התפתחות האתרכלליכתיבה פרטיתמהעולם

היסטוריה גדולה, בקטנה # 2 – יום גוש הגבינה…

(רק תדמיינו את ביבי עושה על האש פתוח אצלו בוילה בקיסריה…)

מה קורה כשהאיש הכי חשוב במדינה מזמין אותך למסיבה אצלו בדירה החדשה? ומה קורה כשאותו איש חשוב מזמין את כל האזרחים?

בבחירות לנשיאות 1829, העמידה בראשה המפלגה הדמוקרטית את גיבור מלחמת 1812, אנדרו ג'קסון. ג'קסון – נאמן לערכי התקופה המשתנים, עיצב דמות מנהיג שונה בתכלית מזו של כל הנשיאים ששירתו מאז שהוכתר וושינגטון האריסטוקרט ועד ג'ון קווינסי אדמס – קודמו בתפקיד: ג'קסון ביקש להשליך מעליו כל צל של אליטיסטיות ועיצב עצמו כמנהיג לוחמני, עוצמתי ועממי (כה עממי עד שמספרים שמלבד חתימת שמו, לא ידע קרוא וכתוב).
ברביעי במרץ 1829, עם השבעתו לנשיאות ארצות הברית, נערכה בבית הלבן קבלת פנים פתוחה לציבור, אליה הגיעו כעשרים אלף איש. הבית הלבן – סמל הממלכתיות האמריקנית, שזכה לארח עד אז בעיקר משלחות פוליטיות מעונבות וטקסים רשמיים, הפך לזירה של אי סדר המוני. אחת מנשות החברה הגבוהה שנכחה באירוע כתבה בזיכרונותיה שאילולא הוברח הנשיא בשלב מוקדם של הערב אל מגוריו המופרדים, היה ודאי נמחץ למוות מהמוני העם שביקשו ללחוץ את ידו.
במהלך קבלת הפנים (שנראתה יותר כמו השתלטות עוינת מחגיגה מכובדת) שטיחים נקרעו, כלי כסף נגנבו, דלתות נפרצו וגוש הגבינה העצום שהעמידו אנשי הבית הלבן עבור המוני האורחים חוסל במהירות, בעוד שאריותיו כיסו את הקירות והרצפה בזוהמה והשאירו צחנה כל כך גדולה עד שחודשים אחר כך הריח העז נשמר.

המסיבה הפרועה הזאת מספקת לנו תובנה היסטורית חשובה: מאז תחילת המאה ה-19, התרבות הפוליטית האמריקנית חוותה את אחת התהפוכות המרכזיות בתולדותיה.
אם בסוף המאה ה-18 נוצרה חוקת ארצות הברית – המסגרת הפרוצדורלית של הרפובליקה, במאה ה-19, עם יצירת שיטה מפלגתית מודרנית, דמות המדינאי נקי הכפיים הוחלפה בדמותו של הפוליטיקאי שידו בכל ויד כל בו. היה זה תהליך ארוך שנים שבסופו התמלאה הזירה הפוליטית בשחקנים מסוג חדש: פוליטיקאים הנדרשים לרדת מפסגת האולימפוס, להפשיל שרוולים וללכלך ידיים בכדי להשיג קולות.

——————————————————————————————————

הפוסט מתוך דף האינטרנט הקסום "היסטוריה גדולה, בקטנה" עליו תוכלו לקרוא כאן

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close