השימושון

הכתבה על אג'ל בערוץ 10

למי יש טלויזיה ועוד עם כבלים, שאפשר לבוא לראות אצלו את היומן שישי של ערוץ 10?
סוגיה שמצריכה סיעור מוחות אם אתה גר בפרדס חנה. לאף אחד מהחברים שלי אין טלויזיה פעילה. בסוף ל' באה לאסוף אותי ונסענו לאמא שלה, סקרניות לראות את הכתבה על אג'ל בתכנית שישי עם דרוקר ושלח.
מגיעות,
בית יפה, אמא קוראת הארץ וברקע הטלויזיה משדרת קול המוזיקה.
קצת לא נעים להכתים את ההרמוניה הזאת בצלילים של תכנית אקטואליה אבל זה מעניין לראות את הכתבה, אם לא פיספסנו אותה. מעבירות לערוץ 10 ויושבות להביט. יש אייטם מעניין על פרוייקט ססמי בירדן, שבו פיזיקאים ישראלים ואירנים ופקיסטנים משתפים פעולה סביב איזה מאיץ חלקיקים. הכתב כל הזמן דוקר אותם בשאלות על הפוטנציאל הגרעיני של הפרוייקט.
אפשר לייצר שם אור מלאכותי ברמה גבוהה וזה ישר נראה לי כמו מערכת שיכולה לשרת התיישבויות על כוכבים אחרים, כשכדור הארץ יקלע למשבר. אולי ב- 2012 אולי אחר כך. זאת תמיד מחשבה שמלחיצה אותי, לחיות בלי אור שמש טבעי.

אחר כך יש עוד כתבה על קטסרופה משפחתית של מישהו ואז יש קדימון לכתבה על אג'ל,
אבל לפני זה פרסומות:
(אתם מוזמנים להיכנס ללינקים כדי להבין איך זזים תהליכים שיווקיים במשק)

הכוח השחור! זועקת הכותרת המעוצבת ועל המסך מופיעה חבורת שמנים בריאליטי מהגהנום.
פרסומת לאורנג',
פרסומת לקופת גמל, "כי לעתיד שלך מגיע לא פחות מאקסלנס"
(אגב אקסלנס – אקסלנס נשואה היא היום אחד משלושת בתי ההשקעות הגדולים ביותר. בשנת 2004 היה היקף הנכסים המנוהלים שלה כ-8 מיליארד ₪, וכיום הוא עומד על 43 מיליארד. מספר הלקוחות שלה היה 20,000, וכיום יש לה למעלה מחצי מיליון לקוחות. מנכל אקסלנס ערן יניב מסביר את הגידול העצום בהבנה שסיכויי הצמיחה נמצאים בשוק הריטייל, ובהחלטה להגיע לשוק זה מהכיוון של המותג. "אני מאמין שבסופו של דבר אנשים לא מבינים בפיננסים, ומחפשים על מי לסמוך. הבנתי שהיכולת שלנו לשכנע את עם ישראל שאנחנו אלה שיכולים לקחת אחריות על הכסף שלו ועל העתיד שלו תגיע רק אם אנחנו נבנה מותג שנתפס כהזדמנות מאוד טובה, בלי התפשרות מינימלית בנושא של אמינות וביטחון")

פרסומת לחנויות הנוחות של פז – רואים שם אנשים שקצב החיים המהיר גורם להם לדלג על ארוחות (איזה עז) והפיתרון המוצע הוא סנדוויצ'ים עם נבטים שאפשר לקנות ולאכול על הדרך
פרסומת לנסטי של נסטלה (משווק ע"י קוקה קולה)
פרסומת לייעוץ פנסיוני של מגדל חברה לביטוח
ג.יפית עם שלוש בנות פלקטיות ("והכי חשוב: רזות!") שמדברות על מוצר דיאטה שאפשר לקנות "רק בסופרפארם"
בזק 014 מתחייבים לשיחות הכי זולות לארגנטינה (בסקייפ זה בחינם, או יותר זול)
איבגי עוזר לעוד כמה סוכני ביטוח עצמאיים לאבד לקוחות לטובת 9 מיליון
תפוצ'יפס משמן זית
מלצר ששונא את העבודה שלו בפרסומת לחישגד ("לא תוכל להפסיק לעבוד אבל לפחות תגשים חלום קטן") (באמת תודה)
הכתם הורוד של קליה שמנצח את כל הכתמים
כוכבי השנה של ישראכרט (פריט שני ב- 19.90)
קדימון לקרב סכינים ביום שני בתשע וחצי
קדימון לטקס הפתיחה של יורו 2008
ובחזרה לאולפן
דרוקר מציג את הנושא: "מין ג'ל ויטמינים שמופץ לא בדרכים הרגילות אלא במין שיטת פירמידה וכולם חולמים להתעשר, והסיפור מסתבך ומתנהג כמו איזה דת חדשה".
ואז עולה כותרת "הרשת" ומתחילה מוזיקה חשודה.
שלושתנו יושבות מול הטלויזיה ומתחילות לצפות בכתבתה של נטלי ברדה.
אמא של החברה, אישה משכילה, עצמאית ודעתנית, חוטפת חלסטרה ממה שהיא ראתה. ואם היא, שאמונה על קריאה וצפייה ביקורתית ממהרת לקנות את האופן המעוות שבו הוצגו הדברים בכתבה, ורק אחרי דיון ארוך ומעניין מסכימה לראות מעבר למניפולציה הטלויזיונית הסנסציונית, זה מעציב.

ישבתי אתמול על הכתבה הזאת פריים אחרי פריים, נותנת דרור לקולנוענית ולתחקירנית שבי.
התלבטתי אם להגיב אבל במהלך השבת פגשתי אנשים ששאלו אותי: "נו? ראית את הכתבה בערוץ עשר?" ובגלל שאני משתפת אתכם כבר שנתיים בתהליכים שעוברים עלי במעבר מעסק ביתי רגיל לעיסוק בשיווק רשתי, זה נראה לי מתבקש.
זה יהיה קצת ארוך אבל חשוב להבין איך הדברים עובדים.

הדבר הראשון שנאמר בגנותה של אג'ל היה שהיא "מפיצה את המוצר לא בדרכים הרגילות". זו באמת סיבה טובה להשמיץ, במיוחד כשאתה גוף מסחרי כמו ערוץ 10, וכל המפרסמים שלך הם חלק מ- 19 המשפחות שחולשות על המשק הישראלי. תיכנסו לקישורים בכל אחת מהפרסומות ותנו את הדעת על איך מתנהלים כוחות השוק האלו. הייתי שם כשהייתי קופירייטרית ורתמתי את הכתיבה שלי לקידומם. משהו שהפסקתי בעקבות עלון לאקמולי שהתבקשתי לכתוב, ואחד המסרים שהופיעו בבריף היה לעודד הורים לרכוש תרופה בטעם ענבים כדי להוריד חום, כדי שהילד ישן בלילה ותוכלו להגיע לעבודה למחרת בשקט. הייתי אז בהריון עם פוטי, קוראת באופן טבעי ומגבשת לעצמי אג'נדה שלא הלכה טוב עם המסר השיווקי הזה. העלון הזה היה הקש ששבר את גב הגמל.

אז מה היה שם בכתבה? אימון של יאיר בר לב. אימון אינטימי, השתתפתי פעם באחד כזה ופגשתי את עצמי פרונטלית. ככה. בלי מבוכה, עם רצון לצאת מתפקיד המתבוננת ולקפוץ למגרש. להתפלש בתהליכים ובמנגנון האנושי. בלי לפחד להיות פתטית כי מה שיפה בתהליכים סדנאיים – מכל סוג אגב – זה שאו שאתה נכנס למגרש או שאתה נשאר בטריבונה ומפספס את החוויה. זה לא היה לי פשוט, לעשות את התנועות ומשם להגיע לגרעין. להסכים לקבל סביבה תומכת, לרקוד את זה, אחרי שנים שבהן הסתובבתי בעולם עם מצלמה, שבויה באזור הנינוחות שלי כמתבוננת נצחית.
נסו להכניס מצלמה לחדר שבו מתקיים תהליך של חקירה בנוסח ביירון קייטי. סביר להניח שיש מי שיראו בארבע השאלות תהליך מקומם שמוביל את האדם למקום ידוע מראש. מה זה המקום הזה? אחריות אישית.
וזה מה שאני בחרתי לפתח דרך העבודה שלי באג'ל, אחריות אישית על המצב הכלכלי שלי. ביום שבו היחסים שלי עם האיש מהבנק נהיו רגשיים מידי הבנתי שהגיע הזמן לשינוי. וכל שינוי מתחיל בחקירה. ומסקנות החקירה לא עוזרות בלי תחזוקה שוטפת, על רטוב, באופן יומיומי לאורך זמן.

"מה גורם ל- 17,000 ישארלים להתעורר באמצע החיים ולחפש דווקא באג'ל את חלום ההצלחה והעושר המהיר?" שואלת ברדה בקריינות, ומביאה את פרופ' יהודה שנהב כעלה התאנה האקדמי של התחקיר הטלוויזיוני הפסוודו מעמיק. שנהב הפך לדמות מוכרת בישראל, בין היתר, עקב פעילותו החברתית, והיותו ממייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית. "הקשת" היא תנועה חברתית שנוסדה ב-1996 על ידי צאצאי עולים מארצות ערב והמזרח בישראל, המגדירה עצמה כתנועה חוץ-ממסדית, ואשר פועלת לצמצום פערים בחברה הישראלית (מתוך וויקיפדיה). והנה שנהב משתף פעולה עם אותה אליטה כלכלית ופוסל על הסף את התנועה החברתית שאג'ל מובילה. שנהב, עם על הכבוד לעשייתו, הוא סוציולוג. לא פרופסור לכלכלה. עצוב לראות איך הוא נפל בפח ומיהר להתייצב להתראיין לכתבה בלי לבדוק לעומק על מה הוא מדבר. בטח אמרו לו "בוא תן ספיץ' על פירמידות". אז הוא בא. אמון על קול המקופחים, המנוצלים, שכל מה שיודעים לעשות זה לזעוק כנגד הממסד. הוא אומר:

"עזבו את העבודה השכירה, אל תיסעו ברכבת כל יום. אתה תעבוד 8, 9, 10 שעות ביום ולאן תגיע בסופו של דבר? מקסימום תגיע לדירה של 2 וחצי חדרים במודיעין. אבל זה לא מה שאני רוצה! אני רוצה הרבה יותר מזה. זה המשבר של העבודה בחברה הגלובאלית. אנשים מבינים שמעבודה אי אפשר להתעשר. מצד שני הם שומעים סיפורים פנטסטיים על התעשרויות, סיפורים פנטסטיים על פריצה, התגנבות יחידים, אל תוך איזה מקום שהוא אף פעם לא היה שלך, והתגנבות היחידים הזאת נורא מוצאת חן בעינינו, כולנו רוצים להיות שם"

נכון פרופ' שנהב. כולנו רוצים להיות שם. אפילו אתה, אם להסיק מתוך הפעילות החברתית שאתה מוביל. ובצומת הבחירה הזאת יש שתי אפשרויות. ללבוש את תפקיד הקורבן ולפעול בערוץ ההפגנות והעצומות, או לעשות מעשה ולהתחיל את השינוי מבפנים. באופן שבו כל אחד לוקח אחריות על חייו. ובשינוי כמו בשינוי, נדרשת משמעת עצמית עקבית, לא רק הבלחה פוליטית פעם ברבעון. ואחד הכלים לתרגל את זה ולהפנים את זה ולהטמיע בתוך המערכת סט של אמונות חדשות זה להתחיל להתאמן. וזה מה שהכתבה מראה. קבוצה גדולה של אנשים עוברים אימון. אגב, אימון שהוא לא חובה בדרך האג'לית. אימון שהוא פועל יוצא מכך שבקבוצה הישראלית יש הרבה מאמנים אישיים. טרנד שהוא לא ייחודי לאג'ל.

אני יכולה לכתוב עוד הרבה על העריכה המגמתית, על זויות הצילום, על הבחירות המוזיקליות, על הוצאת דברים מהקשרם. באמת, עברתי על הכתבה אתמול שוב ושוב וראיתי איך היא בנויה. אבל אני רוצה להתעכב על הנושא המהותי. על הפריז פריים שבו רואים אנשים מתחבקים בשמחה והמצלמה עוברת לפרופסור שנהב, שמתבונן בסיטואציה מבעד למוניטור וחש מבוכה לנוכח הפגנת הרגשות הזאת. מי שלא חווה את זה לא יכול להבין איך זה ללכת הליכת מלאכים ביחד עם מהנדס בן 50 מנצרת, חבר באג'ל, שמרשה לעצמו להיות מלוטף ואהוב בסיטואציה ניו אייג'ית לעילא. וזה מביך את שנהב, שאין לי מושג מתי בפעם האחרונה הוא הרשה לעצמו להתמסר, להשתטות, לצאת מהתדמית הרצינית של הפרופסור התורן שהמספר שלו מופיע בספר הטלפונים של כל תחקירן בטלויזיה. קוראים לו, נותנים לו אמת חלקית, מראים לו אנשים מתחבקים ומצלמים אותו מזדעזע ואומר: "זה לא יאומן, זה פשוט…כמה אנחנו פתטיים. זאת שיטה. זה אמצעי לייצר אשליה אדירה, גל של התעשרות עתידית וגם של חברה חלופית, חברה אלטרנטיבית, רשת שיכולה להכיל אותך, שאתה יכול לדבר בתוכה"
ואני שואלת: מה רע?
אני, רונית בר אילן, אישה מזרחית, אמא חד הורית, מוצאת במקום הזה שפע של כלים להתפתחות אישית. מתחילה להרגיש את הרווחה הכלכלית שהיא תוצאה של מינוף. לא פגשתי עוד שום גוף ציבורי שיכול להביא אותי למקום הזה. ולא אכפת לי שזה נראה לך פטתי ממקומך שבטריבונה. לא אתה משלם לי את שכר הדירה ולא את החשבונות.
כשאתה חורץ ש"הפירמידה הזאת תמיד קורסת כי זה ברור שהיא תתפרק, וכשהיא תתפרק אלה שלמעלה יקטפו את הפירות ואלה שלמטה פשוט יאבדו את האשליה וגם את ההשקעה הבסיסית שלהם" אתה מדבר מתוך בורות. בניגוד לפירמידות, שהן משחקי כסף לא חוקיים, תעשיית השיווק הרשתי היא תעשייה לגיטימית. אם היית עושה שיעורי בית היית מגלה שבשיווק רישתי ישנם מספר סוגים של חברות ולא כולן פירמידות או חברות שנופלות אחרי 1-3 שנים. כל החברות הוותיקות הגדולות הן חברות שקיימות בשוק כבר עשרות שנים (הרבלייף – בת 35, AMWAY בת 50 שנה), מעסיקות עשרות מיליוני מפיצים ומחלקות מיליארדי דולרים למפיצים.

לא עשית שיעורי בית מר שנהב, ובזאת שיתפת פעולה עם כוחות שוק דורסניים בהרבה. שפכת חומצה על זרעים זעירים של תקווה אמיתית, בת מימוש, של הרבה אנשים שעכשיו יהיה להם אתגר גדול יותר להסביר את הבשורה של אג'ל. לא התייחסת לאג'ל עצמה – חברה ששברה את כל השיאים העולמיים של כל חברות השיווק הרישתי עד כה. חברה עם מוצר פורץ דרך שמשפיע וישפיע על בריאותם של מיליוני אנשים. לא התייחסת להזדמנות החד פעמית שאנחנו הישראלים קיבלנו להיות בין 10 המדינות הראשונות שנפתחו בעולם, דבר שלא קרה עד היום בתעשיית השיווק הרשתי. לא התעכבת על ההובלה הישראלית הבינלאומית הבאה לידי ביטוי בהיקף המכירות העולמיות ובהשתלבות בין מקבלי ההכנסה הגבוהה בחברה. לא צוין פוטנציאל התרומה של אג'ל לכלכלה ולחברה הישראלית. לא ניתנה סקירה של האלטרנטיבות המוצעות – להמשיך להחליף זמן בכסף? לצמצם חלומות לגודל הכיס? לתמוך בשיטה בה מספר מאוד מצומצם של אנשים גורפים את עיקר ההון ושולטים על הכלכלה הישראלית?

אבל כל זה עוד מילא.
הדבר הכי עצוב בכתבה בא לידי ביטוי בקריינות של ברדה, לקראת סיום הכתבה:

כשמביטים באנשים הללו קשה להאמין שכאן אצלנו, במקום בו ציניות וספקנות הן חלק מהשיגרה, תופעה כזו מצליחה לשגשג. ברור שלא כל החברים ברשת מאמינים שהם אג'ל ואג'ל זה הם וחלקם אפילו ירוויח כסף או משהו אחר בדרך, אבל בכל זאת, מבהיל לגלות כמה אנחנו צמאים לחום, אהבה וחלומות, עד שחלק מאיתנו עוצמים את העיניים לרווחה ורוקדים לצלילי חליל מזוייפים של מישהו אחר

מבהיל לגלות כמה אנחנו צמאים לחום, אהבה וחלומות?
הלו גברת ברדה, את קולטת מה את אומרת שם בקריינות?

ובחזרה לאולפן.

שלח ודרוקר מתלוצצים ודרוקר אף מגדיל לעשות וזורק בדל אינפואמציה שקרי על מעמדה המשפטי של אג'ל. תרשה לי לדייק את העובדות, כתבנו הזחוח שבאולפן: לקראת תחילת פתיחת ישראל, כאשר עדין לא היו מוצרים בישראל, פנה מנכ"ל אג'ל ישראל, מיוזמתו, ליועץ המשפטי של הממשלה כדי לבדוק האם ניתן ליצור הסכם מיוחד עם המפיצים הפוטנציאלים, למרות שהמוצרים באותה תקופה עוד לא הגיעו לארץ. תשובתו של היועץ לאג'ל הייתה שחלוקת בונוס על הצטרפות (ולא על קניית מוצרים) עלולה להצטייר כפירמידה. ברור שקביעה זו אינה רלבאנטית לחלוטין לגבי מצבה של אג'ל כיום. יותר מזה – בכתבה הוצגה דיאגרמה בה אדם משלם כסף עבור האפשרות להיות מפיץ. וזו כבר עילה לתביעת דיבה, שכן אדם שמצטרף לאג'ל משלם על מוצרים, לא על זכות קיקיונית להפיץ רעיון. חבל שמערכת התכנית לא טרחה לבדוק לפני התאמת העובדות לתסריט סנסציוני נתון מראש.

ואז בא עופר שלח ומילמל את השורה התחתונה, ועל זה מגיעה לו נשיקה:

בגילי המתקדם אני הרבה דן ביני ובין עצמי במכניקה של האומללות בחברה שאנחנו חיים בה. באמת, אתה יודע, מין מנגנוני ענק, חלקם שיווקיים, שמתעסקים עם זה. שמוכרים לך את התחושה שהחיים הם בכלל במקום אחר ואתה תמיד יש לך פיתרון שהוא מחוץ לך. אם תשנן מנטרות או אם תקרא ספרים שקוראים להם 'האור' או 'התשובה' או כל מיני כאלה. האמת, המכניקה הזאת עושה אותי אומלל מאוד. אגב, תשאל את עצמך עד כמה אנחנו עוסקים בשיווק של זה.

ואז הם עברו לפרסומות.
שמי מממן אותן? תנחשו.

***

יום אחרי ואני ממשיכה לעבוד. פתחתי את מושבה חופשית כבמה לעוסקים עצמאים ובשנתיים שעברו מאז השקת האתר אני מבינה שעסק שאין בו מינוף מייצר בעיקר הישרדות. אני רואה עסקים קטנים קורסים, עצמאים מתפשרים והולכים להיות שכירים. וזה עצוב לי.
אני רונית בר אילן ואני חולמת. ובחרתי באג'ל כפלטפורמה שמאפשרת לי להגיע להגשמה עצמית, חירות כלכלית ויצירת עולם טוב יותר עבורנו ועבור הדורות הבאים.
הצ'ק שסגרתי במאי יהיה בסביבות 8000 ש"ח וזו רק ההתחלה, וזה קרה בזכות התיזמון ובזכות עבודת צוות מהסוג הגבוה ביותר. לא לקוחות כי אם שותפים. וכל אחד אחראי על האירגון שלו וביחד אנחנו הולכים בשמחה את הדרך.
החלום שלי הוא לחבר בין אנשים, ליצור מקום ותדר של שמחה ואנרגיית מפגשים קוסמיים בין אנשים, ריפוי ברמת התא ושיבה הביתה למקום העמוק באהבה ובלב פתוח. העבודה באג'ל מאפשרת לי להגיע לשם מתוך רווחה. באהבה, לא בפחד.

ניסים אמון כותב בהגיגיו, בסוף התרגום שלו לטאו טה צ'ינג, את השורות הבאות:

כדי לרכב על הגל של הטאו יש ללמוד תחילה להקשיב. כדי להקשיב באמת צריך להיות פתוח. כדי להיות פתוח, צריך להיות במנוחה. כדי לנוח צריך שלא יהיה פחד. כדי שלא יהיה פחד צריך לסמוך על החיים. כדי לסמוך על החיים, צריך להתמסר לאהבה. כדי להתמסר צריך אומץ. אבל רק הגיבור האמיתי אמיץ מספיק כדי להתמסר. לכל השאר קל יותר להילחם.

תודה לערוץ 10 שבזכותו אני כותבת ומפרסמת את השורות האלה במושבה חופשית.
כבר הרבה זמן רציתי לכתוב את התהליך שלי באג'ל והנה הגיעה ההזדמנות.
אני מזמינה את האמיצים שבינכם לדלג בקלילות מעל כל ציניות וספק בדרך להגשמת החלומות שלכם.
לא יודעת באיזו דרך תבחרו, כל אחד והבחירה החופשית שלו.
רק אל תפסיקו לחלום.
כי בלי חלום של איש הוזה אחד לא היתה קמה פה מדינה.

הראה עוד

59 thoughts on “הכתבה על אג'ל בערוץ 10”

  1. מתוך דודי השינה שלי הגעתי לבלוג הזה, עליו קיבלתי אמש המלצה מחברה.
    זו סיפרה לי שפרדס חנה מחולקת לשניים: בעד ונגד אג'ל.
    סיפרה שהשוק נחרב פה (מילים שלי) ושחברויות נהרסו סביב השיווק האגרסיבי של מפיצי אג'ל.
    אני מפיצה חדשה באג'ל והיה לי חבל לשמוע על כך שחברויות נהרסות סביב העניין.
    כאמור הסתקרנתי ובאתי וקראתי הכל.

    יש לי ניסיון בשיווק רשתי.
    לפני 15 שנה עזבתי את הרבלייף לאחר שנתיים עבודה, בהן לא הצלחתי לבנות ארגון, אלא רק למכור את המוצרים. מאוד אהבתי והוכרתי את המוצרים, כפי שאני גם היום – עדיין חושבת שיש להם מוצרים מצוינים.
    מאז עברתי בעוד חברות לשיווק רשתי – מבפנים ומבחוץ (למרות שלשמוע על חברה מבחוץ זה לא ממש להכיר אותה. זה בעיקר להיות עם דיעות לגביה).
    כסוציאליסטית בנשמה אני מאוד מאמינה בשיטה הקפיטליסטית של שיווק רשתי. היא נונת הזדמנות שווה לכל!!!!
    גם אז כמו היום ידעתי שהעובדה שלא הצלחתי לבנות את הארגון שלי בהרבלייף היתה בגללי ולא בגלל השיטה.

    בשנתיים האחרונות פנו אלי לא פחות מ- 8 אנשים שרצו לחשוף אותי לאג'ל, והאחרונה שבהם
    "חיכתה" שנה עד שנרשמתי.
    לי היו סיבותיי ל"כן" ול"לא" להיכנס לחברה, וכשחלטתי "כן" החלק העיקרי מההחלטה קשור כמובן למקום שלי בחיי: נמאס לי לעבוד בתחומי היצירה השונים שכל כך יקרים לליבי, ולהתפשר על היצירה שלי כדי להתפרנס ממנה.
    אני רוצה להתפרנס בכבוד וליצור את מה שבאמת חשוב לי ליצור.
    חלק אחר מההחלטה נבע מכך שראיתי בפעם הראשונה את האפשרות לעבודה משותפת. זו הפעם הראשונה שבאמת אני רואה שיש פה אינטרסים הדדיים להצלחה, גם של החונך וגם של המפיץ שתחתיו.
    דבר הסותר את אחת הטענות הרציניות כלפי שיווק רשתי היא שמי שמעל מרויח על גבו של מי שנכנס.
    אני למדתי המון בשנותי בשיווק רשתי. דברים שעזרו לי גם בעסקיי הפרטיים האחרים.
    כיום ישנה ספרות רבה בנושא של שיווק רשתי (אז לא היה), וכהמשך לדבריה של יעלה – יתכן שהמקומות בהם אנחנו נתקלים בחברינו הם המקומות בהם האמונות שלהם/שלנו מאוימים.

    אני רוצה להאמין ומקווה שאצליח להמשיך ולכבד עמדותיהם של חבריי ומכריי – גם אם אחרי שאציע להם להצטרף אלי לאג'ל הם יחליטו שזה לא בשבילם.

    קשה לי להתעמת עם מה שכתב לירון לגבי צריכת המזון.
    גם אני מאמינה שהכי נכון הוא לצרוך מזון מגוון ובריא ולא תוספי מזון מאורגזים.
    השאלה היא אם זה עובד.
    זוגי, שאוכל לאורך שנים ארוכות צמחוני עד טבעוני, מאוד מתוכנן ומאורגן.
    (נכון. אנחנו לא צורכים מזון אורגני. כי כשקשה לנו לשלם שכ"ד אנחנו לא מוציאים מכספנו על מזון אורגני.)
    לאורך שנים מתרגל יוגה שלוש פעמים בשבוע, ומדיטציה פעמיים ביום (לא מכירה עוד אנשים מתמידים ועקביים כמוהו) – לאחרונה נגלה אצלו בדם קולסטרול גבוה.
    לא יודעת אם מוצרי אג'ל יעזרו לו, כי עדיין לא ניסה, אבל העובדה היא שלמרות שחי לכאורה מאוד בריא – עדיין ישנה בעיה.
    אני יודעת שישנן דם התאוריות ההומיאופטיות הקלאסיות, (כמו גם מגוון גישות טיפוליות-תודעתיות) הגורסות שלא צריך לתת שום תוסף מזון, כיוון שזה גורם לחוסר איזון במערך הפנימי של הגוף ובמקום זאת יש לעודד את הגוף – אם צריך אז בסיוע – לספוג מהמזון ולשמור על האיזון שלו.

    בקיצור – נכנסתי לכל הנקודות הללו כיוון שאני רוצה להאיר ולהעיר את העובדה, שבאמת בעולמנו הרחב ישנן גישות שונות שטובות לאנשים שונים, ומתוך כך הדפסתי לי את דבריו של ניסים אמון שצוטטו לעיל ע"י רונית.

    הצלחות לכל.

  2. תודה, תודה רבה מעומק הלב לכל המפרגנים וגם לכל השאר : )
    ואם לחזור לנושא המקורי של הדיון, אני רוצה לצרף פה לינק לסרטון של אריק וורי, אחד המפיצים המצלחים באג'ל ומורה גדול למקצוע. פגשתי אותו כמה פעמים ולמדתי ממנו הרבה, ואני עדיין לומדת. הוא מקריא שם מכתב שכתב לו אדם שמחזיק בגישה שלילית על שיווק רשתי ועונה לו בצורה מכובדת ורצינית.
    הוא מדבר על זה ששיווק רשתי זה לא איזה עסק עם גישה של התעשרות מהירה כמו בלוטו, אלא עסק רציני לכל דבר, שמחייב רצינות והשקעה. איש יקר ללבי האריק וורי הזה ואני שמחה ללמוד ממנו.

  3. אחרי קריאה של עוד חלקים באתר, ואולי בהמשך למה שיעלה כתבה אני חייב להצטרף אליה.
    אני מבין עכשיו יותר מה קורה כאן. פחות חשוב בעיני התכנים השונים, ויותר לחזק את ידיה של העורכת. לא קל להחשף לכל כך הרבה אנשים, ולשמור על השקט שמגיע לך. כל הכבוד על הבמה שאת מאפשרת, ועל אי של הנאה לכל כך הרבה אנשים טובים מהאיזור.
    מגיע לך רק פרגון על מה שקורה כאן..

    כל הכבוד

    יישר כח

  4. אנחנו "הטוקבקיסטים" כפי שאדם מסוים בתפקיד ציבורי הגדיר אותנו ברדוקציה תמוהה, עושים כבשלנו באתר הזה ובכל מקום שנראה לנו להגיב בסייבר..
    יש לנו מה להגיד לעיתים על כל דבר לעיתים נמנעים מרוב עצבים ולעיתים כותבים בדיוק מאותם עצבים לעיתים שקולים ומתוחכמים לעיתים פזיזים ונמהרים דעתניים , עדינים , תקיפים , מתלהמים
    שנונים או מטופשים וחמורים גמורים
    לפעמים נראה לנו שנכון ככה או אחרת ..ומצפים שרונית תישר קו..
    ובכל זאת מאחורי כל זה עומדת אישה אחת חזקה עוצמתית עצבנית או שקולה שנונה וחכמה או רגישה ומתמידה !!!…שמחזיקה את האתר הזה ההולך ותופח בחשיפתו , מנסה לתמרן בין הצורך הלגיטימי להתפרנס ובין להיות "משרתת" של הקהילה – מהמקום הטוב אני מתכוונת
    לתת במה לכולם לפרסם או לא, לא תמיד אנחנו מסכימים לשיקוליה כל אחד מסיבותיו, אבל היא- את רונית , עומדת כאן למעלה משנתיים אולי יותר?? ועם כל הביקורת והפרגון עם כל הקריסות והתקומות ועם כל מני קולות ומנווטת את הספינה הזו עם עוד כמה מלאכיות תומכות
    אז גם אני מצטרפת לקריאת של איל – לאורי ולאחרים – תישארו , תגיבו, תביעו , תתנגדו ותתפעמו , זאת במה נהדרת שנותנת לכולנו המון מידע וקשרים התנסויות חשיפה ומקום להבעת דעה..
    כן גם אני מתעצבנת לפעמים, גם אני גוזרת על עצמי את מבחן השתיקה או ההמנעות ואחרי זמנמה חוזרת ומציצה.. אבל קודם כל מעריכה ומפרגנת . דברים קורים סביבינו ,לאנשים קורסים החיים , לאחרים משברים אישיים , אם בחומר ברוח או בנפש יש כאלה שחייהם על הקצה..
    המקום הזה מעיר , תומך מזיז גם אם הוא לפעמים בועה- זאת בועה מזינה מנחמת ומאפשרת מנוחה מהצהוב והבוטה.. מהמנוחה הזו אנחנו גם מתעוררים לעשיה של קהילה של התגייסות של נתינה
    אם במסה קריטית ואם בקריאה לעזרה קטנה או גדולה..
    אז אם אנחנו לעיתים מרגישים את גבולות החופש -זה אולי יעורר אותנו להבין מה זה חופש קצת יותר טוב…שבוע טוב

  5. הי, אני חדש פה באיזור, ושמח לראות את האתר היפה שלכם…
    לגבי הדיון כאן מקווה שיעלו את התגובה שלי 🙂

    רואה שהעסק פה טעון אבל בכל זאת מרגיש צורך להביע את דעתי.
    אני לגמרי תומך בדברים של אורי ושל כל מי שמדבר כמוהו. השיווק של אג'ל דומה בעיני מאד לפירמידה. כמה פעמים נתקלתי ב"הזמנות" למצגות של חברים נשכחים מהלימודים שעשו הכל כדי לוודא שאגיע כדי לשמוע על "משהו ששינה להם את החיים". עם הזמן כבר למדתי לשאול אותם ישר אם זה אג'ל והם התחילו לגמגם שכן.

    ולגבי החומר עצמו כאן יש משהו בעייתי בעיני. החומר לא הוכיח את עצמו לאורך שנים, והוא נמכר בכזאת החלטיות, כאילו כבר ברור שהוא מביא בשורה לאנושות, לא פחות. "זה משהו ששינה לי את החיים", החומר והשיטה.
    מהנסיון שלי כמטפל ומלווה תהליכים הדבר הכי אמיתי שיש זה הדבר האמיתי. זאת אומרת לקבל את ההזנה שלנו ממזונות ומקורות אמיתיים, אורגניים, מהאיזור שלך. וכל התחכמות ונסיון "להביא את הבשורה" תמיד מתנפץ אל מול המציאות מתישהו. או שזה לא נספג, או שזה לא הרמוני לגוף, או הרבה דברים אחרים. התחליפים האלה במקרה הטוב לא מזיקים, אבל הם לא הכי בריאים שיש. זאת דעתי.
    הכי בריא שיש זה לחיות ולאכול כמה שיותר נכון, ולהחזיר את הסביבה שלך למצב שהיא יכולה לאפשר את זה. ולא לנסות למצוא עוד ועוד פתרונות מלאכותיים, שלרוב נלווים לפסולת בלתי מתכלית (כמו העטיפות של הג'לים החייזריים האלה). סימן היכר למשהו שגוי הוא שהוא נלווה לזיהום, אגרסיביות מסוימת וכו'. כל הלך הרוח בא למכור משהו חדש, שאין, כדי לייצר כסף מנישה שתלהיב את הדמיון של האנשים.
    זה עוד נסיון לברוח מהמציאות, וזה הבסיס לכך שמדובר בעיני שוב בעוד אחיזת עיניים. אולי יש אנשים שזה מתאים להם, אינ מקווה שאני לא פוגע פה במישהו. כי אני לא מכיר את הכותבים כאן. אבל למכור את זה לכל אחד כאילו זה הפתרון לכל אדם? למיטב הבנתי זה מה שאתם עושים.
    ובטון של אורי אני שומע רק טוב ונסיון לסלול דרך למילים שלו גם…
    וכרגיל – האמת תחשוף את פניה עם הזמן וכולנו נעמוד מולה…

    כל טוב לכולכם

  6. אני לא חסיד/מתנגד אייג'ל, ואת דעתי על הפוסט כמו גם על הכתבה העליתי בעת הפרסום הראשוני, אבל אני חסיד גדול של חופש הביטוי שאגב גם הוא נסוג לעיתים מול אינטרסים אחרים.

    נדמה לי ועל זה אין ויכוח שמושבה חופשית -כשמה כן היא- היא אחת הבמות הפתוחות והמפותחות שנתקלתי בהן. התגובות כאן הן ההוכחה לכך.

    ואשר לאייל עמית-שכבר לא נוכח כאן מאז שעזב (מה שמלמד כנראה על האג'נדה הנסתרת/גלויה שלו), גם כאן אין לי שום ספק שהברונית הפגינה יכולות איפוק ראויות לציון.

    אשר לאורי -וכאן אולי אני לוקח לי את תפקיד המפשר, טוב יהיה אם תישאר כאן למרות דבריה הקשים לכאורה של העמלמולית. המקום הזה זקוק לאנשים טובים ועצתה של רונית להתרכז בפוזיטיבי ולעזוב את הנגטיבי, היא עצה טובה שיכולה לגרום לך ולכולנו לרדת מהעצים שאנחנו מטפסים עליהם לפעמים(משחק מילים: עצה/עץ:))

    בקיצור, אם להשתמש במילים אחרות השייכות לעולם העיתונות, שבו שהיתי כמה שנים טובות (לפעמים אני תוהה למה צריך להשתמש במילים אחרות, אבל העזוב את זה) אין לי ספק שברונית היא אחת העורכות הסבלניות והסובלניות שנתקלתי בהן מעולם ועוד לחשוב שהיא בעלת העסק. עמוס שוקן היה גאה בך.

  7. לא צינזרתי אף תגובה. הכל מופיע בכלמיני מקומות. תבחרו להאמין בזה או לא. בעיני, זה שהדיון מתפרסם פה במלואו אומר משהו על חופש הביטוי שאני מאפשרת באתר הזה – שכן, הוא פרטי. כמו שירקן הוא עסק פרטי. ושם אני פחות בטוחה שאם מישהו היה זורק לו עגבניות על הויטרינה זה היה מתקבל בהבנה.
    אורי כן גדש את הסאה בזה שהוא אמר את דעתו בנושא שוב ושוב (מה האינטרס שלך אגב?), בתשוקה עזה ותוך הכפשת אדם ספציפי שאני עובדת איתו באג'ל. זה עניין של מינון. אחרים היו עוד יותר משתלחים ובוטים, וגם את התגובות שלהם פירסמתי.

    תארי לעצמך רותה שמישהו היה בא בדעה קדומה שכל האורגני הזה הוא חארטה ורמאות. ולא רק זה – הוא גם היה באופן שיטתי נכנס לתגובות באתר שלך, שנגיד היה מאפשר את זה, ופשוט זורק שם את דעתו בלי שום התחשבות ועוד היה מתרעם שאת לא מפרסמת לינקים שמצדדים בזה. ולא חסרים ספקנים בעולם. מה היית עושה אז?

    אני חוזרת ואומרת: אג'ל זה עסק מצוין, ועכשיו – עם המשבר הכלכלי העולמי – יותר מתמיד. אנשים מחפשים הזדמנויות לעבוד מהבית והנה הזדמנות נהדרת לעבוד בקבוצה, עם מוצר פורץ דרך בשוק עולה ועולה (wellness). ואני יכולה לתת על זה מאמרים מפה עד הודעה חדשה למי שמתעניין.

    הדבר הכי מאתגר בשיווק רשתי זה תגובות עוינות מאנשים. זה מה ששובר הרבה אנשים שהעיזו לנסות, ובעקבות תגובות עוינות חזרו אל חיקו החמים של המוכר והסביר. מהבחינה הזאת הדיון הזה עוזר לי לפתח חוסן. אז שוב, תודה לכל המשתתפים.

כתיבת תגובה

Close