אינטרנטטורים אישייםמוזיקהסביבה וקהילהשיטוטים

זהירות: פוסט פוליטי

היה נדמה לי שהצלחתי. הצלחתי להתנתק. להתחמק, ממה שלעולם לא נוכל להתחמק ממנו – הגורל היהודי.

כמעט הצלחתי. כמעט חשבתי שאני בשבדיה, שנגמרו המלחמות, שהפועלים שצועקים על הפיגומים מול הבית שלי, בעצם שרים שיר נורבגי עתיק, שיש שלום, שעלים שצומחים פרא בגינה, הם עלי זית שהיונה פיזרה לי מלמעלה, ופנטזתי שכל צרות העולם נמצאות שם, רחוק רחוק, מעבר ים. וכמעט, כמעט הצלחתי.

עד שהגיע הרצל.

מה הוא אמר?)כן כן הרצל, ההוא מפעם, מחזון המדינה. אמנם הוא כבר מת יותר מ 150 שנה אבל נדמה שהוא בכל מקום. זה מתחיל בקטנה שחוזרת מהגן עם סיפורים ונפלאות, על איזה איש חשוב מאד שקוראים לו 'בנימין שועל משהו'.. (לקח קצת זמן אבל הבנתי שמאז כיפה אדומה יש לה קטע עם זאבים, ועשתה המרה קלה לשועל..), אח"כ הפרופיל הרציני עם הזקן השחור, הציץ בי שוב מבין המון עבודות אומנות בתערוכה שאליה הלכתי. זה נעשה ממש רציני כאשר פגשתי במסיבה, צאצא אמיתי, בשר ודם של הדמות והאגדה מוינה, ובמפגש האחרון שלשום, כבר הרמתי ידיים. בכניסה לקסטרא, בעוד השומר בדק את התיק, הרגשתי שמישהו נועץ בי מבטים, הרמתי את הראש ושוב זאת הייתה דמותו הקפואה של המוכיח בשער מונצחת בפוסטר, במבט הכבד והנצחי, כאילו מעולם לא ידע אחרת. מעולם לא חייך, רק ככה פנים קפואות וזקן. מאד מלחיץ.

כדרכם של מפגשים מהסוג השלישי, גם אני שאלתי את עצמי, 'מה ההרצל הזה רוצה ממני עכשיו'?

משום מה עלתה לי לראש המילה 'משט' אז נסעתי לים. מקום טוב לחשוב בו על דברים לא פתורים, בטח בנושאים ימיים שכאלה. האוויר, המים הקרירים של הבוקר עשו לי טוב, אבל עדין לא נתנו תשובה. בחזרה, ברדיו בין דיון אחד לשני, על אותו דבר כמו בשישים שנה האחרונות, שמו שיר שפתר את החידה:

בהאחזות הנח"ל בסיני
אני לא האמנתי לעיני
כשפתאום פגשתי בפינה
את ארץ ישראל הישנה.

את ארץ ישראל האבודה
והיפהפיה והנשכחת,
והיא כמו הושיטה את ידה
כדי לתת ולא כדי לקחת

OK אמרתי לעצמי. יש לנו זוכה. כנראה שמישהי פה צריכה לצאת לרגע מהקונכיה! להתעורר לרגש היהודי-ציוני- ארץ ישראלי שבתוכה ולתת לו ביטוי. לא יאמן איך משיר אחד והרבה הרצל, המצפון דגדג והראש תיקתק אמירות שאין לנו מדינה אחרת ומי ישמור על המדינה ועם אדישים כמותך גם באוגנדה לא היה לנו מקום. ועכשיו יותר מתמיד כשכל עמי העולם מלעיזים עלינו עליי לעשות מעשה.

באיחור של כמה ימים פתחתי את המחשב והתחלתי להתעניין קצת יותר בפרטים של מה שהיה במשט ובכלל. בבולמוס פטריוטי עניתי כן לבקשות להצטרף לחבורות פרו-ישראל, הצבעתי בסקרים של ה- CNN, שאלתי את הפיקסיז איפה לעזאזל הראש שלהם, והצדעתי לקומנדו הימי. הרגשתי ביחידה קרבית בצא"ל – 'צבא אינטרנט לישראל', הסולידריות מילאה את חזי בגאווה ולרגע אפילו הזיתי את דמותו של הרצל עם שבריר חיוך קטן, פיצי, פיצקלאך.

אחרי חצי שעה הספיק לי. ההתגייסות זמנית. אני לא לוקחת את זה מפה לשום מקום וכנראה שמהפוסט הזה לא תקום עוד מפלגה. לא תהיה עשייה דרמטית. חזרתי מהר מאד לאינטנסיביות של החיים. עד לפעם הבאה בה ישלחו לי צו גיוס ואז אמשיך לשלם את חובתי לחברה, דרך צינורות האינטרנטיים המקובלים. אני ממש בונה על זה שמישהו שם מתרגש מכל המאמצים האלה שלנו, ושהצלחנו לשכנע כמה מעוכרי ישראל שאנחנו לא כאלה אלימים.

לפחות כדי שיישארו לנו כמה מדינות לנסוע אליהם בקיץ.

3 קטנות לסיום:

* נראה את כל הפאנטים שרוצים לזרוק את מי שלא מוצא חן בעיניהם לים אומרים משהו עכשיו, אחרי שהשבוע הוכרז רשמית שהתגליות במצולות הים מאשרות שאנחנו נסיכות נפט עולמית.

* אם כבר דיבורים ברדיו, אז באיזה בפקק, באיזה בוקר, שמעתי איזה מישהו שואל בשידור: "גם לכם נדמה שישראל מסתובבת במזרח התיכון, כמו חנון רזה באמצע שכונת התקווה שצועק לכל הבריונים שמסביב יאללה בואו תרדו למטה נראה אתכם גברים..?" טוב הוא אמר את זה יותר מצחיק.

* שלושה ימים אחרי שכתבתי, הפוסט עדין אצלי על המחשב. נראה שהכל מאחורינו. טלטלת המשט הימי שכחה. כלו המים ושקט על פני הארץ..שוב חוזרים לשאלות הקיומיות על טיב הקשר בין בר רפאלי וליאו. צרות של שבדיה.

[ענת מגל]

תגיות
הראה עוד

21 thoughts on “זהירות: פוסט פוליטי”

  1. אבישי, יש הרבה בדברייך, אבל בדיוק כשזה מגיע למקומות האלה אני מתקפלת חזרה לשבלול

    אני לא אומרת שזה בסדר, רק אומרת את האמת הלא פוליטיקלי קורקט שלי

    שלא ממש אומרים אותה

    כמו בעולם התיוגים האינטרנטי, גם בעולם האמיתי כל דיעה פוליטית מייד מתייגת אותך

    או שאתה הופך להיות איש עם דעות פוליטיות,

    או שאתה הופך להיות איש שיעני אין לו דעות פוליטיות בכלל.

    יעני, כי אין דבר כזה בארץ הזאת.

    האמת במקרה שלי ושל אנשי הצללים שאני מביאה איתי לפה, היא כנראה באמצע

    יותר נוח לנו להקליק על לינק שקורא לשחרר כבר את גלעד שליט, (ולא צריך להיות פוליטיקאי בשביל זה אלא סתם בן אדם עם לב)

    או להיכנס רגע לאוהל מחאה בירושלים, להגיד מילה מחממת, לקוות רגע ביחד

    אבל לא ללכת לכנסת לצעוק

    ולא ללכת למפגשים ולנסות לשנות

    לא להסתכל על זה שבעזה אין להם כוסברה כבר הרבה זמן

    או על הצד השני למען האיזון

    ולא להקים מפלגה

    יש לזה הרבה סיבות וזה הרצון ומה שמתאפשר לנו. היום.

    אבל אולי מחר זה ישתנה

    או מחרתיים

  2. מכיר הקליפ. לא יכול לראות. נשרף הלב (וזה ביטוי מחווה לאלופי הזמר המזרחי שהודיעו לאחרונה כי הם ניצחו את מתי כספי, מירי אלוני ודומיהם).

    מיליון וחצי רינגטונים לליאור נרקיס, כמה הורדות היו "לאלטנוילנד" של בנימין שועל הרצל?

  3. זו
    הייתה אתנחתא קומית (התגובה שמעלי), הנושא סבוך ומורכב בכל קנה מידה , צורת הסתכלות, ניתוח אנליטי, והתייחסות אמוציונאלית.

    אם יורשה לי אז 4 הערות:

    1. געגועי להיאחזות הנח"ל בסיני (הפרחים לנעמי שמר) וכמובן לכל ה-דליות ו-ה-שרות וה-רינות. ובכלל געגועי לסיני (מורכב כבר אמרנו?)

    2. געגועי ללובה אליאב, יונת שלום , איש מעש וקברניט העפלה לא קטן בזכות עצמו (ע"ע משט ימי, התשלטות צבאית, דויד גולית ואקסודוס/מרמרה).

    3. געגוגי לאובמה (כן ההוא מהנאום הבלתי נשכח , בדיוק לפני שנה), איפה אובמה ואיפה המזרח התיכון החדש/ישן. יש לו עניינים לא פחות ואולי אף יותר חשובים במימי מפרץ מכסיקו. follow the money.

    4. פוסט משובח.

  4. סוף סוף טקסט פוליטי – ממה הזהירות?

    ענת היקרה הצרות אינן מעבר לים, הן מעבר לפינה. ממש כאן 10 דקות נסיעה מזרחה מביתך בפרדס חנה כרכור. ברטעה (מזרחית ומערבית), אום אל פחם (גיבורת הפודמנטליזם בעיתונות העברית) וכפר קרע (נסיכת העיתונות העברית עם רופאים, אקדמאים ובית ספר דו לשוני). כסקרנית בלתי נלאית הטוב ביותר ולנסוע לשם ולהתרשם ממראה עיניים ושיחה, ואם לא אז אפשר גם לקרוא כאן.
    בקצרה הטקסט שבלינק מדבר כי "על אף מחויבותן הפורמלית של כל ממשלות ישראל לעקרון השוויון בלי הבדל דת וגזע,
    המעוגנת במגילת העצמאות, אין ספק שהמיעוט הערבי, וכן המיעוט הדרוזי והבדווי, היה
    ונותר אחת הקבוצות המקופחות והמופלות בחברה הישראלית. מדובר בהפליה שיטתית
    ממסדית שהחלה בימיה הראשונים של המדינה, וגילויים לא מעטים שלה נותרו בעינם עד
    היום. הפליה זו חלְשה ועודנה חולשת על כל תחומי החיים, מהשכלה וחינוך ועד תעסוקה
    ורמת חיים, והיא מתבטאת אף בחקיקה, בתקציבים ובמענקים הממשלתיים."
    זה לגבי החיים המשותפים כאן של כל בעלי האזרחות הישראלית, ששלי מבקשת בתגובתה שיעמדו לצד המדינה.

    ואודות המשט וגלעד שליט.
    מדינת ישראל הרשמית זועקת כמה היא מחוייבת לאזרחיה בכלל וחיילי צהל בפרט.
    ואכן מתוך רצון להשיב את רון ארד, מדינת ישראל חטפה אנשים, (גם כמה שלא היתה להם כל נגיעה לרון ארד), וכלאה אותם שנים רבות במתקן כליאה בלתי ידוע. (כמה טוב שיש גוגל למצוא את הדברים האלו)
    פרשת רון ארד שנטש את מטוסו במהלך משמרתי האחרונה בצהל באוקטובר 1986 לא נפתרה.

    גלעד שליט שנולד חודשיים לפני שרון ארד נפל בשבי, נחטף לשבי החמאס ביוני 2006.
    את גלעד שליט אפשר להחזיר הביתה בכל יום מזה 1200 יום שהוא בשבי החמאס.
    יש לזה תג מחיר שההנהגה המדינית איננה מוכנה לשלם.
    ההנהגה שלנו מוכנה לגבות תג מחיר מכל אחד ואחד ממיליון וחצי תושבי רצועת עזה, בדרך של סגר המשבש לחלוטין את מהלך החיים. אנחנו כולנו ללא הבדל השקפה ועשייה פוליטית שותפים לפשע של כליאת 1.5 מיליון איש, במקום שיחרורם של כ 450 אסירים פלסטינים וחייל ישראלי אחד.

  5. ארנון, וואלה צודק, האמת מספרים לא היו הצד החזק שלי מעולם, ואגב חוץ מזפת יש גם

    מדוזות..! כן כבר..

    שלי אהבתי את התגובה העיניינית,

    בעיניי זאת לא התחמקות, או יישור קו עם ההמון אלא יותר עניין של בגרות אישית

    ומסוגלות אישית.

    אני מבינה קטנה מאד בפוליטיקה של הגדולים. פייר, עד עכשיו שיעמם אותי להעמיק בזה ,

    כל הזמן רבו שם, שחיתויות, מה יותר פשוט מלאטום אוזניים?

    אבל זה באמת עניין של בגרות והיום אני מבינה שאולי אני לא אוהבת את זה אבל אני

    צריכה לעשות את זה,לפחות קצת

    ולכן החלטתי שאני אעשה את מה שאני יכולה בהתאם לזמן וליכולת.

    אני שמחה שיש היום אינטרנט שמאפשר לי לא להישאר אדישה או למלמל דעותיי בארוחת

    שישי, אלא להביע בקול ולנהל דיאלוג עם בעלי הדעות השונות – קוראים לזה הידברות –

    האם לא על זה מושתת כל הרעיון המדיני?

  6. או! סוף סוף התייחסות למה שקורה מתחת לאף של כל אחד מאיתנו. פוסט פוליטי זה לא מילה גסה, אנחנו חיים כאן כולנו במקום רב התרחשויות , חשובות, גדולות.
    נכון שביום יום התקשורת מכניסה ללחץ ולחרדה והרבה מאיתנו מכניסים את עצמם לבועה באופן מודע, כי עדיף ככה, כמה אפשר להיות מחוברים להלחצה הלאומית.
    אבל עכשיו, חבריי לבועה, הגיע הזמן להתעורר!!!!
    המשט שהיה בשבוע שעבר פתח מערכת יחסים חדשה בין ישראל לעולם ושינה את פני הדברים שהיו עד עכשיו. חשוב מאוד להיות פעילים באיזו שהיא דרך למען המדינה שלנו ואגב- לא חייבים לנקוט עמדה או צד פוליטי, אבל רק לא להשאר ישנים אל מול התפרצות של שנאה עיוורת לעברנו.
    אם נשכיל להיות מאוחדים, כל תושבי מדינת ישראל, בלי להתווכח פוליטיקה, שמאל- ימין וכו- פשוט לעמוד לצד המדינה שאנחנו אוהבים, מסכימים עם דרך התנהולתה או לא, רק לעמוד לצידה, כי אנחנו אוהבים אותה ואוהבים את האנשים שבה.
    תתחילו לעבוד, להגיב במדיה, להעביר מיילים של הסברה בשרשרת, היום לכל אחד יש את האפשרות להשמיע קול כשכל העולם שומע.
    ובנוסף ואולי אפילו לפני הכל, לקחת רגע ביום, לעצור, להתכוונן ולהתפלל , תפילה ממוקדת מכל הלב, מעומק הנשמה, שיהיה לנו, כעם וכיחידים את הכוח לעבור את הימים שנכונו לנו, ימי בין המצרים בפתח, ואנחנו מוצאים את עצמינו במצב רגיש מאוד ונפיץ מאוד. לתפילות יש כוח רב, רק צריך לצאת מהקונכיה , להתעורר.

    שיהיו ימים טובים.

  7. מצטער על הקטנוניות, אבל ההוא מת רק לפני 106 שנים.
    ומעבר לכך, החוב העיקרי לחברה הוא להרגיע את ההתלהמות והשנאה הגואים מסביב – שנאה לתורכים, לערבים, לשמאלנים ולכל אחד בעולם שלא חושב כמונו.
    אחר כך אפשר לנוח על החוף. ולנסות לא לחזור משם עם כמויות הזפת איתן אני חזרתי השבוע הביתה.
    ואחרי כל התלונות – פוסט יפה כתבת!

כתיבת תגובה

Close