השימושון

הבור

ברחוב המייסדים, בערך בפינה של דגניה, יש כבר יותר משבועיים בור. האספלט קרס פנימה ועכשיו נשאר נתיב אחד – ליתר דיוק חצי נתיב, מסומן במחסום פרוביזורי ומחכה להתמלא, מתישהו, במשהו (בגשם?). שמעתי שרכב נפל פנימה כשזה היה טרי.

הבור

עצרנו את האוטו ויצאנו להסתכל מקרוב. זה נראה כמו עוגת ספוג שהתחרבשה אחרי שדרך עליה ענק. כשאני מצלמת עובר בחור צעיר באוטו אדום ומעודד אותי כמו טוקבקיסט מתלהם: "יופי! תצלמי! תצלמי ותשלחי ל-ynet! שיראו איזה מועצה דפוקה יש בפרדס חנה!"
פחחח, מגעילון.

בקשר למועצה, קראתי ב"השבוע בחדרה" שהמועצה המקומית עברה מגרעון של קרוב לשישים מיליון ש"ח בסוף 2004 לפלוס 54 אלף ש"ח היום. אם זה נכון (והסכומים נורא מוזרים) אז שיחק אותה חיים געש ואני מקווה שהשיגשוג יתפשט במושבה לפחות כמו נמלת האש.

הראה עוד

7 thoughts on “הבור”

  1. במקרה הזה נראה לי שרונית דוקא כן פירגנה אבל – למועצה…
    ולדעתי צריך להיות קדוש כדי לפרגן דווקא למועצה כשהכביש קורס ככה, במקום לפרגן לטוקבקיסט.
    כנראה שהטוקבקיסט היה באמת מתלהם אם רונית בחרה לתאר אותו כך.
    נראה שעינת התקשתה לקרוא את המילים כמילים מדוברות עם כל הקלילות והמיידיות שלהן, ובוחרת לקרוא את מה שכתוב כאן כתורה משמיים חקוקה באבן.

    הפוסל במומו פוסל. זה נכון לגבי כולנו.
    גם לגבי מי שאמרה "מגעילון" וגם לגבי מי שהפריעה לה המילה מגעילון.

    אבל מי שמכיר את רונית יודע שגם כשהיא אומרת מגעילון – איך שהיא אומרת את זה, זה כמעט במתיקות, ויש בזה לא מעט אהבה…

    עינת כתבה:
    "לְמה שכן מסונן בבלוג שלך – מה שאת בוחרת לפרסם – יש מכנה משותף שהיה נדמה לי שהוא גם תכונתך שלך: מדובר תמיד בעשייה של אנשים שיש בה איזו נדיבות כלפי הזולת, אמפתיה והרבה דגש על החיובי והיפה. אני נהנית מאד להיכנס לכאן כדי להתעדכן וגם כדי להידבק באווירה… להסניף קצת אהבת אדם".

    גם אני!
    ושום ביטוי מצחיק, חי, אותנטי, כמו מגעילון לא ישנה את זה.

  2. תשמעי עינת, אני בן אדם. ובדיוק כמו העולם – גם בי יש דברים בוטים, נבולים, מתריסים, נדיבים, בורות, מהמורות, כל הקשת. גם אני מתעוררת לפעמים במצברוח זיפת ושופכת את חמתי על מי שאמור (לדעתי) "לספק לי סחורה" כזו או אחרת. לפעמים אני נזכרת שיש זוית אחרת של מבט, שבה הפנימי הוא החיצוני, ולוקחת אחריות אישית. לפעמים הבורות האפלים לוקחים פיקוד על ניתוח הסיטואציה ואז קשה לי להפגין חמלה אוטומטית. אני לא בודהה.
    מה זה "האור הנכון"? אין דבר כזה! הכל בעיני המתבונן, בנקודת הזמן והמקום והלך הרוח שבו המתבונן נמצא. זה מה *שאני* ראיתי – אולי את היית רואה את זה אחרת. האם בשם ריבוי הדעות והאמיתות בעולם עדיף לשתוק?
    אין לי אלא להצטער על אכזבתך, גם להתאכזב זה אנושי..

  3. לְמה שכן מסונן בבלוג שלך – מה שאת בוחרת לפרסם – יש מכנה משותף שהיה נדמה לי שהוא גם תכונתך שלך: מדובר תמיד בעשייה של אנשים שיש בה איזו נדיבות כלפי הזולת, אמפתיה והרבה דגש על החיובי והיפה. אני נהנית מאד להיכנס לכאן כדי להתעדכן וגם כדי להידבק באווירה… להסניף קצת אהבת אדם. והנה מישהו פלש אל העולם שלך, באוטו אדום, רחמנא ליצלן, בשפת רחוב ובגסות רוח. הדרך שבה בחרת לתאר אותו לא מעידה בעיניי על בוז סקסי כלפי הפוליטיקלי קורקט, אלא בכשלון פשוט, הכי פשוט, במבחן המעשי של כל המסרים הסמויים והגלויים שאת מאמינה בהם, כנראה, ואף מייחצנת (ומשהו מזה נודף גם בתיאור המשפחה הנבולה בחיפה, שאינה מוארת מן הסתם באור הנכון).

  4. ולי הפריעה המילה "מגעילון". לכל כך הרבה אנשים את מפרגנת כאן, והנה מישהו שלא עוסק ברוחני (ובטח שלא בממכר הרוחני), אלא חי את דחפיו הגשמיים, ובסך הכל אפשר בקלות למצוא גם בו משהו מצחיק, חי, אותנטי. אז למה להתנשא?

כתיבת תגובה

Close