השימושון

מנדלה

מנדלה

(חמנית מהשדה של יהונתן וחגית ספנסר)

שבועות עבר ואני מצטערת שלא שתלתי כלום באביב, ושלא היו לי ביכורים.
יש משהו כל כך מחיה בלראות את הזרע נובט, וגדל, ומבכיר, שיקוף פשוט של תהליכים פנימיים, זמין למי שיש לו חלקת אדמה.
החמניות של משפחת ספנסר נזרעו בתחילת מרץ במבצע משפחתי של שעתיים וחצי והיום הן כל כך גדולות, צהובות, כל אחת טיפוס. (כמו הפרחים הסגולים).
בשבת טלי לקחה אותי לשם לפני שהן יתיבשו ולפני שהדררות ירדו עליהן. לא הספקתי לדבר הרבה עם בעלי הבית, אבל הם אמרו שלא אכפת להם שהדררות יתכבדו. שזה פשוט ליופי. כבר שנה שניה ברציפות ובלי השקיה מיוחדת ('היו שני אירועי גשם באפריל' אמר יהונתן) וכשהן קמלות אז הן חוזרות לאדמה, הן והבוהק הצהוב שלהן. הקייצי.
כשחזרתי הביתה שתלתי את הפלפל האדום מהשיקשוק של אפריל ואת העגבניה שנבטה כבר מזמן וחיכתה בסבלנות (מתוקה!). מקווה שזה לא מאוחר מדי.

הראה עוד

2 thoughts on “מנדלה”

  1. סיפור מוביל לקישור שמוביל לקישור שמוביל לסיפור…
    וואו, זה לא נגמר!
    והכל כל כך מעניין וכתוב כל כך חי
    ואלוהים אדירים כבר אחת!
    די, הולכת לישון, נמשיך פעם אחרת

    ו – אני ממש אוהבת את העניין הזה של המילים שמחקת והשארת –
    אין, את גאון.

כתיבת תגובה

Close