הודעת מערכת

או, הזדמנות טובה לסדר גם את השעון, במיוחד עכשיו כשהתרחב לי הידע בשעון הגלובאלי.

אוחח זה נהדר. גלים גלים עולים בחזרה כל הפינגים לתוך הפוסטים ונהיית רטרוספקטיבה של כל האנשים החמודים שאי פעם הציגו את עצמם במושבה חופשית, ועולים רגעים קטנים ואירועים גדולים, וזה ממש ממש מגניב. כאילו מישהו פה מנער שטיח צבעוני גלים גלים.

גלים. זה היה שמו של עיתון בית הספר שלי בתיכון. ערך אותו אחד מתולתל מהחטיבה העליונה שאני הייתי דלוקה עליו. לזוועתי, הוא התגלה כעורך פרווה שמלקק למורים. באקט חתרני הוצאתי עיתון קיר נשכני וקראתי לו צוללת.
האמת, השם הזה הוא הברקה של מיכל אחותי, שהיא הקופירייטרית האמיתית במשפחה.

איזבל כפרה,

זה לא המקום המתאים לתגובה הזאת, תנסי בפוסט שממש מעל, שם מוזכר ערב הבובות..

(ואולי התגובה של איזבל דווקא כן מתאימה פה? איכשהו? מבחינה פואטית? קוסמית? לפעמים אני מרגישה שכן, כמו שעושים איזה תפר רק בשביל היופי או מוסיפים חרוז, טוב….. אני הולכת לרונן, להמשיך לשדרג את האתר).

ביליתי במיטה שלי, מתהפכת על משכבי ומנסה ללקט את התמונה השלמה, האנרגטית. מה קרה למה קרה איך פותרים וכו'. פשוט קמתי מותשת ובוכה מעל הסנדוויצ'ים והקפה של הבוקר.

האיש בהוסטינג האשים את הוורדפרס ולא נתן יותר מידי פרטים, יודה יודה עשה כמיטב יכולתו אבל בבוקר הוא ישן אחרי לילה של עבודה, ואני מצאתי את עצמי נוסעת לחדרה, להסדיר איזה חוב לביטוח לאומי (ועל כך בפוסט אחר). אררררררר!!
ובתוך כל זה אני משננת לעצמי מתוך הערפילים: יש לך עזרה, יש לך עזרה, הכל בסדר.
(אגב נועה, זה שקפצת לפה בדיוק ששאלתי שאלה ביוגרפית, ואני יודעת שאת אורחת מזדמנת באתר, גרם לי לחיזוק האמונה מאוד. תודה!)

העזרה הראשונה באה מעדי ברק שפגשתי במקרה על הבוקר. גם האתר שלו על וורדפרס. כמה רעיונות ביחד והופה טלפון לרונן ואנדראה. מסתבר שיש פה בשכונה מחתרת וורדפרס מיומנת ומשומנת! אבל רונן לא ענה אז נסעתי לחדרה. גם שמה משתוללת לי שריפה פרטית באיזורי הדחיינות הכרונית.

בביטוח לאומי היה תור של איזה שלושמאות בני אדם, שחיכו בתור למכונה שנותנת מספרים לתורים. לא יכולתי לעמוד בזה. ישר התחלתי לבכות כמו בסרטים מצויירים, עם ממטרת דמעות. ואז רונן צלצל. שמע אותי בוכה. בגלל שהוא גם מורה ליוגה וגם יועץ ומפתח עסקי וגם צלם אז הוא ישר הביא לי את הטוויסט של ההתבוננות. הוא אמר משהו על להפריד את התגובה הרגשית מהסוגיה הטכנית, שניתנת לטיפול ושהוא בדיוק בדיוק בפוקס הבוקר פנוי. אז עזבתי את התור של הביטוח הלאומי ודהרתי חזרה לפרדס חנה.

אנדראה המתוקה הזאת פתחה לי את הדלת בחיוק מבין. חיבוק קצר ודהרתי למעלה, לאטלייה של הגיק. הוא הציע לי בתור התחלה לנשום. "החכמה לנשום זה עכשיו, לא כשרגוע", אה נכון, תודה שאתה מזכיר לי, ותוך כדי שהוא מלהטט במסכים גם התפנה לנגן לי נעימה יפנית בחליל זן שהוא קנה באינטרנט.
אז עכשיו רונן מטפל בעניין ועל הדרך גם שידרג לי את האתר לגירסה מתקדמת + התאמות. משהו שכבר מזמןןןןןןןן רציתי ודחיתי כי חשבתי שזה ווג'ראס.

……..לאט לאט כמו אחרי רעידת אדמה מתחילים לנבוט בגוגל חזרה תכנים ממושבה חופשית.
שהצטברו בעמל, בלי שום טריק לקידום אתרים. רק מתוך עבודת רגליים של שלוש שנים.
ובקרוב אינשאללה הכל יבוא על מקומו בשלום.

מסקנה: אף פעם לא להשאיר דברים לרגע האחרון!! ידעתי שאני צריכה לשדרג ודחיתי את זה. ידעתי שאני צריכה לגבות את בסיס הנתונים כי אייל עמית המליץ מפורשות, וגם נועם לסטר כתב לי משהו על האפשרות של פריצה. ידעתי ולא עשיתי עם זה כלום.

אז כמו שאמא של שפיגלר אומרת: או שאתה לוקח החלטה או שמישהו אחר לוקח החלטה בשבילך. זה אשכרה ככה. אני מתנחמת בזה שמי שפרץ למושבה חופשית הוא ערס דיגיטלי שמשתמש בויאגרה כדי לחדור לאתרים ולא איזה משהו פוליטי.

עדכונים בהמשך…