זמינה לטוב

סגרתי את החשבון שלי בנטפיי.
זהו.
חלאס.
חשבון קטן ומציקן, שיצר לי הליך עבודה מסורבל של סינכרון נתונים. ולא השתלם בסופו של דבר.
האיש מנטפיי לא התרגש. הוא אמר שהם ישמחו לסגור את החשבון שלי. נמאס להם מלקוחות קטנים. לא נעלבתי. ממש הבנתי אותם – גם לי נמאס מסטוצים בדמות לקוחות קטנים. אני רוצה מערכות יחסים.

***
ביום רביעי שעבר ינאי וערן חברשלו הביאו לכאן עיתון הארץ מאיפשהו. 'כן כן, זה בשבילך' הם התעקשו כששלחתי אותם להחזיר. אז פתחתי אותו ביומיים איחור וקראתי לאט לאט, מוסף מוסף. מדהים שיש אנשים שצורכים את כל הנתונים המודפסים האלה על בסיס יומיומי. היה שם מוסף ספרים מעניין עם הערות על כתיבה, והיה גם דה מרקר. אז פתחתי את הדה מרקר הזה וחטפתי את הכותרות ישר לפרצוף: 'הממשלות משתלטות על הבנקים הגדולים בעולם', 'הערכות: 2 מיליון מובטלים בבריטניה עד חג המולד', 'ועידה בצל מאמץ נואש להציל את העולם מחורבן פיננסי', 'באיסלנד אוגרים מזון', 'גם יפן יוזמת תכנית חירום', 'מכה לענקיות ההייטק: המכירות ירדו ב- 170 מיליארד דולר בשל המשבר', 'שוק הנדל"ן נכנס לבונקר', 'חברות הביטוח הן הבאות בתור', 'חברות הביטוח הישראליות איבדו 50% מערכן' (ווהוו!! זה וואחד נוקאאוט לאשליה של עתיד בטוח) והנה פרסומת לחברה סלולרית, שבה רואים אישה במדים וכתוב: רעות ביכלר, ניהלה גן לגיל הרך ומתחת כתוב: נציגת שירות במוקד השירות בירושלים. ועוד כמה עמודים והנה כתבה על השוק היחידי שלא יפגע מהנפילות: שוק התרופות. כן, המשבר הזה הולך לעודד את הרדיקלים החופשיים לגמרי. עוד לחץ דם ועוד תופעות של סטרס. ועוד הדחקות, ועוד מה יהיה, ובעמוד הבא תמונה של סמי עופר ועוד כותרת: 'קרן עופר מסיימת את פעילותה: תפסיק לממן לחולים חדשים תרופות שאינן בסל הבריאות'.

אתם מכירים אותי, אני חזק בבועה. כותרות מפחידות מהעיתון זה לא הסטייל שלי. אבל אני קוראת את כל זה וחושבת לעצמי שאי אפשר פשוט לעצום את העיניים. שעם כל האמונה שלי בניסים, זה ממש טוב להניע את הרגליים תוך כדי שאני מתפללת. שעסק בשיווק רשתי הוא הפיתרון הזמין היחיד שאני מכירה ליצירת נכס, שמניב הכנסה פאסיבית. שעסק רגיל שמושתת על אדם אחד יכול להביא הרבה הנאה, אבל גם הרבה הישרדות.
בעיקר הישרדות.
ושאני, במושבה חופשית הגעתי לזה גם. כי מספיק נסיעה אחת מטלטלת (שהביאה לי את החשק להמשיך לטוס חופשי בעולם), תקופת חגים, שינויים במבנה הרגשי, ובלי לספור תקופות של מרקורי ברטרו וימי טרום-מחזור, והופ – מושבה חופשית מצמחת עשבים גבוהים ואני גננית עייפה. ואין שום מנוף. זה עכשיו שוב להתחיל ולהניע את הגלגל לבד. להמציא את החוקים לבד. לעבור עליהם לבד. ליפול לאותם בורות לבד. השיר שמתנגן לי בראש עכשיו הוא
war! what is good for? absolutly nothing say it again..

***

בתיבת האימייל שלי מצטברות הזמנות לכלמיני ימי עיון לעצמאים. החל מהכרת סודות שוק ההון ועד קורס לניהול עובדים, להגדלת המכירות, השתלמות בגביית כספים, תכניות אימון אישי, תוכנות לניהול עסק, הלוואות מחברות הביטוח, מאמרים על דיני מיסים, מנגנונים לדיוור המוני מפולח ומערכות מגוונות לתפיסת עובדים על חם. פשוט טונות, טונות כלים שאדם שחפץ בהתפתחות עסקית רגילה בקנה מידה קצת יותר רחב יכול להתמקצע בהם.
חלק מהאימיילים האלה אני שומרת כראיות ל'מה לא', חלק אני מוחקת, חלק אני מסירה את עצמי ממערכת הדיוור, אבל האימיילים ממשיכים להגיע בשטף מטורף. מי צריך עוד ניוזלטר?

ביקום מקביל, מושבה חופשית היתה יכולה להפוך למפעל מקומי משגשג עם מחלקת מודעות דלוקס וסניפים בכל הארץ. אבל משהו בחזון הזה כבר לא מושך אותי יותר. באיזשהו שלב קרו בחיים שלי שינויים ובחרתי להיות משווקת רשתית באג'ל. גם ככה אני טיפוס רשתי. עסק שמושתת על שיתוף פעולה של הרבה אנשים בהרבה שפות ותרבויות, שמבוסס על הרבה כלכלות ומטבעות, נראה לי הדבר הנכון להשקיע בו בימים אלה. ולא רק בגלל שהוא בנוי על ערכים של תמיכה ומביא לשיחרור נשים בכל העולם. ולא רק בגלל הכותרות המפחידות בעיתון. אלא יותר בגלל תחושת התקווה והמימוש. גלו כל הזמן אומרת לי לפרסם את ההרפתקאות שלי באג'ל במושבה חופשית. כי אני באמת משתעשעת כהוגן! אבל בינתיים בא לי להיות בהוויה, לא בתיעוד.

***

באותו יום רביעי עם ערן וינאי, הם החליטו להדליק נרות. הערב ירד והחשיך מוקדם ואני הסכמתי ופיזרתי להם נרות לכל אורך השביל וגם בגינה והם עברו ביניהם עם מציתים והאירו את הלילה, שהיה בהיר ממילא.
'מסלול נחיתה אנחנו עושים' – הצטרפתי למשחק וחשבתי בקול רם: 'מי שמזהה את עצמו כשותף שלי באג'ל מוזמן לראות בשביל המואר הזה מסלול נחיתה'.
על רשת החלון מאחורי הפיטוניות חייך לעצמו חגב גדול.
היי חגב גדול! אני מביטה בו בהתפעלות, באת להראות לי קפיצה, נכון?
שנה ועשרה חודשים אני באג'ל. כל הכבוד לי על ההתמדה, שנושאת פרי. שנה ועשרה חודשים אני מפתחת את הארגון ברגל הימנית שלי ועכשיו הגיע הזמן לעבור לצד השמאלי. ליצור שם קפיצה קוונטית.
אנחנו ממשיכים להדליק נרות ואני מרגיש משהו זע לי מאחורי ברך שמאל, מתחת למכנסיים. מנסה לנער, להבין, אולי זה עלה או משהו, לא מוצאת. ממשיכה להדליק. באיזשהו שלב שוב מהבהבת תנועה ברגלי השמאלית. אני מקדישה לזה רגע וממששת בעדינות ואז הוא קופץ, מנתר לי מתוך המכנסיים ומשאיר אותי המומה ומופתעה, מודה וזורחת, וכמעט צורחת: תודהההההההההההההההה!!

***

גבי ניצן כותב: "תמיד חשבנו שאם חלילה נחשוף לעולם את החלקים הפחות מלוטשים שלנו, יאהבו אותנו פחות. בסדנאות כתיבה מתברר שבדיוק ההפך קורה". אז הנה, אני משתפת אתכם בטיוטות. (אגב, הסדנה הקרובה של גבי תתקיים בסופשבוע הבא בבית אורן, שזה פה קרוב. ואני ממליצה עליה בחום רב. הפרטים כאן).
לא יודעת מה יהיה עם מושבה חופשית, רק שאני באופן אישי כבר לא מסוגלת להזין יותר את הלוחות. מעדיפה להשאיר את האתר כבמה רעיונית. רוקמת תכנים ושיתופי פעולה חדשים. אם מישהו רוצה לתפעל את הלוחות הוא מוזמן לפנות אלי. אני עוד שוקלת ביני ובין עצמי להתיר את הקלנדר לשימוש חופשי, לנסח איזה קוד הפעלה ולשחרר. נראה..
וזה מפחיד. מפחיד לשחרר את היד מהמעקה ולפרוץ בשחייה נחושה למעמקי ים האפשרויות להגשמה. להצלחה. לבחור בשינוי צורה.
'השינוי הוא הדבר היחידי הקבוע ביקום', אני שומעת הידהוד ממעמקי התודעה.
האם להזניח את הפוטנציאל הכלכלי של מושבה חופשית זה כישלון? יצירת כישלון? הודאה בכישלון? ומה זה בכלל כישלון?

יש לי מחר פגישה עם אישה שמנהלת אתר בעצמה, נשווה חוויות.

***
על המעבר מפרפורמנס בפורמט של כתיבה לעמידה פיזית מול חדר:
עם כל החשפנות הכתיבתית שלי – לעמוד מול חדר ולדבר זה היה לי אתגר מטורף. יותר מחמישה אנשים והקול שלי היה נשבר. עכשיו אני מוצאת את עצמי עומדת מול חדרים גדולים ומדברת פרי סטייל, כמו שאני כותבת. זו תחושה חדשה לעמוד שם, בגופי, לשים לב לנשימה ולצליל, וליציבה. מול קהל אוהד ופוזיטיבי של חולמים כמוני, כל אחד את החלום שלו ותוך כדי עבודה משותפת, ופשוט להיות נוכחת.
הדבר שהכי הפחיד אותי בלעשות אג'ל היה שאני אצטרך להיות כבולה לטקסט של מישהו אחר. והנה אני מוצאת את עצמי מעבירה שיעור על מסעות בביוגרפיה, או על החותם הגלקטי של אג'ל לפי המאיה, ופשוט יוצרת עוד ועוד דרכים לביטוי אישי לגמרי בתוך הפלטפורמה. ותוך כדי זה מזינה את גופי בתערובות של צמחים מכל העולם, ומחזקת את גוף האור.

זה עתידני, זה קצת ביוני, זה משחק, זה החיים עצמם. זה לעמוד שם ולבחור לנצח את המשחק שמאפשר חיים נוחים וטובים. כמו שיש לי עכשיו, אבל עם חופש כלכלי מוחלט. יש לי כל כך הרבה ליצור ולעשות – המון חומרי גלם שמבקשים להפוך ליצירות שלמות. 140 קסטות שצילמתי ברחוב המלך כורש בת"א (הפרוייקט הקהילתי הראשון שלי, שהיה יותר מציצני ופחות שימושי ממושבה חופשית, אבל גנוזים בו רגעים מצולמים מן אללה, שרוצים להיערך). ובית במושבה אחת קטנה במזרח התיכון, ומספיק כסף כדי לקנות כרטיס טיסה לאן ומתי שמתחשק לי, וחדר אחד גדול שאפשר לשחק ולעבוד ולארח ולבשל בו, ויש בו תנור עצים גדול ומתפצפץ, ופנאי לקרוא ספרים, ולאהוב, ולגדל ילדים, ולדעת שאני צולחת בכיף את מירוץ המשוכות הזה שנקרא החיים.

***

שיווק רשתי זה באמת קסם, אבל כזה שמצריך עבודה. שיווק רשתי לא מתאים לכל אחד. רק למי שרואה רחוק וקולט שהעולם הזה הולך ומשתגע, ושצריך לאחד כוחות ולהתמיד אם רוצים ליצור שינוי ממשי. למי שיש פער עמוק בין הכישרון שלו ובין הביטוי שלו בחומר. למי שנמאס לו מגביה ומהנהלת חשבונות מורכבת, שלא יודע אם יבואו או לא יבואו אנשים לסדנה, יקנו או לא יקנו במכירה, שיווק רשתי זה מסע שעושים ביחד. בזאת גדולתו. לשמחתי נפלתי על פרדס חנה-כרכור – מושבה חופשית עם יותר מידי אנשים מאותגרים כלכלית, שבה פועל מרכז הדרכה נהדר שמאפשר העצמה קונסיסטנטית. התמזל מזלי לעבוד עם אנשים מקסימים, שעוזרים לי לצלוח את ספקות היאוש, פחדי הדחיה, ההתנגדות למוטווה מראש וההמנעות מהצלחה. התחייבתי בפני עצמי שאני מנצחת את המשחק הזה ואני מזמינה אנשים אמיצים להצטרף אלי כשותפים. נדרש אומץ לב להסכים לעמוד כאינדבידואל בתוך מערכת. האגו מרים להנחתות, אבל היי – ככה גם האיש מהבנק.
אם איבגי ומודי בר און יכולים לשים את האינטגריטי שלהם על חברות ענק אז גם אני יכולה.

***

היום ממש אג'ל בת 3. היא פועלת בחמישים מדינות, ברובן יש רק ניצנים. אם מה שכתוב בדה מרקר נכון, ועד סוף השנה צפויים בבריטניה 2 מיליון מפוטרים, זה אומר שאנשים יחפשו אלטרנטיבה.
ולא רק בבריטניה. גם בקיבוצים המופרטים. ואג'ל מציעה פלטפורמה מצויינת לבנות ולהיבנות בה.
מחרתיים, יום שישי 24/10 יש סופר פריידי – אירוע שקורה אחת לחודש איפשהו בארץ. הפעם זה פה, במתנ"ס בפרדס חנה. כבר עמדתי על הבמה הזאת פעם והעברתי סשן על דוקטור דוליטל, עם ינאי המדלג סביבי. הפעם זה יהיה סשן על החותם הגלקטי של אג'ל לפי המאיה, שהוא כאמור, בסימן האדם.
מתחילים ב- 09:00 בבוקר עם מצגת עסקית, וגולשים ליום מרתק של לימוד משותף וסיפורים מהחיים. הזדמנות טובה לחוות סביבת עבודה מיוחדת באנושיותה, ולפגוש את הנשמות הפועלות.

הרדיו של השכנה קבוע על רשת ב', כרגע מנגן את האות המוסיקלי של התכנית 'רגעי קסם'.
בהנחה שחגבים צודקים, ברור לי שיש בין הקוראים מי שידע לזהות את ההזמנה שלי באופן אישי.
אם כבר ישבתם אצלי במצגת והתמסמסנו בשלב הפולו אפ, אם אנחנו עוד לא מכירים והמילים האלה נופלות לך בול על הרגע הזה, אם יש לכם רצון לעשות שינוי ואתם רוצים לשמוע על זה ממני – אני כאן. זמינה לטוב יותר מאשר אי פעם חוויתי, הבנתי, הגשמתי או דמיינתי לפני כן בחיי.

פשששש…להקדיש בוקר שלם לכתיבת פוסט במכחול דקיק, זה בשבילי החיים הטובים. לכתוב אותו לשפץ אותו, לשייף בפינות, להתרחק ושוב להתקרב, לפרוע בקצוות, להדק בליבה, לדייק דימויים, ככה, כן,
אני מאחלת לעצמי הרבה ימים כאלה השנה.