טורים אישייםשיטוטים

הרים, נחלים ושאר טבע נפאלי

[שלי מרכוס]

כשהגענו לפוקרה, האגם וההרים קידמו את פנינו וידענו שאחרי יום- יומיים של התארגנות, אנחנו חייבים לעלות להרים.
אולי כי הלב ביקש שקט .
אולי כי חלמנו על הטבע הגדול הזה.
אירגנו מדריך מההרים ויצאנו לדרך.
3 וחצי שעות הליכה בהרים המוריקים. עולים ועולים לגובה, וכל פעם הנהר שזורם מטה הופך יותר קטן.
מפעם לפעם מבליח כפר קטן, עיזים, פרות , ברווזים ותרנגולות מקדמים את פנינו. לכל בית יש את חיית המשק שלה, את הירקות בגינה והקיום היומיומי הנדרש שמופק מהטבע.

חלומו של כל פרדס חנאי מתגשם בטבעיות ובפשטות כאן בנפאל.

אנחנו הולכים בין טרסות של אורז ירוק, בשבילי יער, במדרגות אבן, במדרונות ובעליות.
ילד אחד על הגב, ילד שני צועד בראש עם מקל הליכה וילדה אחת שאוזרת אומץ וממשיכה.
ואני, נהנית מכל צעד. נושמת יותר טוב עם כל שעל, נחה במקומי.
אנחנו מגיעים לכפר הראשון ומתארחים אצל ניטרה המדריך.
יש לו כוורת דבורים קטנה ממנה הוא מפיק דבש וגינה עם פלפל חריף, צמחי תבלין ובאפלו פרטי.
יש פינת אש, שירותי בור קליעה וחדר עם דלי למקלחת.

יש מטבח פשוט בו הוא יכין לנו דאל באט טרי ויחבוץ חמאה מחלב עז ששוכנת מאחורי הבית.
אנחנו אוכלים ושותים תה שחור חזק ומתוק.
אחר הצהריים מתחיל מבול , הילדים רצים וקופצים בתוך הטיפות, אחר כך, הענן יעבור ונגלה את ההר במלוא תפארתו והדרו, לבן, צחור ויציב. מסוג הדברים שמוציאים מהפה את ברכת- " מה רבו מעשיך ה'"…
הלילה עובר בסערת גשמים והפסקות חשמל, חושך סמיך שכמעט אפשר לגעת בו. גם הכוכבים מוסתרים על ידי העננים ואנחנו ישנים עם פנס קטן בחדר.
למחרת המדריך ואשתו מגישים לנו ארוחת בוקר- פנקייקים מקמח תירס שנטחן זה עתה ותה חזק ומתוק.
אנחנו מוכנים להמשך הדרך- 4 שעות של צעידה נוחה ונפלאה באויר הרים צלול ורענן.
אנחנו פוגשים ילדים בדרכם לבית הספר, כפריים סוחבים סלי קש, נשים עם מצ'טה קוצרות עשב לחיות המשק והרבה בעלי חיים: תאואים, פרות, טלאים קטנים ואפילו קוף אחד ענק שקפץ מעץ לעץ.

הכפר גר בתוך ענן ואנחנו מתהלכים בתוכו .
תרנגולות וברווזים מופיעים מתוך הערפילים, אנשים חייכנים וסקרנים ששואלים למעשינו כאן ואנחנו, שמטיילים משתאים מהפשטות והטבע.
ויש אנשים שחיים בכפר על ההר. הם גם עובדים קשה, הם חולבים פרות וחובצים חמאה ומגדלים אורז .
אבל יש להם חיוך וסקרנות ואויר והר. ההר הגבוה בעולם.
אחר כך כשנתעורר בבוקר נרד 2000 מדרגות ולי יתפסו השרירים ברגליים. נחזור לפוקרה לעת צהריים חמים ונשב במרפסת שם נביט כל בוקר וערב בהר.

שלי והילדים בכפר1

מביטים בהרים מגג ביתנו. השכרנו כאן בית קטן וחיינו נכנסו לסוג של שגרה.
אנחנו קמים ביקיצה טבעית ואוכלים ארוחת בוקר מהמאפייה השכונתית, מטיילים קצת, לומדים חשבון, עברית, אנגלית, מציירים, רוקמים, מתחברים עם נפאלים ויפנים וספרדים וישראלים.
הילדים מזמינים הביתה שתי ישראליות מתוקות וההתרגשות רבה, מזמינים פיצות ורואים סרט, ממש כמו בבית…
ובנתיים ממשיכים לטייל ולחקור את הסביבה.
הילדים ואנחנו משתוקקים למקור מים. האגם מנצנץ לנו כל יום מול העיניים אבל אי אפשר להכנס אליו. השקיעות בו מדהימות ויש טיילת קטנה לגדותיו, בה מטיילים בכל ערב- כולם.
אז יצאנו לחפש מים בהרים ( כי הרי כל הנחלים זורמים ל…)
כבר בעיירה הסמוכה ראינו זרימה דלוחה של נחל. נחלון קטן בו עושים כביסה ושוטפים כלים.
החלטנו להתקדם בו הלאה, במעלה.
ואז הוא יבש. ואזל. ואז הוא חזר לאיטו ועלינו עם הזרימה והנה- הבניאס הנפאלי.
נהר זורם במורד ההר, מדגדג את הסלעים , עושה מה שהוא אמור לעשות- לזרום מגבוה לנמוך ולהתמזג עם האגם.
כמה שמחה לפגוש מים זורמים!
הילדים קופצים ושרים וצוחקים ומתלהבים ומטפסים כמו איילות קטנות במעלה הזרם, כאילו הם נולדו שם ומבלים בנהר הזה כל חייהם.
הגענו לברכה קטנה ושכשכנו בה. ומסביב חגו פרפרים ענקיים. לפתע, אחד התיישב על היד. שני נח על רגל. פרפרי מחמד.
והבריכה קיבלה את שמה- "בריכת הפרפרים".
והם שבים לדלג במעלה הנהר, הנה מפל קטן, הנה מפל גדול, הנה ג'קוזי.
מפל גועש שנשפך לבריכה קטנטנה יוצר תחושה של ג'קוזי טבעי. הם נכנסים פנימה ונותנים לשצף המבעבע לקרצף להם את הגב.

כמעט כל יום אנחנו מוצאים כאן עוד משהו חדש, עוד נחל או נביעה, עוד מקום מפגש נחמד או בית קפה קטן. מצאנו קרפייה מעולה של צרפתייה ונפאלי, מצאנו ספרדי שמבשל ועושה רייקי, וישראלי שנשוי ליפנית ויש להם מסעדה של חומוס ופלאפל ובוב מארלי ברקע וכבר יש אנשים קבועים, שמכירים ואמרים שלום ברחוב ועוצרים רגע לדבר.
ובעוד יומיים נעזוב כאן, נמשיך לנוע, להצמיד פנים לזגוגית של אוטובוס או רכבת ולתת לנוף לחלוף במהירות עד שיהפוך לקו אחד מטושטש.
הודו.

רגע לפני הודו, אתם מוזמנים להציץ בבלוג שלנו
www.nodedim.com


לטור הקודם של שלי >

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close