרבה יותר בחיים…
אולי הפרה המסכנה ששילמה בחייה הייתה מקור לאושר גדול (זה פרט שלא מדברים עליו), סמל להסתפקות במועט? למיקוד? לדרך עצמאית שהרוב אינו מעריך?

טוב, אני מנסה לדמיין את היום שאחרי….המשפחה מבינה שאין פרה, האבא בשוק, האמא נכנסת ללחץ, הילדים מתדרדרים לסמים….אין חלב יותר, אין לקום בחמש בבוקר , להתיישב על השרפרף הקריר ולהתחיל לחלוב ולחלוב, טיפה ועוד טיפה…..ואז האבא אומר"יש לי רעיון, אני פתאום נזכר שתמיד רציתי לפתוח מסעדה קטנה, כזאת שמבשלים בה מה שיש ואנשים באים ונהנים, אבל אם כל החליבה הזאת, שכחתי מזה, אבל איך אני מתחיל?"
והאמא אמרה: " יש לנו כאן קצת ירקות שהחלפנו בשוק אתמול תמורת חלב, אני אכין מרק טעים ונגיש אותו לאנשים….נראה מה יהיה…."

מי רוצה להמשיך את הסיפור?

לפעמים עובר לו מישהו, שאפילו לא יודע שהוא "החכם", ומעיף לך את הפרה ,במילה או אמירה קטנה. ואתה נשאר לך ,ככה, נטול פרה והמום ואותו חכם ממשיך לו בדרכו בלי להיות ער להתרחשות."פרחים לעכבר לבן"? לא קראתי.

סיפור יפה אבל גם מסוכן , יש מי שעלול להתבלבל לגבי השאלה : מי אמור לזרוק את הפרה??
שלא יתחילו להעיף כאן פרות לכל מני אנשים

קראתם את : פרחים לפרפר לבן ?

?עמליה?

אהלן עמליה 🙂

כל מהלך חיינו מוכתב מהפחד מפני המוות, זהו פחד הפחדים, המסטר של כולם.
ואני לא אומר לזרוק את עצמי פיזית כולל חיי מאיזה צוק… אבל בתור תרגיל מחשבתי?

[ודרך אגב, אני תדחוף ולא תדחפי…]

סיפור יפה. חבל לי רק על הפרה. למה היא היתה צריכה לשלם את שכר הלימוד של המשפחה?
השיעור מובן, ובכל זאת… הפרה…

לפרה שלי קוראים 'החיים עצמם'????
או אולי הרחקתי לכת?