השימושון
חופש חנוכה, חיפה
ביום שישי ינאי לא הלך לגן כי הדודה מאמריקה באה (הפעם לתמיד!)
שבת זה שבת,
ביום ראשון בתדודה שלו הגיעה לבקר את סבתא אז יאללה – נוותר גם היום על גן, וככה עבר יום ארוך ומקסים, שנמשך לאחר צהריים מרגש עם חברים שכבר מלא זמן לא ראינו, וכשהתחיל להיות קר הם פתאום שלפו את המעיל הצהוב ש(מסתבר ש)שכחנו שם בחורף שעבר. סוג של נס חנוכה. ובדרך הביתה הוא נרדם באוטו, מג'וייף מסופגניות ומליפסטיק של אינדיאני על הלחיים.
הבוקר ישר לאמבטיה.
ושם טריפ חדש: ממלא אותה עד האוזניים, שוכב לו ושר בתוך הסאונד העמוק.
ואני מתרוצצת אנא ואנא ומתכוננת לנסיעה שלי לחיפה,
והוא קורא "אמא!" "אמא!" כשלוח הזמנים של הרכבת יוצא מהמדפסת,
ואז נענית לקריאה וברור – הוא בא איתי לחיפה! ברכבת אהובתו. טלפון לסבתא, שתבוא לאסוף אותו מהתחנה ואני אלך לפגישה, ויופי הכל מסודר ופתאום אין שום הפרעת קצב בבוקר הזה.
**
בדרך לבנימינה:
-אמא, אני דואג לך כשאני בגן,
– למה קוקי?
– כי זה כיף לי להיות איתך ככה, לנסוע באוטו, לשיר פיזמונים, לאכול פריכונים (לא זוכרת את החרוזים המדוייקים רק את המתיקות ואת המצלול). –
גם לי כיף איתך ככה!
– ואחרי רגע ארוך –
– אני חושבת שאתה מתבלבל בין "דואג" ל"מתגעגע".
– לא נכון
(???)
***
רכבת קומותיים. מולנו אמא עם ילד בן 11, נוסעים למוזיאון המדע בחיפה. כשהרכבת מאיצה ינאי אומר: "זה מתרומם!" והילד הגדול מחייך חיוך של גדולים. ויש מסביב מלא מטעי בננות.
– את יודעת איך קוף אוכל בננה?
– איך?
– הוא לוחץ עליה ככה, פישט – ואוכל!
– כמו משחת שיניים?
– הִי הִי! – צוחק ואז מרצין ומקשיב: "הֵיי! כולם ברכבת הזאת מדברים על חָיפה!"
– א-הה.
***
הים חלק ורגוע. מתרפק על החוף בעדינות. ("ממש כמו הכינרת").
עוברים את המבצר של עתלית,
את החופים המפורצים לקראת חיפה,
כבר לא זוכרת את כל החוכמות המרהיבות שהוא פיטפט שם – חלפו עברו במהירות הרכבת.
איזה יפה בת גלים, מעוררת בי אהבה כאילו שגרתי שם פעם,
ואיזה ריח נחמד יש בתחנה של חוף הכרמל, מרגישים שהגענו לעיר אחרת,
ואז בתחנת חיפה מרכז אנחנו יורדים וינאי בודק את כל הדלתות המסתובבות, וסבתא באה, והוא עולה לאוטו שלה בשמחה ואני משוחררת! לבדי בעיר התחתית של חיפה שמייד מעירה בי זכרונות של פלורנטין ושל מדריד ופורטוגל, וגל של חופש מציף אותי כמו תיירת על הירח ביום זוהר.
קלילה, חופשיה, במזג אויר מושלם ומצברוח מרומם!
***
מט"י חיפה נמצא בעיר התחתית. מטרת הביקור היא להסדיר חונכות עם מירי נוה, שהתחילה להעביר דרכם הדרכות. מקום די קטן מט"י חיפה. עם ריח של טוסטים, ערמות מסודרות של פרוספקטים ונוכחות נשית מוחצת. כמו לישכה בצבא.
על דלת זכוכית יש שלט: !do what you do the best and outsource the rest
אני ממנטרת את המשפט הזה וממשיכה להתבונן. אחת הפקידות מסדרת חבילה של סטנדים שקופים מפרספקס, שוזרת בהם שמות לאיזה כנס, מיישרת את הקצוות, הציפורניים המטופחות שלה מתעקשות עם שרידי מדבקות ישנות. מתי בפעם האחרונה התמסרתי לפעולה משרדית פשוטה כאילו השעון לא רודף אחרי? בצבא, כן, רק שכאן – במקום מדים הבנבנאת לובשות סוודרים ורודים וג'ינס נמוך.
מגיע תורי, שיחה קצרה עם היועץ (75 ש"ח) פתיחת תיק (290 ש"ח) לחונכות קצרה (עד 20 מפגשים, 55 ש"ח למפגש מסופסד), ויאללה החוצה. ליום היפה הזה שמהפנט אותי.
***
נעלי המגפר בחלון ראווה, קונדיטוריה של זקנים עם סברינות במקרר (לידיעת הקוראת רונית דיטל), עציץ רקפות, התנהלות יומיומית. הלב שלי שמח! ואיש אחד מבוגר הולך ברחוב וצועק מילה שנראית לי כמו "אושר! אושר!" (אחר כך הוא פגש והתחבק עם איזה דוד, אז כנראה שזה היה "משה! משה!").
עולה בכרמלית בכיכר פריז,
הולכת מגן האם לכרמליה ברגל, חולפת על פני הסינמטק, רואה את ינאי בלב מטפס על שם על המזרקה, שואלת אנשים איך להגיע, פוגשת נשים חיפאיות מעניינות, שמסבירות לי בעברית יפה עד כמה זה רחוק, רואה ספְּתות עם נכדים בחופש, ומרפסות מהממות שבא לי לחמוק דרכן ולישון צהריים על מיטה חיפאית רכה (ברחוב קדימה, למשל) הולכת, הולכת שעות, כבביר, עליות, ירידות, עד שנהיית לי שלפוחית בכרית כף הרגל.
בסוף מגיעה לסבתא ופוגשת את החמודי הזה עם ערמת בני דודיו,
אוכלת אורז עם קציצות,
ולקינוח עוגת שמרים שוקולד,
ואיזה שלאפשטונדה על הספה בעין הסערה,
ובערב סבתא חנה מקפיצה אותנו לרכבת (ומספרת בדרך על פגישה שהיתה לה עם קופים חוצפנים בהודו – הם חטפו לה בננה) ואנחנו קונים כרטיס ויושבים ברציף ועולים לקומה השניה, ומוצאים ספסל פנוי לגמרי, וכל הדרך ינאי עושה לעצמו פרצופים בחלון החשוך. ואז אנחנו מגיעים הביתה יחד עם כרמל בתיזמון מושלם ומדליקים נר רביעי של חנוכה,
ומחר הוא ילך לגן!
כן! שיחזיר לעצמו את הרוח (האנתרופוסופית) של החג לפני המסיבה אחר הצהריים..
יהודית קציר…מאחורייך !!!
אז תעברו לנשיקה חפוזה אחרי הקניות של שישי בגןשמואל. טוב?
תודה…..
אוי רונית, איזה מטעמים את עושה ממילים!!!! חיפה תחת העט שלך היא ממש עיר האורות…
איזה יום מקסים!!!
הלוואי! אבל יש לנו סופשבוע יומולדתים מכל הכיוונים. שישי אחה"צ booked. וגם אני מתגעגעת. מזל ששתינו פטפטניות בלוגים, משאירות אחת לשניה פתקים. עוד ניפגש….(יש מלא פקאנים וקלמנטינות מתוקות ואבוקדו האס).
יוווו. מלא דברים.
הילד שלך, הוא יודע מה טוב ואיזה כיף לו שהוא מספיק קצר בשביל להשקיע עצמו עד אזניים, ואיזה כיף זה רכבת, וחיפה (אם לא גרים בה. יותר מדי עליות ודברים קרובים אבל רחוקים).
איך ויתרת על מוזיאון המדע? לא בשבילו, בשבילך!
אני חושבת שפנקס בכיס יכול להועיל בלכידת רעיונות מעופפים והברקות של ילדים מאממים (כמובן שעדיף שיהיה גם כלי כתיבה).
אויש, עשית להתגעגע, אולי בשישי אחה"צ?