התפתחות האתרוידאוחינוךטורים אישייםילדיםכתיבה פרטיתמוניציפליה

הראשון לשמו…

הראשון בספטמבר.
כמה משמעותי היה התאריך הזה בשבילי פעם…

מתיישב בתשע וחצי בבוקר להעלות פוסט תחילת שנה. ברקע הילדים שלי (שמתחילים את השנה שלהם ביום ראשון) מרעישים ומבקשים שלל בקשות (אוכל, שתיה, סרט, מריבה).

וואו, יש לי כ"כ הרבה מה לכתוב. על למה קוראים לזה "בית ספר" ולא "בית ילד" (וככה הילד במרכז ולא הספר) מצד אחד אבל גם כמה יוזמות מדהימות צצות להן כל הזמן. ואיך יכולהיות שהמציאות הטכנולוגית כ"כ התפתחה ועדיין ילדים יושבים ליד שולחנות מול מורה ולוח (ברוב בתי הספר) ומצד שני כמה דרכים שונות ללימוד קיימות. ועל התעשייה סביב תחילת השנה (הכול חדש) ועל היחס למורים והתשלום הזעום, על שר החינוך, על ההדתה ועוד…

מתחיל לכתוב ומוחק.
זה פשטני מדי…
זה כמו שכתבתי בשנה שעברה…
זה שיפוטי מדי…
זה מתנשא…
זה לא מקורי…

כבר אחרי 10… חייב להעלות משהו. מתוסכל.
"אולי תכתבי את?" אומר לגיל שמציעה לי שלל רעיונות. אבל שגרת הבית (והילדים) מעכבים גם את זה.

הנה כבר 11…
אולי סרטון?
או פוסט (מקסים) של אחד החברים מהפייס?
אולי פשוט שיר?
או תמונה (ששווה 1,000 מילים)?

חולפת לה עוד חצי שעה…
טוב זהו. מעלה את זה.

שנה מוצלחת לכולם!

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close