הפסקת חשמל

את הפוסט הזה מיכל שלחה קצת אחרי יום כיפור, ובגלל שרשרת נסיבות התמהמהתי עם הפרסום שלו. אז למרות שהחגים מאחורינו אני כן מעלה, כי יש בו קסם שמעבר לזמן.

[מאת: מיכל צרפתי]

לפני כשבוע, בדרכי חזרה מהגן עם הילדים, עמדתי לפתוח את שער ביתי וראיתי על השער פתק מודבק של חברת החשמל שבישר לי כי ביום רביעי תהיה 'הפסקת-חשמל' ברחוב שלנו משמונה בערב עד חמש בבוקר למחרת.
'טוב', חשבתי לעצמי, 'הפסקת חשמל רגע לפני יום כיפור זו ממש מתנה, יהיה לי זמן לנוח קצת מהמרוץ ולעשות עבודת התכוננות לשנה החדשה. החופש הגדול טרם נגמר, גם הילדים חלו רוב החופש, ורק עכשיו התחלנו להתאושש מהכניסה לגנים החדשים ובכלל עוד לא הצלחנו לעצור רגע אחד להתבוננות פנימה, לבדוק מה אנחנו מאחלים לעצמנו לשנה החדשה. והנה חברת חשמל מספקת הזדמנות עבורנו לעשות זאת. כמה נהדר.

מצאתי בתוכי כוחות להתחיל במבצע סידור הבית. הבית שהיה מבולגן אחרי חודש שלם שהעוזרת לא יכלה לבוא לנקות (טוב גם לה היו ילדים בחופש) מתחיל להסתדר אט אט. דברים נזרקים לפח וחפצים שהיו מוטלים בערמות בפינות הבית מוצאים מקום בארונות. בזמן שהילדים משחקים בבית אני מוצאת זמן לנקות אבק מפינות אפלות. סידור הבית יוצר בי שקט ועוזר לי לסדר את הבלגן שבראש, מחזיר אותי לריכוז פנימי שהלך לאיבוד בחודש האחרון.

ביום רביעי הבית כבר מסודר. רחוק מלהיות מושלם אך אני בוחרת להסיר מעליי השנה את עול הפרפקציוניזם. אני מבקשת מבן הזוג שלי להגיע הביתה בזמן מהעבודה כדי שנאכל ארוחת ערב משותפת (ואוו כמה שזה נדיר אצלנו) וגם כדי שנוכל להשכיב את הילדים בנחת לפני שתתחיל הפסקת החשמל.

כמה דקות לפני שמונה, הוא הולך לספר סיפור וללוות את הגדולה לשינה. אני שוטפת כלים בשמחה ומטאטאת את הבית. השעה שמונה והבית מוכן, הילדים ישנים. מכבים את המחשב, מכינים נרות ומחכים להפסקת החשמל. וההפסקה לא מגיעה.

אנחנו, שכבר התרגלנו לרעיון של לילה ללא חשמל, מכבים את האורות ומדליקים נר. מדברים מסביב לנר, מה שלומנו, איך היה היום, מה קורה איתנו. וגם כל אחד בתורו מספר מה הוא רוצה להשיל מעצמו לקראת יום כיפור. מספר למי הוא רוצה לסלוח ועל מה הוא רוצה לבקש סליחה. אנחנו עוברים בכל הבית (פרט לחדרי השינה שם ישנים הילדים) עם עשן עלי מרווה ואחר-כך מפיקים צלילים עם הקסילופון של הילד. לסיום אנחנו מדליקים נר בכל חדר ומברכים את עצמנו בכל מה שאנחנו רוצים להכניס לחיינו בשנה החדשה.
סיימנו, הוא הולך לישון ואני יוצאת החוצה לשבת קצת בערסל. השעה אחת-עשרה ובחוץ אני מרגישה מין שקט אחר. משהו מוזר, משהו שמזכיר לי געגוע רחוק, מזכיר לי את הילדות. אני מבינה שבדיוק כבו האורות. אין תאורת רחוב, ובכל זאת יש המון אור בחוץ, אולי מהירח ואולי מהרחובות הסמוכים בהם בטח אין הפסקת חשמל. אין המהום של מזגנים או של טלוויזיות מבתי השכנים. רעש רקע שמלווה את חיינו כבר מבלי שנשים לב אליו נדם ברגע אחד. אני מבחינה שהשלווה מתפשטת בגוף, מן התרווחות של הגוף כמו בימים בהם אני נמצאת במפגשים שבטיים בטבע, בשירים מסביב למדורה, בחברותה של הכנת ארוחת ערב לאור פנסים. אני נזכרת בעונג של שינה בטבע כשרק מזרון דק מפריד ביני לבין האדמה שמתחתיי.

אך יותר מכל אני נזכרת בימים בהם הייתי ילדה במושב קטן בשרון. איך בלילות החורף הגשומים מול תנור הנפט היו הרבה פעמים הפסקות חשמל. ישבנו כל המשפחה ביחד לאכול את ארוחת הערב כשנרות דבוקים לקופסאות שימורים מאירים את השולחן. אני זוכרת שכשהחשמל חזר ופתאום נורת הניאון שמעלינו התחילה לרצד, כולנו הצטערנו שרגע הקסם נגמר. היה משהו מיוחד באווירה של הנרות והחורף הקר. אולי מה שהיה מיוחד עבורי היה הביחד המשפחתי סביב לחושך שהפחיד את הילדה הקטנה שהייתי. זה החזיר אותי לימים שהיה ברור שכל המשפחה אוכלת כל יום ביחד ארוחת-ערב ומיד אחרי זה יש מקלחת וסיפור ולישון. אלה אותם הדברים שעם כל הרצון אני לא מצליחה לעשות עם ילדיי על בסיסי יום יומי. כל-כך הרבה פעמים בן זוגי חוזר מאוחר ואנחנו נוסעים לבקר חברים או את סבא וסבתא ואז והילדים נרדמים באוטו בדרך הביתה בלי סיפור. בלי טקס קבוע לפני השינה.

ואז עלה בי בזיק של רעיון.
אני יכולה לשלוט על החשמל בבית! אני יכולה לתכנן הפסקות חשמל בעצמי. אני יכולה להחליט שפעם בשבוע ארים את מתג הזרם המרכזי ונבלה ערב של חברותה ביחד עם הילדים ואחר כך ערב של זוגיות ואינטימיות.
לדתיים יש את השבת בשביל המנוחה הזו ולנו החילונים אין את הלוקסוס הזה. ואנחנו שעובדים כל כך הרבה שעות באמצע השבוע ובשבת נוסעים רחוק לבקר משפחה וחברים, שוכחים לעצור לפעמים את המרוץ. אז הגיע הזמן שנזכור שאפשר לשלוט בזרם החשמל ולזכור שהחשמל שמגיע אלינו זה לא דבר מובן מאליו. וזה גם כל כך הרבה יותר קל לשלוט בזרם החשמל מאשר בזרם המחשבות שעובר בראשינו.

והכל הודות לחברת החשמל שהכזיבו ולא קיימו הפסקת חשמל בשמונה בערב. זה לימד אותי שהפסקת החשמל היא בראש שלי. אם אני מתכוננת מראש לרעיון של הפסקת חשמל אז ההפסקה יכולה להיות מבורכת.

אז תודה חברת חשמל, מי ייתן ואזכור להרים את השלטר מדי פעם.

מיכל צרפתי: אמא לשניים, תלמידה של החיים, עוסקת באקולוגיה הוליסטית, שעבורי היא לימוד מתמיד איך לחיות בשלום עם עצמי ועם העולם הסובב אותי. מנחת קבוצות נשים בטבע. אימייל >

[התמונה מאת: sternocleidomastoid. מקור: פליקר]