אמנות ועיצובאקולוגיהבילוייםסביבה וקהילהשיטוטים

השיקשוק, כלומר שישי בואדי

הבוקר בדרך לבית ספר אני פתאום רואה את הגדר ההולכת ונבנית במהירות סביב הואדי:

5 שנים (חמש!!) מאז שהשיקשוק נסגר והנה שוב תכונה בואדי. אחרי שכבר ניסינו הרבה, כולל ועדות, דיונים והתארגנויות ספונטניות שדעכו, ולבסוף התייאשנו מהסאגה, הנה צוות פועלים פורס את הגדרות עליהן דובר, בדרישת המשטרה.  זה נראה כמו גדר הפרדה בין יוזמה פרטית ש"באה מלמטה" לפירמוט שבא מהרשויות.
אני עוצרת את האוטו ויוצאת לצלם.

אלי בר ששת, עובד מועצה, מזמין אותי לשטח התַחום ומציג את עצמו כמנהל האירוע "שישי בואדי". עוד נמצא כאן אדם בשם נועם, שפעם פגשתי בתור אצל פלדשטיין והתענגתי על שיחת פילפולים חריפים שהוא קיים עם מישהו בתור. עכשיו הוא נמצא בואדי המגודר מתוך סקרנות, עם שני ילדיו הקטנים, מחליף חיתול.
לאט לאט נאספים אנשים נוספים: נתנאל לוי האקטיביסט, שעבר להתגורר בואדי לפני שלוש שנים ופתאום גידרו לו כלוב מול הבית. הוא כבר החתים 200 מדיירי הרחוב נגד הגדר. פתאום מגיע גם אלדד בר כוכבא, שמכיר את נתנאל עד כה רק מהתכתובות. הוא ניגש אליו בלבביות וכמעט נופל על צווארו: "אה, אתה זה ההוא שעושה לי צרות!". ("פוליטיקאי אוהב למצוא מפגינים מחוץ למשרד שלו בבוקר. זה אומר שהעם בעניינים" מדגיש יקירי בבית). אח"כ מגיע גם האחראי על רישוי העסקים שימכרו באירוע.
[פתק לעצמי: לא לצאת יותר מהבית עם פיג'מה. אין לדעת לאן הבוקר יתפתח]

גשרוני העץ מעל הואדי הוסרו. כולל העגול. כל השטח מגודר, למעט הפתחים דרכם נעבור תוך כדי פתיחת התיק לביקורת. בחלק הצפוני של החורשה תהיה חניה. כאן מימין תהיה הבמה. לידיעת יפתח נתיב הפקות שבדיוק סימס לי איך שיצאתי מהאוטו.

הבמה

בשיחה שמתפתחת מדגישים נציגי המועצה שהמוכרים יהיו בעיקר אמנים ושיהיו קריטריונים. אין אישור למכור אוכל אבל תהיה שתיה. "בבקבוקי פלסטיק, לא זכוכית. אבל אנחנו עובדים על זה".
– כמה יעלה להציב דוכן?
– "100 ש"ח לשולחן 2 מטר ו- 20 ש"ח לדוכן של ילד".
– מה? אתם הולכים לקחת גם כסף מילדים על דוכן??
"למה לא?" מתפלא בר כוכבא. " 20 שקל זה כבד?" עיניו אורות: "שירשמו במועצה ויפתחו דוכן. זה חינוכי!"
שאר הנוכחים חושבים שזה רעיון לא משהו לגבות כסף מילדים על דוכן.
אבל כאמור – זה לא השיקשוק, זה שישי בואדי.

**

בשיחה הערנית שמתקיימת מדובר הרבה בעניין הגדר.
כולם מסכימים שיש כאן התמודדות עם בירוקרטיה. שזה לא הפיתרון האידיאלי. שעדיף היה למצוא דרך אחרת – למשל לסגור ביום האירוע את נתיבי התנועה לואדי בקטע שבין דרך הבנים לרחוב החרובים. או אפילו לשים שוטרים סמויים. נתנאל מביא דוגמאות לשווקים מהארץ והעולם שבהם מצאו פתרונות יותר אלגנטיים.
אני לא בטוחה שבמקרה הספציפי של פרדס חנה שוטרים סמויים זה רעיון כזה טוב. עדיף כבר לראות את הגדר.

"גם אני לא אוהבת גדרות. גם בבית שלי. אבל מה לעשות? זה או זה או שלא יהיה, מה את מעדיפה?" שואלת אותי אח"כ בטלפון חברת המועצה רינה רונן, שמרכזת את האירוע, וגם ריכזה את אמנים במושבה. "ביום ראשון-שני יתקבל האישור הסופי מהמשטרה. הם אגב דרשו גדר בגובה 1.80 אבל זה באמת מוגזם. עשינו נמוכה יותר והגדלנו את מספר השומרים".
– מתי זה מתחיל?
– "הכוונה היא לקיים את האירוע הראשון ביום שישי  1/7 ואחת לשבועיים, בתקווה למשוך עד ראש השנה. תלוי בהיענות ונראה לי שתהייה היענות".
– מה הקריטריונים להצבת דוכן?
– "זה לא יהיה שוק פתוח. תהיה הרשמה במועצה ויהיה פיקוח. כל אמן מבורך"
– גם אנשים מחוץ ליישוב יכולים להשתתף?
– "כן"
– למי צריך לגשת?
– "כשהכל יהיה סגור עם המשטרה נעשה פירסומים".

רינה, מורה במקצועה, מעדכנת שדוכן ילדים יעלה 15 ש"ח, לא 20. "ישבנו והחלטנו שיש כאן ערך חינוכי עבור הילדים. קבענו מחיר סמלי, רק כדי שידעו שעבור משהו שמקבלים משלמים. זה עולה לנו הרבה כל ההפקה הזו".
– הבן שלי מקבל דמי כיס 6 ש"ח לשבוע – אני מנסה להסתכל על ההשקעה דרך עיניו של ילד.
– "אולי נוריד ל- 10 ש"ח. נראה".
– ואיך זה יעבוד? למי הם צריכים לגשת כדי לפתוח דוכן? אפשר להירשם באינטרנט?
"יש את גלית במחלקת כספים, בחורה מקסימה. כשנקבל את האישור המשטרתי היא תקבל הנחיות ואפשר יהיה לגשת אליה, ולפנות גם אלי".

זה לא כל כך נעים לראות ואדי סגור. זה שינוי סוחף, כמו בפנטֵייז'יה, כמו בנרניה. שום הפגנה לא תחזיר את רוח השיקשוק המקורית. אני מעדיפה לא לחשוב על זה כעל עוף החול בכלוב, אלא כעל חיה אחרת לגמרי. זאת האבולוציה של הדברים בפרדס חנה ביולי 2011, תריסר שנים מאז שמאיר אריאל הלך לעולמו. אני נכנסת כבר לאוטו ונוסעת.

מתלבטת אם לעבור אצל אילנקה ומחליטה לא לעצבן אותה על הבוקר. מחר בערב היא קופצת ראש והיא כולה בתיאטרון. וגם אני עצמי לא עצבנית אלא בעיקר מתבוננת. לתחושתי בסיפור הזה, כמו בכל כך הרבה סיפורים אחרים בזמן האחרון, יש יותר ממה שפוגש את העין. איזו סמליות שקשורה בתרבות ובדת, משהו בטרנספורמציה שבין הימים ההם לזמן הזה. וגם הגדר היא משל לישראליות ששמה עובדות בשטח, מרדדת ניואנסים לטובת תקנות סדר ובטחון.

בצד השני של הואדי, דרומית לכיכר 8, האנפיות חוגגות.
חזקות יותר, כקהילה, מכל חוק ושינוי שנגזר עליהן ע"י הרשות המקומית.
ועל זה בפוסט אחר..

שבת שלום.

תגיות
הראה עוד

61 thoughts on “השיקשוק, כלומר שישי בואדי”

  1. לא יכולתי להביא את עצמי לשכונה המגודרת החדשה באמצע הוואדי, לרגע חשבתי , נו טוב שיהיה מקום לאמנים להציג ..חבל שלא ברחוב הדקלים שיכול להסגר לתנועה בימי שישי…
    רוח השיקשוק החפשיה מנשבת במקומות אחרים ובעיקר לצערינו בזכרונות מתוקים…ואפרופו ארוע לוקאל פטריוטי.. שמעתי שהיו מוצרים אקולוגים מכליל – הם בוודאי מקסימים אבל מכליל? יהיה מאוד משתלם לכל מני מכל האיזור ואישתו לפתוח באסטה ב100 שח..אם זה בשביל אמני ויזמי פרדס מנה איך נהיה כליל? ובשביל רוח הדבר שהיה – בצורה הזו זה לא יקרה…
    חשבתי שאפשר לעשות שלט עם חץ- שישי בואדי עם חץ לגדר ומעבר לגדר והלאה – חץ לשיקשוק… ואז יקפצו עלינו הפקחים…

  2. אז מה היה בסוף? היו אנשים? היו דוכנים? היה שמח? היה עצוב? נסעתי בבוקר לתל אביב וכשחזרתי עברתי ליד הואדי וראיתי עוד קצה של שני דוכנים וכל השאר ריק. מישהו יכול לספר??
    (וזה לא אומר שאני לא מסכימה עם כל מה שנאמר למעלה)

  3. באחת התגובות קראתי שקדחו בעצים חורים – בעצים מוגנים וחיים!! אם המועצה מרשה לעצמה לעשות דברים חמורים כאלה איך נישמר מונדלים פשוטים. ואיפה כל הצדיקים שהתלוננו על הרעש והלכלוך ש"ייצר" השיקשוק – ו"גזילת הפרנסה" מהסוחרים וזה היה רק פעם בחודש – איך יתמודדו עם זה פעמיים בחודש? והיו גם נשמות טובות ש"דאגו" אם האנשים שמוכרים בשיקשוק משלמים מס הכנסה על הכנסותיהם האדירות מהאירוע – המועצה תבדוק זאת מעתה במסגרת הקריטריונים?
    רוע לב וצרות עין חיסלו את השיקשוק הזכור לטוב – ואטימות ועקמומיות מחשבתית(ציטוט מתגובה של נעה זני) הקימו את "שישי בואדי " המגודר והמכוער הזה.

  4. "בצד השני של הואדי, דרומית לכיכר 8, האנפיות חוגגות.
    חזקות יותר, כקהילה, מכל חוק ושינוי שנגזר עליהן ע"י הרשות המקומית.
    ועל זה בפוסט אחר.."

    אומנם חזקות הן ומאוחדות, אך כבר היום עברתי בואדי באזור הדרומי וראיתי שדחפורים כנראה עברו שם לפני- חפרו, הרימו, רמסו את כל האזור שמתחת לקהילה המעופפת…..
    מה קורה במושבה… לא לגדר, לא לחניה, ותעזבו בשקט את האנפיות!!!!

  5. זה לא כל כך נעים לראות שוק סגור….

    פעם הבתים עלו כאן 150000$ והיום הם נושקים למספרים שצריך תואר שני במתמטיקה רק כדי לדעת לקרוא אותם, אז אין מה להתפלא שדור העתיד צריך לממן את גרעונות המועצה.

    ואני עוד טרחתי ללכת להצביע לגעש לפני שנים.

  6. בפעם הראשונה שלי בשיקשוק הייתי נפעמת.
    בפעם השניה כבר השגתי את הטלפון של אילנה וביקשתי ממנה אישור לפתוח דוכן תכשיטים. הייתי בכיתה ז' או ח'. והמיקום של השיקשוק עוד לא היה ממש קבוע.
    היתה פעם אחת ברחבה של בית יד לבנים.
    גדר לא הייתה.
    אפשר היה בקלות להחליט לסגור את הכניסות לרחוב האורנים כליל רכב ולערוך שם בדיקה בטחונית בדומה לנחלת בנימין, ולגמור את כל הסיפור.

    אני בעד יוזמה, אני בעד מקום קבוע שיאפשר לכל מי שרוצה למכור את מרכולותו. להתחכך, לאכול, להקשיב למוזיקה טובה.

    אני יכולה להבין שאם המועצה לוקחת את אירגון האירוע תחת חסותה, היא תרצה גם לדרוש תשלום, אבל 100 שקלים זה באמת מוגזם, ורוב תכולת השיקשוק הייתה דברים שאף אחד לא ציפה להתעשר מהם, אלא רק לעשות לעצמו קצת טוב.
    לפי דעתי התשלום צריך להיות סמלי, לא צריך יותר מזה.

    אבל באמת, מעבר לאירוע הזה, הגדר פשוט מכערת את הנוף. הורידו אותה!

  7. האמת היא שבכל ביקוריי בשיקשוק (עד גיל 15 בערך) אמא שלי דאגה להזכיר להזהר מטוואי התהלוכה דווקא ולא מחפצים חשודים (וזו אמא שדואגת שלא אסע באוטובוס ולא אעמוד בתורים גדושים עד היום). אז אולי בכלל צריך ציליה/שמשיות להשכרה ולא גדר?
    בכל מקרה תמיד חשבתי שהשיקשוק לא כל כך עמוס ונרחב וקל להיות בו עירני כנחוץ.

כתיבת תגובה

Close