אני שמחה להזמין אתכם להצגה "מומו וגנבי הזמן"- הצגה על זמן, הקשבה ועוד הרבה יותר…
והפעם מומו מגיעה ליער עמיקם, בשבת ה 9.5, בשעה 16:00 (מצורפת הזמנה ומפת הגעה)
ההצגה היא אירוע תיאטרלי חווייתי המתרחש ביער, ובמהלכו גם זמן בו קהל הצופים אוכל, שותה, פוגש את השחקנים ואת הצופים האחרים בהצגה, מסתובב בין העצים וחווה את היער.
ההצגה מיועדת למבוגרים ומתאימה לצפייה גם לילדים מעל גיל 6
אם בכל זאת אתם בוחרים להגיע עם ילדים צעירים יותר, אנו מבקשים להביא בחשבון שיהיה מי שישגיח עליהם במידה והם בוכים, משוחחים, או מחליטים לשחק מטקות במהלך ההצגה.
ציוד מומלץ:
מי שתייה אישיים
בגדים חמים לשעות הערב
הישיבה על מחצלות- מי שיביא כרית או כסא מתקפל, יוכל לשבת עליהם
ארוחת ערב קלה למעוניינים לאכול בהפסקות או אחרי ההצגה
כלי אוכל רב פעמיים לשמירה על ניקיון היער וכדור הארץ
משו קורה ביער. אותנטי ומתוכנן ומאולתר, ורענן כמו שדה אחרי הגשם.
גדי פור, איש יקר, רגיש כמו העצים למשב הרוח והאנרגיה של המקום, לטקסט, למוסיקה, לשחקנים ובעיקר למי שיושב שם וצופה. והניואנסים הכי מבריקים ומצחיקים של כולם מגיעים מתוך הקשב הזה שהוא מולך עליו. והחברים השחקנים האלה. דור חדש עם הארד דיסק עדכני בנושאי התפתחות אישית ועירנות ומולטי-כישוריות.
אני מאד אוהבת את מומו, וגם אני קצת מכירה. אז מה. זה לא מפריע לי להיות אובייקטיבית ולהגיד שנעשה כאן מעשה נכון ואורגני. הצגה ביער, על מחצלות , בין העצים. צריך ללכת קצת עד שמגיעים (אוף אמא מתי מגיעים, ואני חושבת שעדיף מלחנות בחניון בטון ולעלות במעלית).
בלי הגברה (אומץ גדול וסבלנות רבה, בעיקר כשמגיעים ילדודים מתחת לגיל חמש ואז קשה להם להתרכז), השחקנים מדי פעם מתחלפים ביניהם בתפקידים (ואז יש כמו אנרגיה מעגלית מגניבה כי כולם בערך מכירים את הכל), עם מוסיקה חיה ומלבבת בינות לעצים (שלושה נגנים טובים שמנגנים מתוך קשר עם עצמם וביניהם ולשחקנים) עם טקסט נושם (פעם אוויר של פרחים ופעם סיגרים של גנבי הזמן), טקסט שמקשר עצמו למקום ולאנשים (למה קוראים למקום בית אורן? כי חי כאן פעם שבט של פושטי עורות ובכלל זה בעצם בית עור-אין… או משו כזה).
אנחנו גרופיז.
לכו ותהנו.
לפי דעתי ההצגה מתאימה אמנם לילדים אבל המסר ללא ספק הוא למבוגרים.
ולמי שפספס מומלץ לקרוא את הספר 'מומו' מאת מיכאל אנדה, או לחכות להופעה הבאה אי שם ברחבי הארץ.
וזה הזמן להודות שאני מכירה חלק מהשחקנים כך שאני משוחדת. אבל יכולה בשמחה לספר שכל השחקנים שאני מכירה חיים באופן מעשי את המסר של ההצגה ולכן ההצגה היא הרבה יותר מהצגה, היא השראה לחיים.
אנחנו נורא רוצים לצפות אבל לא נוסעים בשבת. נשמח לדעת מתי ההצגה מגיעה שוב לצפון ביום חול. ואלי אפשר להזמין אותה למקום מסויים. תודה- רוני (049805791)
הנה כל הפרטים:
שלום לכולם!
אני שמחה להזמין אתכם להצגה "מומו וגנבי הזמן"- הצגה על זמן, הקשבה ועוד הרבה יותר…
והפעם מומו מגיעה ליער עמיקם, בשבת ה 9.5, בשעה 16:00 (מצורפת הזמנה ומפת הגעה)
ההצגה היא אירוע תיאטרלי חווייתי המתרחש ביער, ובמהלכו גם זמן בו קהל הצופים אוכל, שותה, פוגש את השחקנים ואת הצופים האחרים בהצגה, מסתובב בין העצים וחווה את היער.
ההצגה מיועדת למבוגרים ומתאימה לצפייה גם לילדים מעל גיל 6
אם בכל זאת אתם בוחרים להגיע עם ילדים צעירים יותר, אנו מבקשים להביא בחשבון שיהיה מי שישגיח עליהם במידה והם בוכים, משוחחים, או מחליטים לשחק מטקות במהלך ההצגה.
ציוד מומלץ:
מי שתייה אישיים
בגדים חמים לשעות הערב
הישיבה על מחצלות- מי שיביא כרית או כסא מתקפל, יוכל לשבת עליהם
ארוחת ערב קלה למעוניינים לאכול בהפסקות או אחרי ההצגה
כלי אוכל רב פעמיים לשמירה על ניקיון היער וכדור הארץ
מחיר כרטיס- 45 ₪ לאדם ולא יותר מ150 ₪ למשפחה
מספר המקומות מוגבל. אנא הזמינו מקום מראש לטלפון
04-9530028
052-2993863
050-7662465
ביום שבת הקרוב 9.5 ההצגה מומו מגיע שוב לעמיקם. בשעה 16:00.
משו קורה ביער. אותנטי ומתוכנן ומאולתר, ורענן כמו שדה אחרי הגשם.
גדי פור, איש יקר, רגיש כמו העצים למשב הרוח והאנרגיה של המקום, לטקסט, למוסיקה, לשחקנים ובעיקר למי שיושב שם וצופה. והניואנסים הכי מבריקים ומצחיקים של כולם מגיעים מתוך הקשב הזה שהוא מולך עליו. והחברים השחקנים האלה. דור חדש עם הארד דיסק עדכני בנושאי התפתחות אישית ועירנות ומולטי-כישוריות.
אני מאד אוהבת את מומו, וגם אני קצת מכירה. אז מה. זה לא מפריע לי להיות אובייקטיבית ולהגיד שנעשה כאן מעשה נכון ואורגני. הצגה ביער, על מחצלות , בין העצים. צריך ללכת קצת עד שמגיעים (אוף אמא מתי מגיעים, ואני חושבת שעדיף מלחנות בחניון בטון ולעלות במעלית).
בלי הגברה (אומץ גדול וסבלנות רבה, בעיקר כשמגיעים ילדודים מתחת לגיל חמש ואז קשה להם להתרכז), השחקנים מדי פעם מתחלפים ביניהם בתפקידים (ואז יש כמו אנרגיה מעגלית מגניבה כי כולם בערך מכירים את הכל), עם מוסיקה חיה ומלבבת בינות לעצים (שלושה נגנים טובים שמנגנים מתוך קשר עם עצמם וביניהם ולשחקנים) עם טקסט נושם (פעם אוויר של פרחים ופעם סיגרים של גנבי הזמן), טקסט שמקשר עצמו למקום ולאנשים (למה קוראים למקום בית אורן? כי חי כאן פעם שבט של פושטי עורות ובכלל זה בעצם בית עור-אין… או משו כזה).
אנחנו גרופיז.
לכו ותהנו.
לפי דעתי ההצגה מתאימה אמנם לילדים אבל המסר ללא ספק הוא למבוגרים.
ולמי שפספס מומלץ לקרוא את הספר 'מומו' מאת מיכאל אנדה, או לחכות להופעה הבאה אי שם ברחבי הארץ.
וזה הזמן להודות שאני מכירה חלק מהשחקנים כך שאני משוחדת. אבל יכולה בשמחה לספר שכל השחקנים שאני מכירה חיים באופן מעשי את המסר של ההצגה ולכן ההצגה היא הרבה יותר מהצגה, היא השראה לחיים.