חברות אמת

הבוקר ישבתי עם גיא בכר, מהמרכז לתרבות חדשה של שי טובלי. גיא, שהוא ישות אינטרנטית עם קול של שיפוצניק תימני בן 40 ולוק של דוגמן בן 23 (זה באמת גילו הכרונולוגי) התחיל לעבוד איתי במושבה חופשית, ועכשיו אנחנו עושים חפיפה. היום עבדנו על הצדדים הטכניים – איך מעלים תכנים, תמונות, קישורים. כל זה.
הייתי עדיין אפופה מהסופשבוע. גלו ונאוה אחיותי רקחו סדנה שלא מהעולם הזה, שהיתה עוצמתית ברמות ועסקה בחיבור למדריכה מהשושלת המשפחתית. תריסר מכשפות התכנסנו בבית של אחת הנשים וביחד עברנו את המסכים השקופים ופיענחנו את המטענים הרגשיים שצרובים לנו בתאים. בוכות, אוכלות, מבשלות, מדברות, מתקשרות, חולמות, נחות, מודטות, יושבות במין שיבעה מקוצרת על כל הסבתות שלנו שחיו בעולם שבו נשים דחקו את עוצמתן לפינות. עולם שבו אנרגיה גברית כוחנית שלטה וכיווצה. איזה מזל שהיום זה כבר לא ככה, ושאפשר לבחור לתקן. אחורה וקדימה. גדודים של סבתות שקופות, נוכחות, מילאו את החדר ושידרו אלינו ישירות את עוצמתן הנשמתית, זו שכבר לא נמצאת בגוף ולכן גלויה, ישירה ומהממת. אחד המסרים שקיבלתי מסבתא רוחמה (שאותה לא זכיתי להכיר בחייה) היה שהרבה פעמים נשים בחרו למות בשביל להשתחרר מאטימות לבו של גבר. "חשוב לעבוד עם בנים זכרים, על פיתוח הראיה" היא אמרה לי.

והנה הבוקר מבין ערפילי החוויה בא החמודון הזה ומביא איתו מאמר של שי טובלי, ואני, שמעריכה את פעולתו של המרכז לתרבות חדשה ומכירה בחשיבותו מצאתי את עצמי מתקשחת. לא קוראת את המאמר שהוא הביא לי ונכנסת איתו לדיון וכחני על 'ההומוסקסואליות המוגזמת של הטובלי הזה', ככה!

יאמר לזכותו של גיא שבמקום להתקשח בחזרה הוא בחר לפתוח את הלב והציע לי לקרוא רגע את המאמר עד הסוף. ישב וחיכה בסבלנות עד שסיימתי וקיבל את התנצלותי הכנה על הדעות הקדומות שיושבות לי בסיסטם.
בעודי קוראת, חזר והידהד בי המסר של סבתא רוחמה. הרי אנחנו הנשים, במיוחד פה באזור, כבר מורגלות בעבודה קבוצתית. אבל מה יהא על הגברים? הרי גם המתקדמים והמפותחים שבהם לוקים בסירבול כשמדובר באינטימיות. לא הומוסקסואלית אלא אנושית. פשוטה. מנחמת.

***

אהבה בין גברים כדרך לחילוץ הפוטנציאל הגברי / שי טובלי

חברות אמיתית ועמוקה בין גברים, על אף שהיא מפתח הכרחי וחיוני מאין כמוהו עבורם, היא מצרך נדיר עד כדי לא קיים כמעט כלל בעולמנו. כוונתי היא לא למפגשים השטחיים בהם הורגלנו, המפגשים בהם גברים נאספים ומתאגדים למטרת צפייה משותפת במשחק כדורגל, לדוגמא, או לישיבה בפאב "על כוס בירה" תוך כדי שיחה קולנית וריקה מתוכן, שבעיקר עוסקת בהבעת דעות ובהעברת אינפורמציה על אינספור נושאים.
אני מדבר על חברות נצח. כזו שחורגת הרבה מעבר לחיים ולמוות הקטנים הנוכחיים שלנו. אני מדבר על היכולת לטפח מוכנות מוחלטת וטוטאלית למות למען חבר- בכל המצבים ובכל הנסיבות. מן הסתם, זהו סוג של קשר כה עז שברמה כזו או אחרת ולמעט מקרים נדירים, אין כמעט גבר שמסוגל לקיימו עם בן תמותה אחר. כדי לקיים קשר שכזה הגבר צריך, באופן טבעי, לתת את ליבו למישהו אחר. והבעיה היא שגם אם הוא היה מוכן, הוא לא בדיוק היה יודע היכן ליבו מצוי. היה עליו לחפש אותו.

אנחנו עומדים לשוחח על כל העיקרון של חברות. עיקרון שבדרך כלל אינו זכור לגבר. הוא נוטה לשכוח אותו, למרות שהכמיהה לכך מפעמת בתוכו ללא הפסק. היא מפעמת בתוכו בכל רגע שבו הוא נתקל בדפנות של עצמו. היא מפעמת בו בכל רגע שבו הוא הופך להיות מנטאלי מדי. היא מפעמת בו בכל רגע שבו הוא מנסה לעשות הכול בכוחות עצמו, ולא מצליח. היא מפעמת בו בכל רגע שבו הוא מנסה לקיים מערכת יחסים עם אישה וכושל בה שוב ושוב. היא מפעמת בו בכל פעם שבה הוא מתמלא בלחצים של עבודה, של קריירה, של ניסיונות להגשים את עצמו, וכשהוא קורס תחת הלחצים האלה מבלי לדעת כיצד לפרוק אותם לבדו. היא מפעמת בו בכל פעם שהוא חש וחווה בדידות קיומית. אותה בדידות קיומית שהיא טבעו הנוכחי והמותנה של הגבר. נקודת הפתיחה שלו היא בדידות ממארת. במקום ליבו מצוי בקרבו סוג של וואקום, סוג של ריק עצוב וטראגי במרכז החזה, אותו מנסה הגבר להסתיר באמצעות התמכרויות שונות, שהן בבסיסן מנטאליות. מכיוון שהוא עקר לחלוטין מרגש, הוא עובר לתקשר עם העולם דרך דימויים. הוא כבר אינו יודע מהי תחושה.

גבר אמיתי מגלה את הגאולה שלו דרך תלות מוחלטת- שהיא אהבה. העיקרון המנחה הוא ההבנה שרק דרך הישענות מוחלטת, היכולת להישען בצורה מוחלטת על מישהו אחר, ממש כמו ילד, רק בדרך זו יתעורר בגבר אי פעם הדחף לאפשר שמישהו יישען עליו, עד שבסופו של דבר הוא ממש יאהב את החוויה הזאת. למעשה, רק חבר אמיתי יכול להחזיר לו את התחושה הזו, כי כשהוא נפגש עם אישה הוא לא מצליח לתקשר איתה ברמת התחושה. הוא מנסה לגעת בה, אבל הוא נוגע בדימוי. הוא מנסה להתעלס איתה, אך הוא מתעלס עם דימוי. הוא לא מצליח. הוא מנסה לעבוד בעבודה שלו, אבל הוא עובד רק עם דימויים. הוא רק מגשים ומשיג עוד ועוד דימויים, ובזמנו הפנוי, כשהוא אינו עושה דבר, הוא פשוט כבול לדימויים ריקים, פנטזיות, ומניח להם למצוץ את לשד חייו ולכלות את שארית האנרגיה שלו עד תום.

כדי להיטהר, גברים צריכים ללמוד לבכות. הבכי הוא דרך ההתמרה של הגבר. מדיטציית בכי היא תרגול שאמור לקרות בכל יום, לפחות עד שהגבר מתחיל להבין את העניין. בניגוד גמור לאישה, שדרך הטיהור שלה היא הצחוק, הגבר מטהר את עצמו אך ורק דרך בכי. הבכי אגור בתוך גופו בצורה שהיא בלתי ניתנת להפרדה. הבכי כל כך קרוב אליו שהוא אפילו אינו מרגיש בכך שהוא זקוק, פחות או יותר מדי יום, למנה הגונה של בכי. לפחות עד לרגע שבו הוא יבין סוף סוף את העניין ויתחיל לשחרר את עצמו לחופשי.

על מה הוא בוכה? הוא בוכה על העובדה שליבו ריק, שהוא אינו מצליח לקיים קשרים אמיתיים. הוא בוכה על העובדה שהוא כולא את עצמו בתוך בדידות. הוא בוכה על הילדות והנעורים המפחידים והמנוכרים שאותם הוא חווה, בדרך כלל בהיעדר דמות אב מנחה או לחילופין, עם דמות אב מנחה שהייתה בין מזעזעת לבלתי נסבלת, כך שהוא היה מעדיף שלא תהיה שום דמות אב בסביבה.

הניכור מהאב הוא הבדידות הראשונה של הגבר. לרוב המוחץ של הגברים לא היה אב קרוב באמת, מכיוון שהאבות נושאים בתוכם את מסורת הבדידות. הרי גם להם לא היה אב קרוב באמת. כבוד לאב אינו דבר מספק כלל עבור הילד. זוהי לא מערכת היחסים לה הוא זקוק.
הוא זקוק לדמות מנחה, דמות שאותה הוא באמת יכול להעריץ. דמות שהוא יכול לראות אותה נענית לאתגרים, חובקת את החיים בחוסר פחד. דמות הרפתקנית, אמיצה, בוטחת, שיודעת לאן היא הולכת, שיודעת לאן היא מכוונת את הספינה המשפחתית. דמות שיש בה אהבה, שלמדה ומחזיקה בסוד האהבה. דמות שיש לה קשר עם אלוהים – עם האב העילאי, האב הראשון. דמות שיודעת לתקשר, שיכולה לדבר ממש, בצורה פשוטה וישירה, בכנות, אינטליגנטית. דמות שמסוגלת לקנות את אמונו של הילד ולגרום לו לבטוח בה בצורה כזו שהילד יהיה מסוגל לחלוק את עולמו המבולבל והכאוטי. ובנים, למרות שהעולם שלהם נראה מאוד שטחי, חווים בתקופת הילדות המאוחרת והנעורים תקופה סוערת במידה איומה. הבלבול שנובע מהמפגש עם אנרגיות כל כך כוחניות בתוכם אינו זוכה למענה.

בית הספר כמובן שאינו מעניק שום מענה ואינו מייחס חשיבות, מלבד באמצעות עונשים, שהם למעשה ביטוי של כעס. בית הספר מגיב בכעס על כל מה שהוא לא מבין, והוא לא מבין כלום. לכן הוא מגיב בכעס על הכול. באותו אופן גם מה שחוויתם מהאב הוא כמעט תמיד אנרגיית כעס שנבעה מטיפשות ומבורות, מחוסר אונים ומחוסר יכולת להתמודד עם מי שאתם, מכיוון שהאב עצמו לא צויד בשום כלים שיסייעו לו להתמודד עם החיים.

הקשר עם דמות האב הוא קשר בעל חשיבות אדירה, מפני שהוא זה שקובע את מידת היכולת של הבן לטפח בגרות אמיתית. כמובן, ייתכן שהקשר יחודש לא דרך דמות האב הנוכחית, הביולוגית, הפיזית, אלא דרך דמות האב הרוחנית. כך או כך, גם דמות האב הרוחנית תסולף על ידי השלכות שנובעות בדיוק מאותה פסיכולוגיה עתיקה: קשר של פחד, של ריצוי, של אשמה, של מרד, של אלימות, של כוחניות, של בלבול, של סערה, של צורך בהכרה. כל אלה מלווים את הילד, אחר כך את הנער, אחר כך את הבחור שאין לו אף כלי לאהוב. הוא מעתיק את המבנה הפסיכולוגי של אביו שמשמעו: אין רגשות ממשיים, רק המחשבות אמיתיות.

כך, מכיוון שהוא מתחיל לתת אמון במחשבות – המחשבות, שטבען פנטזיה, יוצרות מבנים פנימיים בועתיים של דימויים והגבר נלכד בתוכם. הוא כבר אינו יודע איך לצאת.
כשהוא מגיע אל האישה בתוך מערכת היחסים, מבלי דעת הוא ממשיך ומחקה את מערכת היחסים שהייתה לאביו עם אימו. בין אם הוא חושב שהוא השתחרר ממנה ובין אם לאו, הוא הושפע לחלוטין ממערכת היחסים הזאת והוא מחקה אותה.
חשוב מאוד שנבין שבמובנים רבים אנחנו שכפול של אבותינו. בין אם אנו מתמרדים נגדם, כועסים עליהם, מתייחסים אליהם באדישות, או אוהבים אותם ומרגישים חיבור אליהם – אנחנו שלהם, אחד איתם, בצלמם-כדמותם.

לכן, עד שלא קורה תהליך עמוק של וויתור וסליחה, אשר מאפשר מוות אמיתי כלפי דמות האב, דיסאסוציאציה אמיתית מדמות האב, לא ייתכן לגלות בכלל את הדחף לחברות אמיתית, לחלוקת הלב עם מישהו. ועלינו לזכור את העיקרון: אם איננו יכולים לחלוק את לבנו עם גבר אחר, אין סיכוי שנוכל לחלוק את לבנו עם אישה. זה הכלל.

***
בסופ"ש ה- 25,26 ביולי תתקיים סדנת חברות אמת במרכז לתרבות חדשה בכרכור. זוהי סדנה בעלת אופי פתוח, שובבי וחברי, המבוססת על התנסות חווייתית ישירה. הנושא המרכזי בסדנה הוא כאמור חברות אמת והיא תעסוק בשאלות שעמוק בפנים מעסיקות את כולנו:
מהו חבר אמיתי? כיצד אנחנו מוצאים אותו? מה החשיבות של חברות בין גברים וכיצד מטפחים אותה? והאם יש דרך לרפא את הבדידות הגברית?
התרגולים בסדנה יוצרים מרחב של ריפוי, פותחים צוהר למפגשים שבהם אפשר להירגע, להשתחרר, להיטען באנרגיה מעצימה ולחזור אל העולם מחוזקים, חיוביים ובעלי יכולת נתינה והענקה גדולות יותר – כפי שכגברים נועדנו להיות.

מנחים: ניר ברוש ואופיר מנדולה, תלמידיו של ההוגה, הסופר והמורה הרוחני שי טובלי, שהוא יוצר השיטה. לפרטים והרשמה: ניר 052.3730014 , אופיר 052.2952660