השימושון

היום השני

אז אתמול היה היום הראשון בגן. הגענו ברבע לתשע בבוקר (נו, מה) בדיוק למפגש. היה כיסא פנוי ליד פזוש. הוא התיישב. כשגהרתי אליו לנשיקה הקיש לי על האף ושלח אותי לדרכי.
ככה פשוט ומהיר זה היה.
חזרתי הביתה בלב מבולבל והתעשתתי רק אחרי שעתיים. הכנתי סיר עם כדורי בשר (יצאו בליסטראות) ואז הגיע אחת ועשרים והצטרפתי להורים המתגודדים ליד השער. בניגוד לפעוטון, בגן-גדולים משחררים את כל העדר החוצה ביחד בסוף היום. לא דקה לפני.

מצח מחפש, עיניים פוגשות בעיניים, חיבוק חזק. אמר שהיה כיף. ביקש לקחת את הציור שלו מהלוח של העבודות. כל אחד קיבל דף עם השם שלו וצייר סביבו (רשת קורי עכביש). הסייעת ישר אמרה "לא" (מה לא!) ואז התרככה והסכימה. רץ לגן שעשועים לעשות בגלגל-אוגרים כדי "לחזק את הרגליים". משם הלכנו למכולת להשתקלד. בדרך הוא מסתכל בערגה על הגן הקודם כמו על אקסית מיתולוגית.
– היה כיף בגן החדש, אבל אני עצוב
– למה קוקי שלי?
– אבל אני אחזור לפעוטון נכון?
– לא ממי, עכשיו אתה בגן גדולים.
– אני מתגעגע לאלישבע.
– כן, היא באמת חמודה ואהובה.
– אבל היה כיף בגן. באמת. לא הצקתי לאף אחד, הייתי ילד טוב (קורע לי את הלב) שיחקתי יפה, היתה שם ילדה נחמדה עם גופיה כחולה ושיחקתי איתה.
– איך קוראים לה?
– לא זוכר.

והבוקר – כמידי בוקר, השאלה הראשונה איך שהוא פותח את העיניים: "לאן הולכים היום?"
ככה נכנס לי לתוך החלום על ההומסקולינג ותופס אותי לא מוכנה.
– "לגן"
– לא!
– תן להתעורר שניה,
– לא רוצה לגן!
ניגש למדף קלטות ומתעניין בפוקימון 1.
– אתה לא רואה עכשיו סרט.
– כן!
– לא!

הוא מתחיל להתעסק עם הדלי של הגירים. מסדר לעצמו פינת עבודה בחוץ עם מים ומספריים, פומפיה וגירים. אני לא רוצה להפריע לו לשחק, יאללה שישאר בבית.
– אבל אתה לא רואה סרט אלא בא איתי לסיבוב.
– טוב.

דואר, מושבה, ואז טלפון לחברה שהבן שלה הולך לגן שלבי יוצא אליו. הם סיימו את השעתיים שלהם שם ונסעו למשחקיה של מקדונלדס בגן שמואל. אין אף אחד ואנחנו מוזמנים להצטרף.
המשחקיה הזאת – זה כמו לשבת בתוך גרב ספורט מסריחולה. אבל הילדים מבסוטים, מתרוצצים בתוך הצינורות הצבעוניים כמו במטריקס. אני נושמת נשימות שטוחות בשביל לא להחנק ומעייפת את האגודל בסימוסים לאחותי כדי לא לישתעמם.
ואחר כך עוד יום שלם של הרפתקאות על גבי הרפתקאות, ועכשיו לישון.
נראה מה יהיה מחר בבוקר…

הראה עוד
Close