אתמול אחר הצהריים אצל סבא וסבתא.
אבא שלי ואני יושבים על המחשב בחדר עבודה ומפענחים משהו באאוטלוק, כשלפתע נשמעת דפיקה עליזה בדלת.
סבתא וינאי מפטפטים שם עם בליל קולות צעירים ואחרי רגע קצר הילד דוהר במדרגות ומגיע עם דינוזאור חדש על בטריות, שכשלוחצים לו על הכפתור הוא נוהם והעיניים שלו נדלקות באדום זרחני. וואו!
וככה הוא הגיע: הצופים עשו פעולה. המשימה שלהם היתה לברטר. הם התחילו עם מטבע של חצי שקל, דפקו בדלת הכי קרובה לקן שלהם וביקשו להחליף את המטבע במשהו. ככה התגלגלו להם מדלת אל דלת, מפריט אל פריט (כל פעם אחד) ואל הדלת של ההורים שלי הם הגיעו עם הדינוזאור ויצאו עם סט נרות צבעוניים מאיקאה. מזל שבדיוק היינו שם! ממש מתנה מאלוהים, ועוד חינוכית (:
איתן, שיעור בכלכלה ושיווק זה טוב ויפה, אבל גם שיעור בניסים.
במקום לרצוח את היוזמה הילדית בהו-הא עם מתודה מיוחצנת, אפשר להסתכל על הסיפור המתוק הזה גם כעל כאגדה קסומה: גילגולו של מטבע.
סיפור אחר צהריים מפתיע על יופיה של פשטות ועל כוחו של תיזמון נכון.
בשבילי, זו התכלית.
לרונית, ספור יפה ויזמה מבורכת,אך חסרת "תכלס" תכלית. אפשר לשדרג יזמה זו שכל המשתתפים במבצע יצאו נשכרים. לדמא לבחור מטרה שיש בה עזרה לזולת או תרומה לקהילה וללמד הילדים החמודים שיעור בכלכלה,ןשווק,אך לתת חפץ אחד ולקבל שניים ויותר,וכך להגדיל את "הונם" מכירת "ההון" העודף לממון אותה מטרה מוסכמת. כמובן שפרוייקט כזה מחייב לווי של מדריכים ומחנכים,הגדרת המטרה, פרסום בקהילה על מנת לקבל את הילדים בסבר פנים יפות.
איתן
וואו! מגניב