השימושון

האינטרנט שלפני האינטרנט

בילדותי, ליד חדר האמבטיה הגדול היתה הספריה.
קיר שלם ועמוס בעיקר בספרי היסטוריה, ידיעת הארץ, מזרחנות, רומנים של עם עובד, ספר על יוגה עם צילומים בשחור לבן, ספר אסטרולוגיה כסוף גדול של טלילה סטן (שהתמונה שלה ביחד עם הכתיב של שם משפחתה הפחיד אותי) קצת ספרי ניו אייג' לפני שזה היה מקובל (תודה אבא) והאהובים עלי מכל: המילונים.
ילדה בת תשע רצה לשירותים ובדרך חוטפת מהמדף מילון אבן שושן ומסתגרת איתו לשעות ארוכות. מילה מובילה למילה מובילה למילה שפע מילים סתומות מסתחררות ונשלפות אחת אחרי השניה ברצף אסוציאטיבי, כמו מתוך קופסת טישו צצה רצה. ואת רוב המילים אני לא מכירה. מה, כל זה בעברית? גם אצטגנין? גם דיאכרוני? או, הנה דחפור. את זה אני מכירה. והנה דטרמניזם: "תורת הסיבות, השיטה הקובעת קיום סיבה מכוונת לכל המתרחש בטבע וברצון האדם, בניגוד לשיטת הבחירה החופשית" (מה שיטה, תפיסה!).
אולי שם התגבשה אצלי ההכרה שדבר מוביל לדבר, ששום דבר לא מקרי.

אחר כך המשחק השתכלל לפתיחות אקראיות במילון. עוצמת עיניים ופותחת בדיוק במילה מסויימת, מקבלת ממנה מסר. מעודד, מנחם, מבהיל, כזה שנותן אפשרות לתשובה, כזה שמעלה שאלה חדשה. הנה עכשיו, בימים המבולבלים האלה, ממש עכשיו אונליין בא לי פתאום לשחק את המשחק הזה. מוכנים? אני עוצמת עיניים, נושמת תפילה ופותחת את כרך א-ט של אבן שושן. זה מה שיוצא:

הי"ו (ר"ת) השם ישמרהו ויחיהו.

ומתחתיו רשימה מפתיעה:
היוואשות
היוודעות
היווי
היווכחות
היוולדות
היוון
היווסדות
היווספות
היווסרות
היוועדות
היוועצות
היווקשות
היווצרות
היוושעות
היוותרות

חומר למחשבה לאיזה שעה.

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close