השימושון

הנאום הנוקב של דוד גרוסמן

הדברים שאמר אתמול דוד גרוסמן בעצרת לזכר רבין גרמו לאזני לסמור. ככה, בפשטות, בקול צלול שלפעמים זולג לתוך תהום של עצב נוראי, הוא אמר מילים נוקבות ונכונות בלי לעגל פינות. כמו שיכול להתבטא רק מי שכבר אין לו יותר מה להפסיד. כמו נביא אמת הוא דיבר. לאט, מדוד, מדוייק. הוא אמר "אין מלך בישראל" (אאוץ') ו"לא לתת לפירומן לנהל את מכבי האש" (שיואו!) וקרא לדברים בשמם המדוייק. ועוד לפני שהמילים שלו נחתו עד הסוף נינט עלתה לשיר.

קמתי עם כאב בטן.

הראה עוד

3 thoughts on “הנאום הנוקב של דוד גרוסמן”

  1. אנשים כמו דוד גרוסמן מזכירים לנו לאיזה גבהים יכולים בני עמנו להתרומם, וע"י מי בעצם קמה המדינה – אנשים מסוגו.

    אבל אין איש בשורות אני. אכן הולך ופוחת הדור – עד כמה שזה נשמע זקן ודכאוני להגיד – ואנשים כמוהו, וכמו בודאי מרבית המוזכרים בבלוג זה ואלה הקוראים אותו – אנחנו טיפה בים, הולכים ונעלמים, נמוגים אל תוך הרקב.

    תסלחו לי, לא היה לי יום טוב היום.

  2. אני גם נפעמתי מהנאום שלו.

    אנליזה של החברה הישראלית היום. בלי הנחות, באומץ נדיר, בחוכמה, ומתוך תעצומות נפש אדירות.
    איך חברתי מיכל הגדירה את הנאום שלו…"אוויר, אוויר לנשימה" – כל כך נכון!

    וכשמקשיבים לגרוסמן, למשפטים ולדימויים בהם הוא נוקט, פתאום מרגישים גם איך תאי מוח שכוחים שבים לתפקד…(שזה כבר שינוי מרענן…)

כתיבת תגובה

Close