2012 זה עכשיוסדנאות, קורסים, חוגים

טאי צ'י והכפר

[אמיר משאל]

איכשהו החיים בכפר, או לפחות 60 קילומטר מתל אביב וחיפה, במקום עם לא יותר מרמזור או שניים, הם החזון והחלום היבש והרטוב של כל מי שנפשו חפצה בקצת שקט. יש איזה איזון עדין בין התפתחות הקריירה האישית, וחיים תוססים בלי הפסקה ובצד השני שקט, קצת נוף של שארית חקלאית ונינוחות לא אורבנית.

גם בגוף שלנו יש את האיזון העדין הזה, בין האדרנלין שאנחנו חיים על פיו לבין הרוגע והשחרור, שלא זקוקים עבורו לאלכוהול או שאיפה ממשהו. בסינית קוראים לזה יין ויאנג.

אמיר משאלקשה מאוד לחיות באיזון המושלם הזה, בדיוק כמו שלא פשוט לחיות באיזון בין להיות קרייריסט, איש הייטק או כל מקצוע תובעני אחר וגם להיות בן זוג נפלא ואבא מסור ופנוי לילדים. ואפשר לעשות את הנדנדה הזו גם אצל כל אישה שעובדת קשה ומגיעה הביתה ומנסה ל"ג'נגל" בין כל המשימות. לעיתים קרובות זה יותר ג'ונגל מאשר איזון מושלם.

התורה הגופנית המדוייקת ביותר בתרבות הסינית המופלאה, שמקיימת את המשוואה הזו ועוזרת לנו לתרגל את האיזון הזה בין "יין" ל"יאנג", זו תורת הטאי- צ'י. אם נרצה לדייק יש לומר TAI JI QUAN שמשמעו "תורת הלחימה של דרך הניגודים האין סופית העצומה".

טאי צי מבוסס על תנועה (שמאוד חשובה לגוף וגם הנפש), על מדיטציה (שמטרתה למקד את המחשבה ולרכז את התודעה), על תרגול קואורדינציה (שחשובה לגוף וגם לתודעה) ועל תורת הלחימה. מטרתה של תורת הלחימה הנה יותר תרגול של כל הנ"ל ופחות ללמוד כיצד להביס מישהו.

זו הסיבה שטאי צי זה תרגול כמעט מושלם. התרגול יוצר סירקולציה טובה, מאזן בין המערכות השונות בגוף, מרגיע מאוד, מניע את הגוף שלא יתנוון, מחזק את האיברים בגוף, מפתח הרמוניה בגוף ויש בטח עוד.

תרגול יומיומי. אין לנו את זה בתרבות הישראלית, בחיים עם החותם של "מדינה מתפתחת". הבוקר של כולנו נראה אותו דבר, אמריקה, דרך אירופה קלאסית ועד בואכה ישראל. קמים מהר, מארגנים מהר את הילדים, אולי קוראים עיתון על הקפה החזק של הבוקר, מבוגרים בלי ארוחת בוקר (אולי פרוסה או משהו מתוק ליד הקפה) וילדים על פי רוב – קורנפלקס עם חלב. נעשה את זה פשוט-ממתקים בדמות ארוחת בוקר. הילדים רצים לבית הספר והמבוגרים למשרד עד שהיום גומר את כולנו. באיזשהו שלב במסגרת משבר גיל 40 או משהו כזה מתחילים חדר כושר או מועדון ריצה או אולי חלום ישן של הרבה גברים (והיום גם נשים) טריאטלון. עוד אדרנלין.

יש לי חלום. אחר מהחלום של מרטין. החלום שלי הוא שלפחות אנשי הכפר יעניקו חיים לקצת גנים שיש פה ויקבלו את החמצן מהריאה הקצת ירוקה, בתרגול בוקר של טאי צ'י. החלום שלי הוא שלאט לאט זו תהיה כן מסורת של תרגול יומיומי. גם אם זה חצי שעה ביום, או אפילו שיהיה 20 דקות לממהרים שביננו.

מה הרקע שלי? לפני 21 שנים, בטיול וחיפוש במזרח הרחוק, חוויתי בפעם הראשונה את נפלאות המדיטציה. קשה להסביר במילים את האפקט שנוצר בעקבות ההתבוננות בגוף בצורה אובייקטיבית, את האושר שנוצר מעבודה נכונה עם התודעה. איכשהו, לאחר אחד התירגולים, התחלתי לעשות תנועות הרמוניות שהזכירו לחבר טוב שהיה איתי באותה תקופה את הטאי צ'י שהוא למד קצת. מיד הציע לי שניסע ללמוד את זה ובאמת זה מה שעשינו. התאהבתי בטאי צ'י. התנועה הזו נטעה בי תחושה כמו של שחיה במים חמימים, כשממש אין מאמץ, כל זאת כשחיוך נסוך על פי. כשחזרתי לארץ החלטתי להמשיך ללמוד זאת. בהתחלה בבית ספר הישראלי לטאי צ'י ולאחר מכן מבנימין דווידסקו שלימד אותי שברכות אפשר לעשות כמעט הכל.

קבוצת מתחילים מתרגלת בימי שישי ב 07:00 בחלל העליון בפלוגי, בנימינה. לפרטים והרשמה: 052.2520816  ובמייל.

ימים רגועים,

אמיר משאל
מדריך מוסמך בטאי צ'י מטעם וינגייט ומטפל ברפואה סינית עתיקה מזה 16 שנים. הקים את מרכז אלה לרפואה סינית בתל אביב ופועל בו בשש השנים האחרונות, מטפל ומלמד בבנימינה ובת"א.

תגיות
הראה עוד

2 thoughts on “טאי צ'י והכפר”

  1. אמיר , זה חזון נפלא .

    בנסיוני האישי היו שנים שהצלחתי לתרגל יוגה על הבוקר בשקט עם עצמי .

    ואז נולדה בכורתי לפני כשמונה שנים ועוד שניים קטנים הצטרפו ולתרגל לבד נהיה קשה.

    הקושי שההורות מזמנת לנו ,הרבה פעמים, הוא ארגון זמן לעצמנו .

    תרגול קצר בקבוצה יכול להעניק לנו מוטיבציה והתחלה נפלאה ליום.

    ואולי מעבר רך מהמקום ההורי לתחילת היום המקצועי.

    ובחוץ… בכלל מעולה.

    אנחנו חיים במדינה שרוב השנה זה גם אפשרי.

    בהצלחה אתה אלוף!

  2. אפתח בגילוי נאות (אחלה מלה נאות)
    את אמיר אני מכירה מאחד הרגעים הראשונים בדוג'ו של השיאצו, 1992 זה היה.
    הנחתי את היד שלי על הגב שלו ואני זוכרת את התחושה בגוף, אלוהים עדי, שמצאתי את מקומי בעולם. סוף סוף.

    כשעזבתי את תל אביב בסוף שנות התשעים, הוא הציע לי לפתוח איתו קליניקה בעיר.
    שנים עבדנו חדר ליד חדר במרפאה, שהיתה דירה תל אביבית ברחוב קטן ליד הים. גדלנו אחד ליד השני, כמו שאחים גדלים.
    בחדר שיאצו שלי נולד בית הספר לרפואה סינית עתיקה באוניברסיטה העברית, שאמיר היה אחד ממקימיו ומאלו ששקדו מים כלילות כדי שייוולד לעולם. שם גם נולד מרכז אלה לרפואה סינית עתיקה, שמארח מטפלים ומורים מהשורה הראשונה. גם לשם הלכתי איתו.

    אמיר הוא אחד המטפלים הטובים. האנשים הטובים, שחולמים חלומות כדי להגשים אותם.
    אחד המשפטים שלו שאני הכי אוהבת, שתמיד מלווים בחיוך, לא משנה כמה זה הכי רחוק מהאמת הוא: "אין בעיה!" יש פתרונות.

    הידע של אמיר עמוק ורחב. רגע אחד מהיום שאני מכירה אותו הוא לא הפסיק ללמוד, לפעמים גם שני תחומים במקביל (נגרות ופיזיקה משפחתית? צמחי מרפא וגיטרה?)

    ועכשיו הגנבת אותי אחי היקר עם הדימוי הזה של ישראלים מצפון השרון ממלאים את הפארקים בבוקר ועושים טאי צ'י רגע לפני הכניסה לסיר הלחץ שלנו. הלוואי אמן. זה מה שאני אומרת.
    אהבה רבה כתמיד,
    ג.

כתיבת תגובה

Close