השימושון
טיול אחה"צ על המסילה
פדיחה להודות, אבל רק אתמול הייתי בעין שמר לראשונה. כלומר, ביום שישי היתה הפעם הראשונה אבל רק הצצה – בשביל לקחת את בר ועילי טרמפ לגן. איזה קיבוץ יפה! (לא חוכמה – כל הקיבוצים עושים לי את זה. שבילונים ופיקוסים ענקיים, בתים חד קומתיים ודשאים – ישר אני מרגישה בבית). "תבואו ביום שני ונעשה טיול על המסילה" בר מציעה. והנה אתמול הגיע יום שני, ובשלוש בצהריים התייצבנו על הדשא הגדול. גם שרונה והילדים הצטרפו ונהייתה חגיגה של חמישה ילדים מקפצים בשלוליות, שצריך לנווט למסלול הרכבת לפני שיחשיך.
רכבת שלא עוברת, שדות כותנה קצורים, אדמה חומה ובוצית, חניית ביניים בתחנה הסופית ליד שני עצי החרוב, שמיים שנדלקים לשלוש דקות בכתום מכשף ואז כבים. השיירה שלנו פוסעת חזרה בחושך שיורד, מקשיבה לתנים. הם נשמעים קרוב (אף פעם לא ראיתי תן מקרוב!) מתגלצ'ת על עוד שלוליות אחרונות והנה אנחנו באוטו. חושך מוחלט. ומה השעה? כולה חמש וחצי. השעון חורף הזה קטלני.
(הרכבת מתקרבת? לא. זאת רכבת נוי. אבל המסילה קרה מאוד)