טורים אישייםכלליכתיבה פרטית

הדיוק הפנימי / יובל כספי

או: הגיגים על המטריקס בחיי היום-יום.

 

[יובל כספי]

 

לחץ.

שלוש אותיות שמתארות עולם ומלואו. תחושת הכיווץ שמלווה לשמע המילה לא זרה לי, כמובן, ועדיין אני לא יכולה שלא לתהות למה היא מתעקשת לתפוס מקום נרחב בחיי הבוגרים?

זה לא שהמילה הייתה זרה לי לחלוטין בילדות. הייתה לנו היכרות פשוטה כזו – שלום-שלום כשהיא חלפה על פני בזמן שעטפתי את עצמי בעולם הדמיון הבטוח והמנחם.
אך הפעם הראשונה שהיא הכתה בי ממש – במלוא עוצמתה ובשיא האינטנסיביות – היתה בצבא (אבל זה כבר לסיפור אחר), ומאז היא מגיחה לעתים לא רחוקות, בצורות שונות, ומלווה – ניחשתם נכון – באותו כיווץ מתסכל שמתחיל בבטן; מתפשט לכל שאר האיברים וגורם לתחושת התקיעות הזו בגוף.
לפעמים התחושה הזו אף עוטה את פרצופו של הסוכן סמית' מטרילוגיית המטריקס, ובדיוק כמו הדמות (כי הכי נוח להשליך על "דבר" חיצוני במקום לקחת אחריות) – מחזיקה אותי בכוח בכבליה ומפעילה עלי כל מניפולציה אפשרית כדי להשאיר אותי בתא הקטן והאפל הזה במוח. אותו תא שמשאיר את הגוף בקיפאון ובפחד מהלא נודע.

ומצד שני, אפילו במטריקס יש מנגנונים שנועדו לדכא את הדיכוי. וכך, לעתים הולכות וקרבות אני מוצאת את עצמי נסחפת במחוזות הדמיון אל דלתה של מגדת העתידות; שם אני פוגשת ילד טלפת לבוש בבגדי נזיר אשר מכופף כפות בעזרת כוח המחשבה. ובכל פעם מחדש הוא מזכיר לי שלא הכף היא זו שמתכופפת, מתגמשת או משתנה – אלא אני בעצמי.

ובכל פעם כזו אני נזכרת שיש בתוכי כלים רבים ומגוונים להתמודד עם הלחץ הזה – יש לי את הכתיבה ואת עולם הדמיון; יש לי טכניקות הרגעה רבות שלמדתי ואני עוד ממשיכה (ואמשיך!) ללמוד; יש לי פרספקטיבה שונה, שמלמדת אותי שאמנם הלחץ תופס מקום משמעותי בחיי, אך במקביל לזה (ובלי שום סתירה) הוא גם הולך ופוחת.

ובעיקר יש בי את ההבנה שהלחץ הוא חלק אינטגרלי מהחיים האלה, ובמקום לברוח ממנו אני מרגישה מספיק חזקה  כדי להתמודד איתו, לסמוך על היקום ולזכור ש: THERE IS NO SPOON

_________________________________

יובל כספי, סטודנטית לרפלקסולוגיה. חיה את עולם הסיפורים והדמיון, כותבת מהנשמה-אל הנשמה-את הנשמה, תרמילאית נצחית במחוזות הקסם והפנטזיה ובעולמות הרוח והמיסטיקה

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close