כללי

חיות הבית הסמויות (1)

האב ובנו נרדמו ואני חמקתי לביקור קצר אצל יהודה ויעל. עברו שלושה חודשים מאז הבריינסטורמינג האינטנסיבי בנוגע לאתר, ואני מתגעגעת לפרצי הידע הכללי של יודה ולחיזוקים האנרגטיים של יעל.
בגלל שהיה אנגליה-שוודיה בערוץ 2 יודה קיבל פטור מעבודה לילית, אז יצא טוב.
ככה אנחנו ההורים העובדים מהבית, כל היום רצים רצים ובערב טוחנים את המחשב.

היה להשלים הרבה אינפורמציה אז הסיפורים עברו בינינו במהירות. רק מילים זריזות, קפיצות מנושא לנושא, ופתאום גול של שוודיה, וילד שהתעורר, ושוב לחזור לחוט שנקטע, כאמור – ביקור קצרצר ומהיר.
"ראית? ראית?" יהודה צוהל כשעכבר חולף מאחורי הספה ונעלם מאחורי הטלויזיה. "זה העכבר שלי, באמת! יש לנו מערכת יחסים.. כשאני שוטף כלים הוא עובר לידי על השיש, מרשה לעצמו. אני לא יודע אם זה אותו אחד אבל כל לילה אני רואה אותו" והוא מצביע על פתח זעיר מקושת במסגרת העץ של דלת הסלון ואומר בקול רך, אותו קול שבו הוא מספר על משהו מקסים שהוא ראה בילדים שלו: "ותראי איזה חור נחמד יש לו".
בחיי חמידות! המפגש שלי עם מאורות עכברים קיים רק מטום וג'רי ומפתיע אותי לגלות שככה אשכרה נראה פתח של מאורה של עכבר.
"יפה מצדו שהוא לא נכנס בקורנפלקסים, כי הוא מסתובב שם" יודה ממשיך לתאר לי קוים לדמותו של העכבר, משבח את כישורי הדו-קיום שלו.

הסיור בבית ממשיך.
"ומפה באות לנו קרפדות. הן נכנסות מהחור של הרשת, גדולות, יפות, ממש לתוך הבית!"
"פִּיייי! גן חיות אצלכם!"
"כן כן, פעם רציתי לעשות עבודה על חיות בעיר" (אני מאמינה לו. אין, פשוט אין נושא שהבנאדם לא פיתח או לפחות חשב עליו).

ואז העין לוכדת שממית מדגמנת על קיר המטבח, ליד תמונה של לטאה אבוריג'ינית.
זאת תמונה אלכס ליבקית אז יודה מביא את המצלמה ומתקרב לאט לאט לקיר, ומבקש ממנה להתקרב קצת לתמונה..

גברת סמית השממית
(יודה ויעל, סליחה על הטיפול הגרוע בתמונה! ואני יודעת שהיא גם הפוכה אבל זה לא באמת משנה)

טוב,
זה נושא רחב חיות בית, במיוחד אלה שחיות להן בשקט ולא מטריחות את עצמן לכישכוש זנב או גירגור. פשוט מתקיימות איתנו באדישות במרחב המחיה הביתי, כבשלהן.

(המשך יבוא)

הראה עוד

4 thoughts on “חיות הבית הסמויות (1)”

כתיבת תגובה

Close