אקולוגיהסביבה וקהילה

האדמה מדברת

סליחה שלא שמתי לב. העיניים ראו – ראו עצי דקל שעלוותם קורסת כאילו קיבלו נבוט בראש. ראו את הדקלים החדשים בכיכר של החקלאי כשראשיהם חנוקים בשקית נילון – כמו נידונים למוות או כמו אחרי טיפול כינים. ראו ולא ראו. אפילו כשהדקל של השכנים קרס. אפילו כשהדקל מאחורי הבית נפגע. זה מסוג הדברים שקורים בטבע (גם טבע עירוני הוא טבע) בלי שנרגיש את התהליך האיטי והמכרסם. עצים נופלים בשקט, גם כשהם לא לבדם בקרחת יער. ובדיעבד מסתבר שהיו התראות. ואחרי שגם השדרה המונומנטלית המובילה לבנימינה חטפה, כבר אי אפשר להתעלם.

חדקונית הדקל האדומה היא חיפושית הנחשבת לאחד המזיקים הקשים של הדקלים. המזיק הזה בעייתי משום ששלבי הנגיעות הראשונים לרוב אינם ניתנים לגילוי. היא נכנסת דרך חתך שנוצר בגיזום של ענף ירוק (סוכות זמן מועד לפורענות), מטילה בין 250 ל- 500 ביצים, מהם בוקעים זחלים רעבים, וביחד החבר'ה האלה טורפים את העץ מבפנים עד שהוא קורס.

מקורה של החיפושית הוא בדרום-מזרח אסיה, ומשם התפשטה למרבית אזורי גידול התמר ודקלי הנוי בחופי הים התיכון. התפשטות החדקונית מתרחשת בעיקר על ידי האדם בשל העברת חומר צמחי נגוע (חוטרים ודקלי נוי). זחלי החדקונית מכרסמים בתוך הגזע ובכתר הדקל (בעיקר בדקל קנרי) וגורמים נזק קשה ביותר עד כדי נפילת כותרות או עצים שלמים וחיסול מטעים, פארקים ושדרות נוי. עץ דקל הנגוע בחדקונית עלול לקרוס בגנים ציבוריים או בנתיבי תחבורה, על כל המשתמע מכך. לפיכך, יש חשיבות מרובה למאמץ למניעת התפשטות החדקונית. בארץ נתגלה המזיק לראשונה ב- 1999 במטעי תמר בצפון ים המלח ורוסן באמצעות לכידה המונית וטיפול כימי. ב- 2009 נמצאה פגיעה של המזיק בדקל קנרי בנהרייה. רגישותו הגבוהה של העץ מחד, ופגיעת המזיק באזור עירוני מאידך – מקשות על התמודדות איתו. (מתוך ברושור בנושא, שהוציא משרד החקלאות. שווה עיון).

לפי אתר טיולי, משפחת החידקוניתיים היא משפחת החיפושיות העשירה ביותר במינים ידועים בעולם. יש בה 60,000 מינים. בארץ ידועים כ-200 מינים. כולל חידקונית הבלוטים. הנה מפת תפוצת חידקונית הדקל ממאי 2013, באתר הממשלתי >
ממנה עולה שהאזור שלנו נגוע ובגדול.

אז מה עושים?

בדף פייסבוק של הועדה לאיכות הסביבה פרדס חנה כרכור כותבת נורית השמשוני יפה:
תושבים שבחצרם קיימים עצי דקל קנרי ומעוניינים בביצוע הדברה או להפנות שאלות אחרות מתבקשים לפנות למח' שפ"ע במועצה 077-9779863
או בדוא"ל h.sigalit@pardes-hanna-karkur.muni.il

זה ברמה הפרקטית.  ומעבר לזה –
מתחת לכבישים ולכיכרות, לבתים ולמדרכות, רוחשים חיים. הנמלים הגדולות, מה הם אומרות? כשהן נכנסות בשורה מכונפת לעת ערב ונעלמות במסתוריות למחרת בבוקר כמו לא היו. והנמלים הקטנות, שהשתלטו על המטבח ופרושות בו כמו גוף אחד מתוחכם, מה הן יודעות? והפרפרים של הקטניות (גם אצלכם זה נהיה מגפה?) ועכבישי הרעדן המתמעטים, סח לי השכן, מדוע הם מתמעטים? (ואיך הם בוחרים את הנחלה שלהם?) והשלג הזה, הוא סנונית לשלגים הבאים?

ואם כבר שלג – בשבוע שעבר ביקרנו במנזר ארון הברית באבו-גוש, לראות את נזקי השלג. השער היה תקוע וטיפסנו ברגל בדרך התלולה. משני הצדדים בלוקים עקשנים של שלג ואינספור ענפים כרותים, מוטלים על האדמה, כמו טיוטא ראשונית של שיקום. המועצה שלחה כמה חבר'ה לגיזום ראשוני, אבל העבודה רבה. כל ענף שבור ותלוי על חוטיו הוא דלת כניסה פוטנציאלית לחרקים שיתנחלו בו ויאכלו את העץ. צריך לגזום באהבה, לרווח בין הצמרות, ולחטא את החתך במשחה נגד חרקים. אם זה לא יקרה, החצר של המקום הרוטט הזה תתפרק לאיטה. מותירה את עצי הזית העתיקים,  ומדובר בעצים בני יותר מאלף שנים, שכבר ראו הרבה,  לבד על ההר.  בשבילם אנחנו מין חקר חולף, אולי פרפר.  וזה מזכיר לי –
לפני כמה זמן על השביל של הבית ק' נהיה מהורהר. ואז אמר: עוד 500 שנה כבר לא נהיה כאן. לא הבית הזה לא השביל הזה, לא אנחנו. אבל האדמה הזאת רוניתי? זאת שאנחנו דורכים עליה עכשיו? האדמה הזאת תהיה.

תגיות
הראה עוד

3 thoughts on “האדמה מדברת”

כתיבת תגובה

Close