השימושון

חדש בפרדס חנה: גן שלווה

גן שלווהנפתח במרכז פרדס חנה גן ילדים חדש – גן שלווה. הגן מיועד לגילאי 2 – 4 , ומתאפיין בגישה חילונית ליברלית. אנו מרגישים כי הצורך לגן ליברלי עולה, בעיקר באזור פרדס חנה, בשל העליה הגוברת במודעות להשפעת התכנים על הגיל הרך.

את הגן יזמה והקימה מיכל טל. וכך היא כותבת באתר האינטרנט של הגן:

 

מיכל טל"הרומן שלי עם תחום החינוך התחיל בגיל צעיר, אך תמיד התאפיין בדואליות. מצד אחד אהבתי את המגע והפעילות עם ילדים, אך מן הצד השני, כאדם חילוני וליברלי, התקשיתי להעביר את הערכים המסורתיים-דתיים, והלאומיים-צבאיים, של מערכות החינוך. חלפתי על פני מקומות רבים. קיבוצים, מושבים, ותנועות נוער. בכל אותם מקומות מצאתי את עצמי מנסה לשנות תכנים, לשכנע אנשים, להפיך רוח אחרת. כשנולד בני, התחלתי לחשוב על מסגרות חינוך מתאימות, מהכרותי את המערכת, חששתי שגם בני יהיה חשוף לתכנים שאני לא שלמה איתם, והם אינם חלק מחיי, באופן מודע לחלוטין.

בין הנקה להנקה, התחלתי לחלום על גן אידיאלי. לאט לאט הגעתי למסקנה שזו הזדמנות חיי. הרגע הנכון, והמקום הנכון. אני רוצה להקים גנים עם ערכים שעל פיהם אני חיה את חיי: ערכים חילונים וליברלים. אני גאה באורך חיי ובערכי. בסופו של יום, ההשכלה וההומניות הביאו טוב לאדם ולסביבה. יש לנו זכות, ואולי אפילו חובה, לחנך את ילדנו ברוח הערכים לפיהם אנו חיים. התפשרות בנושא זה היא כאובה מדי. החלום הוא להציע פתרון אמיתי, לכל אותם הורים הרוצים להקנות לילדיהם ערכים חילונים וליברלים. ראשית, בפרדס חנה ואחר כך בשאר המדינה. הצטרפו אלי, ויחד נהפוך זאת למציאות".

הגן ממוקם ממש בלב המושבה, קרוב לכיכר המרכזית. אפשר לראות את הדגלים שלו מהכביש המרכזי לכרכור. הפתיחה בראשון למאי, וההרשמה בעיצומה.

הגן פתוח גם לילדי החינוך הביתי ומאפשר חצאי ימים וימים בודדים.

פרטים נוספים אצל מיכל טל: 054-7695556 | 04-6257270 | ובאתר של הגן

הראה עוד

42 thoughts on “חדש בפרדס חנה: גן שלווה”

  1. א.בשל קשיי ההקלדה שלי אשתדל לתמצת.ב.האם חנוכה זה לא התקוממות נגד אימפריליזם אידיאולוגי,כמו מלחמת האזרחים באמריקה? ג.אגב,בגננאנדה למדתי שיכול להיות חג חנוכה שונה ד.בני אדם לא יכולים[בכלל]לחוות שמחה ועצב ועוד,בלי סמלים וטקסים.[מה למשל "עושה לך" חולצה חגיגית?] ה.לדעתי,נגד משהו לא מוביל לבעד משהו. ו.3 כוחות מניעים אותנו בחיים:מין,חברה,ודת,כשנוציא את הדת – כדאי שנמצא רגל אחרת לכסא,וזו משימה קיומית. ז.אם נזכור ,שלא משנה ה -מה, אלא האיך,והכוונה, [גם בדת],נצא נשכרים.(ונחזור לדת האמיתית?)

  2. לא כלכך קפצנו, זה לא עד כדי כך נוגע ללב, פשוט יש כאן דיון מעניין ואני החלטתי להענות לו ולהגיב אליו. גם לא קשה לי לקבל את גן שלווה מאחר וכרגע אין לי עניין בגנים בכלל, ואם היה, לא הייתי מתעניינת עבורי בגן הזה בפרט, מאחר והוא לא מספיק קרוב להשקפת עולמי. בקיצור, כל אחד כטוב בעיניו יעשה, למרות שנראה לי מגוחך עוד גן קונספט במבול הגנים ומסגרות הלימוד הקונספטואליות שצרות עלינו ונראה לי שמי שלוקח פה הכל ברצינות תהומית הם החילונים עם
    טראומת הדת.גם כדי להכיר בכך שאתה חילוני, כדאי להביט ולהכיר את מה שבחרת לא להיות. קיצוני בעיניי הוא מי שסוגר את עצמו בגטו, כלשהו, ומתעלם מאיזושהי מציאות, רק בגלל שהיא לא שלו, במקום לנהל איתה דיון. ונראה לי שזו התפיסה כאן.
    "להכיר את מי שאתנו" זה להכיר את עצמנו, גם את התרבות והמיתולוגיה שלנו. נראה מפחיד, אה?
    ולמה בדיוק מפחיד אותך כלכך שאנשים שחושבים אחרת זה מזה, מנהלים דיון? כולה דיון

  3. רות וחבריה , אתן מציגות פן כל כך הומני ,מקבל, בואו נקבל את ההוא ואת הזה, בואו נפתח לכולם.
    אז למה כל כך קשה לכם לקבל את גן שלווה כמו שהוא? למה הוא קיצוני בעיניך? קיצוני ממה ? קיצוני ממי? מי קובע איפה מתחיל הקיצוני?
    יש כאן בעיני סוג של צביעות. הרי בואו נודה באמת לכולנו יש שדים בארון, וכולנו מוכנים לקבל ולהכיל עד מידה מסוימת.
    וכדי לחדד את הענין, האם בכדי שילדכם יכירו טוב יותר את השכן מואדי ערה,תלמדו אותו מהו יום הנכבה? ומהו יום האדמה?
    פשוט חשבתי שאם כבר להכיר את מי שאתנו אז אולי…?

    בקצור ,בעיני אתן עושות מהומה על לא מאומה, מישהו חושב אחר ובשם הצדק שלכן קפצתן .

  4. וואו, איזה דיון. קצת באיחור מבקשת לצדד בעינת ויעל שבעיניי הציגו גישה דומה: ספרות עממית, ובתוכה אגדות, מעשיות ומיתולוגיות, כמו גם המיתולוגיה היהודית בהקשר הזה, חשובות להתפתחותינו ולהתפתחות הדמיון, ודרכו, התמודדות עם פחדים בחיינו אנו. אני אוהבת את כוחם של סיפורים ואגדות, כוח שפועל באופן מאוד אישי על כל אחד. לי כילדה מאוד הפריע, הכאיב אפילו, שאחשוורוש נתן ליהודים לרצוח באוייביהם עם ניצחונם, ואני לא זוכרת שמישהו כיוון אותי לזה. מן הסתם לילדים יש חשיבה עצמאית ואין סיבה לא לסמוך עליהם עד כדי לקחת מהם את מורשתם, גם אם היא לא מוצאת חן בעינינו. כמו שעינת כתבה, אפשר ללמדם אותה, יחד עם פיתוח חשיבה ביקורתית על המורשת הזאת. אני מכירה הרבה אנשים שלא אוהבים את הכוחנות והמדון שממלאים רבים מסיפורי עמינו בתנ"ך, זו לא סיבה לא להכיר אותו ואת הסיפורים היפים בו שמלמדים אותנו מנהגי יום-יום של עם קדום, כמו במגילת רות (כמה שהיא יפה..)
    אני אוהבת את גישתה של רונית שמתייחסת אל סיפורי החג כאל פולקלור. לא לספרם כחלק מהמורא והציווי האלוהי, אלא כדרך אולי ל"איך לא ננהג" (לא ננצל ונסחר בנשים, קקונטרסט לפורים, או, איך לא נטבח ביריבינו אלא ננסה להגיע לפשרה, מול סיםור חנוכה). אבל למה ללכת לקצה ולהעלים? התעלמות לא תמנע מהסיפורים האלה להיות שם בחלל היקום וילדינו חיים בחברה שאכן מחונכת על ברכי הסיפורים האלה, ולא תמיד במובן החיובי. אז שיכירו אותם ויידעו לתת להם פרשנות אחרת. מה שאתן מציעות הוא עוד סוג של בדלנות, כמו הגן באיתמר.
    ואופציה אחרת לא ממש מפחידה, לא אותי לפחות, האופציה הזאת לא באמת ניראית לי.
    אני באה מבית אתאיסטי, שמאלני וכמו רובינו גדלתי על ברכי המיתולוגיה היהודית עם יכולת להיות אדם חושב וביקורתי לפי דרכי, מקום שחיזק בי אמונה והערכה למסורת, מנהגים וסיפורים.
    אני מכירה הרבה אנשים שגדלו בצורה דומה (בטח גם רובכם) וצמחו להיות אנשים פתוחים וחושבים. אין סתירה

  5. יעל, התגובה שלך מאד מענינת ואני מסכימה עם רוב עמדותייך לגבי ספרות הילדים הדידקטית-הרסנית שמציפה אותנו, ופוגעת (להבנתי) לא רק בהתפתחות הילד ככלל, אלא גם ביחס העתידי שלו (ושל כולנו) אל תרבות הספר.

    הערה קטנה אבל חשובה יש לי בכל זאת:
    היצירה "פינוקיו" אינה אגדה, מעשיה או מיתוס. היא אינה שייכת כלל לספרות העממית, שעליה כתב בטלהיים את ספרו "קסמן של אגדות". אכן, לספרות העממית יש כוח אדיר בייצוג תהליכים נפשיים, ארכיטיפים, מצוקות, תסביכים ודחפים שבתקופה הפרה-מודרנית היו בגדר טאבו חברתי, והם מצאו את פורקנם בספרות האוראלית. חשוב גם לזכור שליצירה עממית – כמו המעשיות "שלגיה", "סינדרלה" ועוד – אין מחבר ידוע והן תוצר של החברה המספרת אותן ומורישה אותן באלפי וריאציות מדור לדור. כל גרסה כתובה שהגיעה לידינו משקפת את זמנה ומקומה, את הערכים החברתיים ואת המצוקות שאפיינו את זמן העלאתה על הכתב. זו הסיבה שאנחנו צריכים להיות מוטרדים מהגרסאות של דיסני, המייצגות לכאורה את הערכים של החברה שלנו דהיום.

    אבל בניגוד לכל זה "פינוקיו" היא יצירה שכתב יוצר ידוע, בעל אישיות מסוימת, לאום מסויים ומגדר מסויים. ולכן לא רק "נפש" טהורה יש בה, אלא עוד הרבה מנגנוני כוח ואינטרסים של אדם פרטי, שכותב על רקע שינויים חברתיים שמטרידים אותו והוא רוצה לקחת בהם חלק. למשל: לא רק פינוקיו זוכה להתחנך ביצירה, אלא גם ג'פטו (בגרסת המקור, ולא בעיבודים הקצוצים והלעוסים). כך שלמעשה זו יצירה על עיצוב "הילד המיטבי" וה"הורות המיטבית" גם יחד – בעיני קולודי והחברה בת זמנו.

  6. תודה רמי שהחזרת אותי לרגע לפינוקיו
    האמת שאני לא בקיאה באגדה זו – את הסרט של דיסני אני מתעבת -הוא מרושע
    אבל כשבאים לבחון אגדה או מיתוס כדאי להגיע למקור , לסיפור המלא המקורי ולבחון את הארכיטיפים של הנפש שמופיעים שם
    לגבי הפיה – כדאי להתבונן בתפקיד הפיות באגדות ומיתוסים שונים
    הן בדכ מיצגות כוחות המניעים ומחוללים שינוי, מוציאים למסע בדרכים שונות , אך גם מרמזות על ההתרה- אף פעם ההתרה לא מחזירה את הגיבור/ה למצב הקודם
    ההתיחסות המודרנית לאגדות היא לסיפור כפי שהוא , ישנו ביטול של הארכיטיפים של הנפש וגיוס של הדמויות לסוג של סנטימנטליו ת- דיסני – ומאידך – מרד בערכים אותן הן מיצגות לטובת האינדבדואל ההולך בדרכו וזונח את השטויות הדימיוניות שכביכול שמשו את המבוגרים על מנת להכניס פחדים ולשלוט בנפש הילד
    ההתבוננות של התקופה על המיתוסים והאגדות של העבר מעידה יותר על הלך הרוח של התקופה מאשר על כוונת המשורר, כדאי לזכור שהאגדות והמיתוסים סופרו בעל פה וארגו את ההבנות של האדם לתוך העולם ולהיפך את העולם לאדם , עד שיום אחד המיתוס הפך היסטוריה ונהיה צורך להוכיח הכל והאגדה הפכה להבל ובמקומה – בהקצנה – הספרים החדשים מספרים לילדים מה צריך לקרות כשנולד אח חדש, אמא ואבא מתגרשים, היום הראשון בגן ועוד אלפי סיפורים דידקטים ישירים שטוחים צדקנים שהם הרסנים בעיני יותר מכיפה אדומה משום שהילד מתעמת באופן ישיר שטחי ומגמתי- "כיצד יש לנהוג כש…" ממש מדריך אמריקאי להשרדות בדרך המערבית , הילד מתעמת באופן ישיר ללא תיווך עם פחדיו והאני שלו מתבקש להתיצב בטרם עת (על כך יומ אחד בטור על האימון הביוגראפי) , האגדה משתמשת בסימבולים בארכיטיפים הילד יודע שזו אגדה ומאידך מקבל פורקן ומוצא דרך הארכיטיפים ומפגשם עם הדמיון את ההתרה והקטרזיס – כל זה לפי השינה- "האימה" הקימת בעולם האגדות (ובנפש שלו) מתוחמת לשם והוא יכול לחוות שבעולם הזה אמא מבינה שיש אימה והיא מכילה אותה עבורי (ומוכיחה לי דרך סיפורן של האגדות)
    אינני מכירה את ספרו הזה של לסרי אבל אני מאוד מעריכה את פועלו של אדם יקר זה אך דעותינו שונות על האופן בו אנחנו מגדלים ילדים

  7. רעיון יפה הגן הזה. אישתי אומרת שהם כבר מלאים. אם זה נכון זה רק מראה כמה שיש לזה ביקוש.

  8. הבחירה בפינוקיו

    אני חייב להעיד שאני חבר אישי של מיכל ובן זוגה.

    אני חיי בגרמניה מכוון שמאסתי מזמן בחיים דתיים- צבאיים של האוכלוסיה בישראל.
    ואם אתם שואלים את עצמכם – אז התשובה היא שכן. כן כייף לחיות בגרמניה, וכן התרבות כאן היא שנות דור לפני התרבות הישראלית.

    כשמיכל סיפרה לי על התוכנית שלה להקים גן כזה אמרתי לה שאני מאוד מקווה שהיא תצליח. אבל לדעתי, אם גנים כמו שלה היו מצליחים אז לא הייתי עוזב את הארץ. היא לא הקשיבה לי, ואני כולי תקווה מתוך הלב שהיא כן תצליח.

    ולמה אני כותב את כל זה – כי קראתי את הדיון כאן וניזכרתי שמיכל סיפרה לי על ספר שהיא קוראת: "פינוקיו יורד מהפסים" של דני לסרי. הנה הקישור.

    היא הסבירה לי שפינוקיו בשבילה הוא סמל. סמל של בובת עץ מתוקה ומלאת כוונות טובות. אך החברה רוצה ממנה דברים שהיא לא. וזה היה מקור הסבל שלה. ( זה פחות או יותר המאמר )

    אני לא הייתי מעורב בעיבוד התהליכים העיסקיים של בחירת הלוגו. אך המהשיחה ההיא אני מוכן לשים את שמי הטוב שפינוקיו לא נבחר במקרה.

    הינה פינוקיו מויקיפידיה.

    ולמיכל – המון בהצלחה. המון.
    ונשיקות לנבט הקטן

  9. וואו יעל , תודה שטרחת להגיד את זה בצורה כל כך ברורה מפורטת. לי לא הייתה את הסבלנות לפרט הכל. מה את אומרת על הדמות של הפיה? האם היא "עוצבה לשרת את צרכיו כגבר שמרן ולאומני" ,הסופר כמובן ,לא פינוקיו. או שמא היא בעלת משמעויות נוספות?

  10. הבהרה
    הילד יכול לקבל את פינוקיו והתנהגותו כי הוא עשוי מעץ – "הוא לא אמיתי"
    ולכן ממידת הרוחק הוא לבחון מה קורה לפינוקיו ולא לפחד שזה יכול לקרות לו הוא הרי "ילד אמיתי"

  11. עברתי אל נעמה וחזרתי

    כל כך הרבה נושאים בבבת אחת.. קבלתי סחרחורת
    בעקבות עמל וגן שלווה אני מטיילת עם פינוקיו בראש כבר כמה ימים
    אני לא זוכרת את פרטי הסיפור המלא – הוא לא מופיע אצלי עם כל האגדות בנוסח המלא אבל מה שהצלחתי לדוג- ועזר לי ספר נפלא מעורר המחשבה ולטעמי מומלץ לכל אם ואב!! – "קסמן של אגדות" ברונו בטלהיים – לא כל אחד יסכים איתו אבל לדעתי כדאי מאוד להבין את העמדה שלו
    אז כך – נושא שינוי צורה- מטמורפוזה הוא מוכר באגדות וקשור לתפיסה (פרספציה)
    של הילד, דוגמא מוכרת -זה לא אני עשיתי פיפי זה הילד הרע/האחר/ מישהו שבא בלילה..
    ההורה הנאור/ה מסביר לעיתים לילד שזה הוא ולא אחר /לא יפה לשקר או כל תשובה "רציונאלית" אחרת
    כמו בהקבלה – האם החורגת מול האם הטובה- שבדרך כלל מתה
    הילד הצעיר מאוד לא יכול לקבל את העובדה שאותה אם מטיבה ומנחמת כועסת עליו או שהוא עשה את הפיפי – אין לו עדיין יכולת להכיל את הרע והטוב באותה דמות לכן הוא מפצל אותה – תהליך של אינטגרציה קורה בהדרגה בגיל בוגר יותר 7 לערך
    ואז הדמויות מתלכדות , האם החורגת (כארכיטיפ) מופיעה כשאמא לא מתנהגת כמו שהילד רוצה
    כולנו מכירים סיפורים שכיחים על ילדים שחשבו שהם מאומצים וכו זה נובע מאותו מקור – פיצול על מנת לקבל שיש טוב ורע..בשלב זה- לחוד
    ואיך זה קשור לפינוקיו
    גם פינוקיו עובר מטאמורפוזה מילד מעץ שג'פטו יוצר לו אבל על מנת שיהפוך לילד אמיתי הוא צריך להתחנך – מי שיצר אותו צריך לחנך אותו בדרך בני האדם האופציה האחרת מוגשת מראש עד שכולם מבינים את תפקידם
    ובעצם – לאחר שתתחנך אתה יכול לבחור לברוח עם הקרקס ולא לפני..
    על מנת שתוכל לבחור עליך לדעת מי אתה בהקשר הרחב ביותר
    לכל חג , אגדה ומיתוס פנים רבות יש מי שבוחר להשאר בפני השטח יש מי שבוחר לבחון בכל גיל – עבור הילד את המסרים המעודנים הקשורים לעיצוב החינוכי שלו
    התלם הוא לא רע כשלעצמו היל ד נהנה ללכת בו לזכות בחיוך מאיר וחיבוק על השגיו והבנותיו , ברגע מסוים הוא מתחיל להתבגר ולשאול שאלות ולשאת את עצמו לדרכו וכאן יש לבנות תהליך של דיאלוג ושחרור הדרגתי לנער לבחור את דרכו מתוך ידע ובטחון – זה קורה הרבה יותר מאוחר מהגן רצוי לא לפני 12
    ולגבי החגים – כמו שעלינו להכיר את האבולוציה הפיזית חשוב שנכיר את האבולוציה התרבותית ויותר מכך הרוחית
    תודה על הסבלנות ….

  12. צמצום הוא עניין של השקפה… הפיה עתירת הכוח-לכאורה של קולודי עוצבה כך שתשרת את צרכיו כגבר שמרן ולאומני, בן המאה ה-19, ולא יותר. זו דעתי, בכל אופן.

  13. עינת, אוי עינת, מה עשית לפינוקיו שכך צימצמת את התהליכים המורכבים והמתוחכמים שלו ושל הסיפור ל "קודים חברתיים" שמוכתבים ע"י פיות וצרצרים.ורק ניגע כשנגיד שפינוקיו בשל לשינוי כשהוא פוגש באמת את הכוח הנשי אמהיאלוהי שמביאה הפיה לסיפור ואת המוסר והמצפון דרך יצור "נחות" מהטבע. שני דברים שלא יכול היה לקבל מהדמויות הגבריות הרבות בסיפור.

  14. מתוך התבוננות בילדים לאורך השנים והזכרויות עמוקות בילדות שלי ושל אחרים
    אני יודעת מעומק ליבי כמה חשובה להם (לנו גם) הטקסיות, הריטואלים הקבועים הקסם הנגישות לפליאה וליופי העמוק הטמון בעולם המתגלה להם – בטבע וביצירות של האנושות – אגדות ,חיבור לריתמוסים הגדולים של הזמן – ציון חילופי העונות, העידנים – המיתולוגיה , המפגש עם העולם כמקום מטיב , כל זה רגע לפני פרשנות אידאולוגיה פוליטיקה אינטלקט בגרות ידע אקטואלי וכו
    למיטב הבנתי המיתוסים המיתולוגיות האפוסים הגדולים (חגים)הם חלק מבנית "האנושי" מאידך ברור שגם השטחתם לריטואלים ריקים וצוחניים אינה מענה ראוי לרוח הילד המתפתח .בהתחלה אמא ואבא הם אלוהים ובהדרגה (רצוי)
    החיבור של הילדים לכוחות הקוסמיים הוא טבעי – תסתכלו עליהם זה מה שמגדל אותם ביחד איתנו, הם מבינים שיש כוחות גדולים מההורים – מי הוא הכוח הגדול הזה?? הבוס של אבא או אמא? מס הכנסה?? ראש הממשלה.??
    העולם הזה קים עבור הילד לא פחות מ"המציאות" ומה באמת אנחנו יודעים על "המציאות" שאנחנו כה מצמצמים אותה עבורו כשאנו עונים לילדים על שאלות "פילוסופיות" – איזה סיפור אנחנו מספרים להם על האדם על האנושות ?
    נכון שבעידן שלנו אנחנו חופשיים לבחור את דרכינו ואת חינוך ילדינו – יותר ויותר וטוב שכך !!!
    אבל מאוד כדאי לבחון היטב מה שופכים עם המים
    אפשר ליצר טכסים המתאימים לרוח הבית או הגן וכו .
    כשאני שומעת "חילוני ליברלי " , דמוקראטי הומאני או כל הגדרה אינטלקטואלית אידאולוגית – אני שואלת מה הביטוי של אותה תפיסה בחיי היומיום של הילד? מה יקיף אותו מבחינה אנושית אסטתית רוחנית?
    מה יחגגו ואיך ? איזה טכסיות תתקים? כמה מהמקסם של הילדות יגזל ממנו מול אותה אמת ברורה "אוביקטיבית" אינפורמטיבית
    איזה מן ילדות ניצור להם ? מה זה אותו מושג "ילדות?" נראה לי שיש לרענן את הדיון במושג הזה כדי להתקדם מעט בהבנתינו את תפקידינו כהורים ומה המתנה המהדהדת מהילדות שלנו המתחדשת במפגש עם ילדינו?

  15. אני רק מבקשת להזכיר שהביקורת כנגד משרד החינוך יכולה להיות נחלתם של מי ששירותיו מוצעים להם על מגש של כסף; יש קהילות ואוכלוסיות שלמות בארץ ששירותי המשרד אינם נגישים להם, ולכן ליבן אינו יכול להיות גס בהם.
    נדמה לי שחשוב שחינוך ציבורי יהיה חזק וחבל שהורים "חזקים" בורחים ממנו אל אלטרנטיבות פרטיות. ה"חבל" שלי הוא לא שיפוטי, משום שאני מבינה, כמובן, את השיקולים ואף מתחבטת בהם בעצמי.
    רציתי רק להזכיר עוד אפשרות: עם כל חדוות החביטה במסגרות החינוך ההמוניות והבעייתיות, כדאי ורצוי לנסות לשנות אותן מבפנים לטובת הכלל; כי הבריחה אל החינוך הפרטי תיצור כאן לא רק את ישראל השניה, אלא גם השלישית והרביעית.
    כל זה כמובן לא רלוונטי לגני שלווה, שפונים אל אוכלוסיה צעירה, "טרום משרד-חינוכית".
    ולגבי פינוקיו – עמל, מסכימה מאד. מדובר כאן בקלאסיקה בעייתית מאד, אם כבר מתעמקים בנראטיבים קלאסיים. זו יצירה דידקטית ותועלתנית, שלא מאמינה בזכותם של ילדים לחופש, טבע ושעשוע, ומתגמלת את הגיבור רק כשהוא נענה לקוד ההתנהגות של הצרצר/הפיה (המלמדים גם את ג'פטו עצמו איך הורה ראוי צריך לנהוג; הוא חייב אגב לתמוך בהליכתו למסגרת חינוכית מסודרת, על פי השקפת עולמו של המחבר).

  16. אינני יודעת אם דמותו של פינוקיו המעטרת את הכתבה נבחרה במקרה או לא אבל ,בהנחה שאין שום דבר מיקרי, יש לזכור שגם פינוקיו החל את דרכו כמורד במוסכמות ועשה דרך ארוכה ומיוסרת ,הכוללת שינויי צורה ומוות, עד שהפך ל"ילד אמיתי". בהצלחה

  17. אני מניחה שהגן החילוני יפעל שבעה ימים בשבוע ,כי מדוע יש לקדש להקדיש יום אחד למנוחה ואם בכל זאת ירצו קצת מנוחה אז מדוע דווקא בשבת. אפשר כל יום אקראי אחר. שלא לדבר שלא יחגגו ימי הולדת שהם טקסים פאגאניים קדומים ולחלוטין סתומים ומיותרים.

  18. באופן אישי אני מתיחסת לסיפורי החג כמו שקלריסה פינקולה אסטס לאגדות: כל הדמויות הן היבטים בנפש. זה יותר מעניין ככה! אחשווראש כשוביניסט הפנימי וכו' .
    בגלל זה אני מבסוטה מהחינוך האנתרופוסופי: הם מספרים לילדים הרבה אגדות, ובדיוק מאותו מקום: הילדים מקבלים את הפשט של הסיפור, והנשמה הערנית שלהם מקשיבה לרבדים הגבוהים יותר. בקיצור, יש הרבה יופי באמונה. אני מבינה את הזעם נגד הדת הממוסדת, אבל זה לא האישיו בעיני. ואכן מתבקשת אלטרנטיבה – כל אלטרנטיבה של אנשים חושבים ואוהבים – למשרד החינוך. כי כרגע המשרד הזה הוא לא יותר מאשר בובת ענק עיוורת שהתקלקל לה השלט והיא דורסת אלפי ילדים בהתנהלותה הגולמנית.

    (ובאותו עניין: ח.ר שלחה אימייל עם מאמר של מאיר שלו בשם "האר"י פוטר והגביע הקדוש". חיפשתי ברשת לינק ישיר למאמר אבל מצאתי רק ניתוח שלו באתר חופש)

  19. מחשבות על דרך אחרת בחינוך, גרמה לאנשים סערת רגשות שבה הסבירו לי מדוע רעיון הגן הוא קיצוני, אך דרככם להיות חלק ממשהו הוא הגיוני סביר וברור מאליו כנכון.
    ובכן, בעיני זה תמוה, כי יש רק דרך אחת נכונה ?

    אכן נראה שבמדינת ישראל הדמוקרטיה מוגדרת כדמוקרטיה יהודית וזאת החלטה לא שוויונית וכפיתית לכל הדעות. כך נעשה גם במערכת החינוך ,החובה לחינוך מסורת הנו בדיוק מה שמפריד בין דת למדינה לחינוך.

    האמונה הדתית של האדם, הרגלי המסורת של המשפחה, הם ענינים האישים של כל אדם בביתו. לגן יש אלפי תכנים אחרים שאותם אפשר להעניק לילד מבלי להתעסק כל היום בהבלי החג.

    האם הסתכלתן באתר, האם בכלל ראיתם מעבר ללא את האפשרויות הרבות האחרות אותן כן רוצים להעניק וליצור בגן?

    נראה לי שהתמקדתן ב'לא', רק כי זה קל לקפוץ עליו, ולא מתוך הקשבה מלאה לתכנים הנוספים.

    הבחירה להיות אתאיסט במאה ב-21 , או אפילו אגוניסט, היא אפשרות קיימת בכל חברה אזרחית בעולם, אך רק כאן היא אינה מכובדת. רק כאן מחויב ילדו של מי שאינו מקיים ולו מצווה אחת ממסורות ישראל, לחיות בדיסוננאס הקבוע מול יצירות הפאר של חנוכיות בלתי מוסברות.

    מדוע אין זה מקובל עליכן שאפשרות אחרת יכולה להיווצר עבור אלו ?
    עבור קבוצה שלמה שצריכה לגדל את ילדיה בתוך מערכת שאינם שייכים לה?

    החברה הישראלית רגילה לתבנת אנשים לתוך הגדרות זהות מבלי להקשיב לאחר. אך האם יכול להיות מצב שבו אדם יהיה בעיניו ישראלי אך לא יהודי ?
    נראה לי שכן, ונראה לי שאת הצרפתי איש לא יגדיר נוצרי ואיש לא יתעסק בדתו.

    חינוך הוא ענין פוליטי בנות, חינוך הנה אידאולוגיה מסוימת.

    הגן באיתמר מדגיש את שנאת הזר יום יום, הגן של ילדי הברסלבים החוזרים בתשובה יחזק אמונת הילדים באל מבלי לשאול ולבקר, והגן המועצתי יחלק מתנות לחיילים מבלי לחשוב האם חייל נושא נשק הוא באמת דמות להערצה בעיני ילדים.

  20. אני רואה שמתפתח כאן דיון על הנושא של הדת בגיל הרך.

    לדעתי הפחד שעולה מהתגובות הוא בדיוק הסיבה שיש מקום לגנים חילוניים. הפחד הזה מעיד אל חוסר יכולת לדמיין את מסגרות הילדים ללא התכנים הדתיים. זה מאפיין של חברה דתית סגורה.

    אני לא מאמינה שאפשר למרוח ילדים. אני גם לא מאמינה שכדאי לשקר. ילדים מבינים מתי מורחים אותם. הם רואים את הפער בין התכנים של המסורת לבין אורך החיים של ההורים – וזה יוצר אצלהם בילבול ומבוכה.
    כולם אוהבים את פורים – אבל אבא לא יבקש מאמא לרקוד ערומה מול החברים שלו. כולם אוהבים את חנוכה – אבל אני מעדיף להשתחוות לפסל מאשר יהרגו את הבן שלי. וכן הלאה.

    נכון שיש הרבה דברים יפים לילדים בחגים. כמו סופגניות, סביבונים וכדומה. הם כולם חלק ממערכת בת אלפי שנים לקרב אנשים לדת. יש לדברים האלו כוח. אבל התוכן שמאחורי הדת הוא המפחיד באמת.

    ומה שהכי מפריע לי בנושא הזה הוא שבהעדר תכנים אחרים – החגים הופכים לפסטיבל היחידי בגן. חודש לפני זה הכנות לפסח, וישר אחרי זה לחג הבא. העיסוק בתכנים הדתיים הופך למרכז של כמעט כל גן בישראל. לא נכון ? תביאו דוגמאות בבקשה.

    הילדים שלי כבר לא הולכים לגנים ( מזמן ). אבל ניראה לי שכל מי שרוצה לשלוח את הילדים שלו לגנים דתיים – יכול לבחור מתוך אלף. אבל מי שרוצה לשלוח לגנים חילוניים כמו במערב, אולי ימצא באלטרנטיבה הזאת פתרון.

  21. עינת, אני מאד מסכימה איתך… לי צרמו בדיוק אותם הדברים שלך צרמו… למה לבטל לחלוטין ולא להוסיף, להעשיר, לגוון? או לתת פן אחר, יותר עומק, יותר רוח ושאר רוח ל"קציצה התעשייתית הלא מזינה של משה בתיבה ברוטב פך שמן…" (רונית, אין, אין עלייך… 🙂 )
    זאת בדיוק הקיצוניות השניה- התעלמות מוחלטת מהקונטקסט שאנו חיים בו, שנולדנו אליו…

    אנחנו בחינוך ביתי, לא לועסים עד דק כל חג שבועיים לפני אבל 'נוגעים' בו, מתייחסים בדרך שבחרנו, שמתאימה ומרגישה לנו נכונה… וזאת לצד עוד אלף 'תכנים' ועניינים אחרים- יהודים ואוניברסלים, מקומיים ועולמיים שצפים ועולים בלי הפסקה מעצם החיים במשפחה, במושבה, בארץ ובעולם…

  22. באופן מוזר, ינאי ביקש הערב להדליק חנוכיה. הוא יושב כרגע בחושך בסלון, ומתפנן על האור הצבעוני העליז של 9 נרות דולקים. היה קשה לשכנע אותו להדליק את האור במטבח, כחלק מהפלורליזם של הבית 🙂
    בגן האנתרופוסופי שלו לא מקדשים את האתוס ההיסטורי [הנתון לפרשנות], אלא מתמקדים בסוגייה האור והתגברות האור אחרי החורף [כמשל], כמתואר בקישור.
    אבל זה נכון שבמערכת החינוך רווח טיוח שטחי של תכני החגים. מין קציצה תעשייתית לא מזינה של משה בתיבה ברוטב פך שמן, מתובל בשירי חג צעקניים מתוך רמקול שאף אחד לא מקשיב. אם כבר סטיגמות.

  23. לרונית – מנגנוני התגובה שלי הסתבכו עוד יותר מאז הפגישה…
    ולרן רביד –
    אף אחד לא דיבר על עם סגולה ועל "מגיע לנו יותר". יש עוד כמה שלבי ביניים בין לחשוב כך לבין פסילה כוללת של תרבות ומורשת שלמה. הנימה הקיצונית שלך משדרת בעיניי את ההפך מליברליות פלורליסטית וסובלנית. נראה לי שאם נחפש טוב נצליח למצוא בעולם כמה מנהגים מטופשים יותר מהדלקת החנוכיה [ואגב כך, המלצה על "אש ידידותית" של א"ב יהושע]. הגרסה ההיסטורית שלך מאד מעניינת, ואולי גם אופנתית, אבל היא רק גרסה [שלא מזמינה דיאלוג]. וגם: לא היללתי את חנוכה – אלא זכרתי לטובה פרשנות אישית יפהפיה שניתנה לו. זו הדרך המועדפת עלי. דרך של חשיבה עצמאית [וביקורתית אם צריך] שנעשית על בסיס של ידע, ולא על בסיס של התעלמות. אם לא תספר תהפוך לאדם מוסרי יותר? וכל זה לא בא לפסול את העשיה המבורכת של מקימי הגן – הרי בכך פתחתי. וחוץ מזה מה זה "אדם כמוך?"

  24. עינת שלום רב

    אין לי זכות לענות בשם מיכל. אבל כאבא לילד בן שנתיים ( שלצערי גר בתל אביב ), אני ממש מרגיש צורך לענות לך.

    אבי אבות הקללה שלנו מתחילה מההבנה שאנחנו קהילה שונה שמותר לה כל מיני דברים שאסור לאחרים. זה מתחיל בגיל שנתיים, עובר דרך הכיבוש בשטחים, וניגמר בזה שאדם כמוך מהלל את חנוכה שהוא סמל לקנאות הדתית אלימה. אחד החגים המכוערים ביותר שקיימים באנושות !!! לא פחות !!! ( מי שימצא מקבילה אכזרית יותר או מטופשת יותר – שיכתוב לי כאן )

    לא מפריע לך ששחטו את כל מי שהיה כאן כי קבוצה של קנאים דתיים הובילה למרד אלים ומיותר ? לא מפריע לך סיפורי הזוועה של חנה ובניה ? כמה דם וסבל צריך בשביל להדליק איזה אבן מטופשת עם קצת אש ?

    או שאולי צריך לשקר לילדים ? למרוח אותם ? להמציא להם יפה מתוך ים של שקרים ומסרים מחרידים ???

    יש אוכלוסיה של אנשים משכילים, שמאוד מחפשים את הסוג של החינוך הזה. שזה מפריע להם שכל מיני גננות מורחות את הילדים שלהם במישמש דתי לאומני. שלא חושבים שצריך להמשיך להעביר לדור הבא את הזוועות הללו. הגיע הזמן לצעוד קדימה אל עולם טוב יותר.

    אני לא מכיר את הגן, ולא יודע מה יהיו דרכיו. אבל אם הוא אכן יהיה אלטרנטיבה חילונית ליברלית, אז אני מוכן לתרום כסף כדי שיהפכו לרשת.

    רק כשנתאחד נגד כל האחמניג'דים למיניהם – נצליח ליצור כאן תרבות שיוויוניות, חופשיה וצודקת.

    בהצלחה לכל העוסקים בהקמה של הגן.

  25. קודם כל בהצלחה. עשייה, יוזמה וכוונות טובות תמיד ראויות לזה. חשוב גם שיהיה מגוון אפשרויות והורים יוכלו לבחור את הדרך הראויה בעיניהם.
    אבל…
    באופן אישי צרם לי התיאור על דרך השלילה שיש בדברים שנכתבו כאן וגם באתר. נכון, זה לא הרוב, אבל גם המעט שיש מקומם. כתבתם באתר: "אנחנו לא חלק מקהילה מקומית בעלת זכויות וחובות שונים משאר בני האדם". זה ניסוח דמגוגי. האם אנחנו באמת לא חלק מקהילה מקומית [בכמה וכמה רמות]? ולמה לצמצם את משקלם של החגים ביחס ליום זכויות הילד? למה לא להוסיף פשוט ימים חשובים כמו יום זכויות הילד, מבלי לצמצם את משקלה של התרבות המקומית? גם ככה יוצאים ממערכת החינוך בלי לדעת מספיק דברים משמעותיים על עצמנו ועל הסביבה הקרובה שלנו. אולי כדאי לחנך לחשיבה ביקורתית או אלטרנטיבית על חג זה או אחר, במקום סתם לצמצם את משקלו [אני עוד זוכרת את התיאור היפה של רונית על חנוכה בגן האנתרופוסופי]?
    אני שואלת את עצמי גם מה המשמעות של היומרה להפוך ל"רשת" עוד לפני שהגן הראשון צבר ניסיון והכרה?
    ואיזו אווירה תיווצר בגן אם ילדים מן החינוך הביתי יטלו בו חלק פה ושם? האם קהילת ילדים קבועה ויציבה אינה חשובה בגילאים הללו?
    כל השאלות הללו נשאלות בתום לב ובעניין אמיתי. אשמח ללמוד דבר או שניים מן התשובות.

  26. העקביות שבין אורח החיים הפרטי שלך, תפיסתך הליברלית ומימושה לאורך כל הדרך
    עד חלוקתה עם האחרים בפתיחת "גני שלווה" – מעידים על עומק מחשבתי ורצינות.
    לא נהסס לשלוח את ילדינו, בבוא העת, לגן עם ערכים אלו.

    יוזמתך ברוכה אנו מאחלים ל"גני שלווה" הצלחה.

  27. אפרת תודה. אכן, "להפיח רוח" ולא כשגוי במאמר .
    אשמח לשמוע דעתך גם על – גן שלווה .

    תודה וברכה ,
    מיכל

  28. מבנה מקסים, רעיון מקסים, חצר ענקית ומקסימה, ומיכל מקסימה!
    שיהיה הרבה הרבה בהצלחה, יש את כל הסיבות שהיא אכן תגיע.

  29. הגיע הזמן שהציבור החילוני בארץ יתעורר ויבקש לעצמו את אותם התנאים שמקבלים הדתיים. האם הממשלה מתכוונת לסבסד את הגן הזה כמו את הגנים של ש"ס ?
    או שכספי משלם המיסים יופנו כרגיל מהציבור החילוני רק לעבר הציבור הדתי !

    עלו והצליחו.

  30. הייתי שם! המבנה בו ממוקם הגן הוא בית מקסים ידידותי ורחב ידיים והחצר שמקיפה אותו קסומה ומושקעת מאוד. בהצלחה לכם מכל הלב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close