התפתחות האתרטורים אישייםטכנולוגיהכתיבה פרטיתמקום בזמןסביבה וקהילהשיטוטים

הרהורים על זמן ומקום

זמן-מקוםבשבוע שעבר נסעתי לקניות בביג. אחד מהדברים שאני פחות אוהב זה לעשות קניות ובמיוחד בקניונים או מרכז מסחרי, ולכן אני נוקט בשיטה יעילה וממוקדת ולרוב מסיים הכול בפחות מחצי שעה (חוץ מבקניות ממש גדולות או כשאני עם הילדים). כמו תמיד היתה לי רשימה על פתק קטן (אני מהמשוגעים האלו שקונים רק מה שכתוב) וכרגיל גם תוספת בסמס מאשתי.
הגעתי באחה"צ סמי-עמוס וכמו כל אזרח ישראלי לא פראייר, רציתי לחנות קרוב לכניסה לסופר. הכול היה מלא קרוב אז חיכיתי שמישהו יצא. אבל אז הבטתי 2 מעלות ימינה וראיתי שאחרי 10 השורות הראשונות הכול פנוי. עוד פסיעה ללכת ויש שפע של מקום. החניתי או חניתי כמו שאומרים בעברית צחצחה ונשמתי לרווחה. בזבזתי עוד 2 שניות בהליכה לסופר כאשר ראיתי מימין משפחה שלמה יוצאת מכווצצת בין 2 מכוניות, האבא נאבק להוציא את העגלה ב-12 ס"מ רווח מהמכונית ליד, האמא גוערת בילד הגדול שהלך לכיוון הלא נכון. מימין קשיש נחמד ניסה בפעם השנייה להיכנס ברוורס בין 2 מכוניות שחנו על העוקם. רציתי לומר להם שהנה שם, רק עוד 12 מטר, יש פול חנייה ושפע של מקום.

כשיצאתי מהסופר רבע שעה אחרי שמתי את הדברים בניחותא באוטו וראיתי שיש לי עוד 20 דקות עד שאני צריך לאסוף את אבא מהרכבת, אז פיציתי עצמי בגלידה בשלווה. גיליתי את הטעם המושלם (חצי שוקולד מריר וחצי שוקולד בלגי – ולערבב), ישבתי לי לאכול בנחת. אלא שאז קיבלתי טלפון מהאישה ששאלה אם כבר יצאתי מהסופר ושאם אני יכול להביא גם מגבונים. מילא זה, אבל אז גם גיליתי שחיכו לי שני סמסים של דברים לקנות ושפספסתי אחד. השעה היתה 17:03 והרכבת אמורה להגיע בחמש ועשרים. תוך רגע התחלפה לי הנשימה לקצב של רץ משוכות ובצעדים גדולים חזרתי לסופר האהוב עלי כ"כ. בחמש ו-17 דקות הייתי בחוץ אחרי שהשלמתי כל מה שהיה חסר. טסתי לאסוף את אבי מהתחנה, רק כדי לשבת כמעט רבע שעה ולחכות לרכבת המאחרת…

להלן השטוקוות/הרהורים:

– האם זה תופעה ישראלית, גברית או כלל עולמית שכולם חייבים לחנות הכי קרוב שאפשר למקום היעד למרות שממילא כולם לוקחים עגלה עד האוטו?  האם מחר, אחרי שההרהורים יעופו ממני למקום אחר, אחזור לסורי ואעשה כך גם אני?

– האם יש משהו שיכול לגרום לגבר ישראלי מצוי יותר אושר מחנייה חינם בול מול הכניסה של מקום היעד שלו?

– האם נשימות מהירות יותר באמת חוסכות זמן? או שכשאנחנו עושים משהו מהר אנחנו מספיקים בדיוק אותם דברים ורק מאמצים יותר את השרירים התפוסים בגוף?

– האם סבלנות היא הדרך הקצרה מכולן וסקרנות באמת הורגת חתולים או אנשים שממהרים לרכבת?

– האם, אם הייתי משלים הקניות בשלווה (תוך עדכון של אבי שאני מאחר, לא נורא, 30 שנה שאני בדר"כ מחכה לו), הרכבת היתה מגיעה בול בזמן?…

– האם כדאי לי להוסיף גם שליש כדור של קפוצ'ינו בשביל הגלידה האולטימטיבית?…

תגיות
הראה עוד

3 thoughts on “הרהורים על זמן ומקום”

  1. אני נורא שמחה כשאני מוצאת חניה מול הפתח של רמי לוי, מן תחושת סיפוק שגם נקבות מרגישות. ובעינין הזמן- אני בטוחה שהייתי מרוצה מעצמי לגמרי אילו הייתי מזדרזת ומספיקה משהו בזמן פעם, אבל זה פשוט עדיין לא קרה.
    תקראו את הספר: "בשבחי- האיטיות". ותקראו אותו לאט.

כתיבת תגובה

Close