התפתחות האתרזוגיות ומשפחהטורים אישייםילדיםכלליכתיבה פרטית

חופשי זה

ליעםהבן שלי חופשי. חופשי לעשות מה שבא לו מתי שהוא רוצה. חופשי לאכול עם הידיים ולצבוע את הפנים. נכון שאבא ואמא יאמרו לו מתי ללכת לישון אבל אם לא בא לו… והבת שלי חופשיה. לומר תמיד את מה שהיא חושבת גם אם זה "חסר טאקט" או לצרוח בציבור כי לא נוח לה (כמה שזה היה עוזר לנו המבוגרים). והכלבה שלי חופשיה. חופשיה לגרד לעצמה איפה שבא לה מתי שבא לה (כמה שהתחשק לי גם באמצע פגישה מחויטת עם עו"ד אבל מה פתאום).

והנה שוב מגיע לו החג הזה שאמור לסמל חופש ואז אני מדבר עם פלוני שהיה מת להבריז משולחן הסדר אבל שם "בגלל הילדים" ואלמונית שממש רוצה לעשות משהו אחר אבל כל עוד הסבתא חיה חיה… ולא מסתדר לי, איך חג שמדבר על חירות וחופש גורם ללא מעט אנשים להתנהג כאילו הם כלואים בשולחן ארוך עם משפחה גדולה שממשיכה לקרוא את ההגדה (והאם הייתה בכלל יציאת מצרים?) גם אחרי האוכל אבל לא מדליקה נרות בליל שישי… למה? כובע.

אז היום, בזמן שאני חוגג את יום הולדתי ה-40, אני מזכיר לעצמי להתבונן שוב ושוב על חיות וילדים ולהיזכר שחופש הוא בעיקר להיות בהווה, בחגיגה של החיים. ואת החג הזה אחגוג עם גיל ולירי וליעם ולֵיאו מסביב למדורה, עם פויקה וניגונים ושיחה עמוקה על משמעות החופש והחירות בשבילנו.

חג שמח

תגיות
הראה עוד

7 thoughts on “חופשי זה”

  1. מקסים לראות איך יותר ויותר אנשים נותנים לעצמם דרור לציין את חג החירות ובכלל את חגי ישראל בצורה חדשה מרעננת אבל בעלת משמעות אישית ולעיתים גם קהילתית ואונברסלית. גם אני חלק ב"תנועה" הזאת. כל שנה אנחנו יוצאים לטבע. מה יותר טבעי באביב? ושם חוגגים את הסדר ואת הפסח כמה ימים כמו בני ישראל. יישר כוח לאמיצים. דרך אגב במשפחתי כבר לוקחים חלק מהרעיונות שלנו כמו התייחסות אישית לסמלים בהגדה ומיישמים בסדר המשפחתי בבית הוריי. הללויה!

כתיבת תגובה

Close