טיפולים

טרילותרפיה עם קים

טרילותרפיה
אפשר לחיות פשוט יותר

בגיל 29 נפגשתי עם גישה אחרת לחיים. עד אז היה לי הכל- וגם היה לי ממש רע.
כבר יותר מחמש שנים שאני חי את הגישה הזו, שלמדתי מניסים אמון ביוון, וכל יום עוד קצת.
היום אני עושה את אותה הדרך עם אנשים אחרים, קצת אחרת, עם הצבעים שלי, אבל הכיוון הוא אותו הכיוון: להפחית את חוסר הנוחות שאנשים מרגישים בחיים שלהם.

הפגישות עצמן מאוד פשוטות. יושבים ומדברים- אני שואל שאלות ומי שמולי עונה. כבר אחרי פגישה אחת או שתיים, יש מה לקחת הביתה ולעבוד עליו, יש כלי שאפשר לעבוד איתו. הטרילותרפיה נותנת נותן זינוק קדימה בהבנה ובתפיסה של הדברים שמניעים את החיים שלנו. אני תמיד אומר למי שאני מלווה- עיקר התהליך לא קורה כשיושבים איתי, העיקר הוא בחזרה בבית, בזוגיות, עם הילדים, עם ההורים, בעבודה, בתור בבנק או כשיושבים בפקק.

המפגש עוזר לראות את ההבדל בינינו לבין המחשבות והרגשות שלנו. בדרך כלל יש מלחמה פנימית סביב המציאות בין שני קולות שיש לכולם- המחשבות ההגיוניות (ה"ראש") והרגשות (ה"רגש"); לא תמיד מה שצריך לעשות מסתדר עם מה שרוצים. המלחמה הזו גורמת לנו להרגיש סבל; בטרילותרפיה מתחילים לייצר שלום פנימי במקום המלחמה.

מעבר לעבודה עם ה"ראש" וה"רגש" יש עוד חלק לתהליך הטרילותרפי- העבודה עם בעל הבית הפנימי, עם מי ששומע את הקולות כל הזמן. ככל שאנחנו יותר מובילים את החיים שלנו אנחנו פחות נגררים אחרי ה"ראש" וה"רגש". מה ההבדל? הם כל הזמן חוזרים לתבניות שיש להם, שמגיעות מהעבר שלהם. זו הסיבה שאנשים אומרים "איך זה כל הזמן קורה לי?"- זה קורה כי כל פעם מקשיבים לאותם הקולות, שאומרים את אותו הדבר.
לבעל הבית הפנימי אין משהו מהעבר שמכתיב לו איך להתנהג. ה"ראש" וה"רגש" קיימים בעבר ובעתיד, אנחנו חיים עכשיו; לנו אין זמן אחר.
קשה להסביר את זה, עדיף להיות שם.

כל מפגש הוא בין שעה וחצי לשעתיים.
הגישה מתאימה לכל גיל, ועובדת ברמה האישית, הזוגית והמשפחתית.
אני כאן, בטלפון 0545-879869, ובאימייל

קים

תגיות
הראה עוד

20 thoughts on “טרילותרפיה עם קים”

  1. וואו, איזה דיון מתפתח פה.
    אני נמצא כמה שנים מאחור, אין לי מושג מי זה מי, ופה כולם מכירים את כולם…
    יעלה יקרה, נדמה לי שהבנת את המקום שאליו אני מכוון. הרבה מכוונים לשם, טרילותרפיה היא עוד כלי- יעיל ופשוט מאוד לדעתי, אבל זה כי אני עובד איתו- ללכת איתו.
    הרבה ממה שאמרת לא הבנתי אבל זה כנראה מתבסס על עבר שאין לי מושג לגביו (הנס? קבלנים? פיגומים? קפה אני יודע מה זה).
    הפוסט לא נועד לשכנע. הוא נועד להציג משהו נוסף.

    "אז אגיס את בעל הבית שיורה לי עכשיו ומיד להתישב על שולחן השרטוטים.. מי מורד ודוחה את הרגע.. ? המינד או אני ???"- מי באמת?

    אז לנשום, וללכת, ולצחוק, לבכות, לעבוד בגינה, לשטוף כלים, לצבוע קירות, לגדל ילדים, לשתות קפה ולבנות פיגומים- הכל בסדר, סך הכל.

    ואין בעיה עם קים חישוקים, למרות שאני אישית מעדיף את חיבו-קים ואת ממת-קים.

  2. ג'ק אוה ג'ק

    יעלה יקרה,
    ואני בכלל הרגשתי שאני מממשיכה או מצטרפת לדברייך .

    למשל כשכתבת"נועדנו להפעיל את הרוח הזו בגופים" והציטוטים של שטינר ,הרגשתי את החיבור שצינתי..
    דברייך נתנו לי השראה .

    וכן, כאב כמו שמחה ריפוי ושחרור הם חלק מהדיל

    וכמו שאומרים בהרד קור של היוגה pain is joy

  3. כן רוני נכון טוב שהחזרת אותי לפחות לכאן ועכשיו – ממש רצוי לנשום עמוק ורחב לתוך הכאבים לתוך נימי הנימים הנשימה היא כאן ועכשיו היא סנטר ובסיסי- אבל אמר גק ניקולסון בסרט ציאנה טאון -זה כואב רק כשאני נושם.. אז לכאוב זה כנראה חלק מהדיל

  4. אין ספק שהשלב הראשון הוא להבין את המיינד פאק עצמו.
    מה עושים עם זה ? ובכן כאן מתחילה העבודה….
    כי הרי המסע אל שערי הרגש והעצב (מלשון עצבים) לא נעשה דרך המחשבה, הוא קורה כשאנחנו עוצרים רגע ,ולוקחים פסק זמן מלהגיב לסביבה שלנו ,
    מתיישבים או נשכבים על המזרון ,הרצפה וכד.. ומתחילים לרגיש את הגוף נע לקצב הנשימה.. ככל שנגדיל את הרווח בין למחשבה מחשבה, כךנתקרב יותר ויותר אל אותם השערים ….
    וכמובן שיש עוד דרכים להגיע אליהם- אבל בחיי שאין כמו הנשימה ..
    וכמו שאומרים בהומואופתיה: דומה בדומה מרפא ,אז כאן יש לנו נשימה ונשמה שהם איך לא דומה בדומה…

  5. קים יקירי- אני ממש מתפתה לקרוא לך קים חישוקים – זו דמות חביבה לשעשוע מספרו של ד"ר סוס ..אני תופסת עליך טרמפ , לא מכירים אבל ככה זה במושבתינו החופשית..
    .וויט אול דו ריספקט.
    המינד שלי ואני מסתכלים עין בעין אחד בשני שנים רבות , למקם נכון את החלקים זה בין יתר עיסוקי עיסוק מרכזי – אחרי שהפכתי שפן נסיונות של עצמי בתהליכים אינטנסיביים כאלה ואחרים ואף בין היתר שקעתי למדיטציה עמוקה בנוגע להיכן התשובה למחיאת הכף ביד אחת…זה לקח שנים..עד שבטעות מישהו פלט לידי את התשובה… ואני תורמת את הבנותי בצניעות גם למי שזקוק להם. המרחב שנוצר בין השדה ההכרתי לחלקים האחרים בין אם הם נסעו לנתבג בדרך להרים חופים ערים מסעות כאלה ואחרים…או נותרו ליד כיור מלא כלים..למרחב הזה נכנס הרבה אויר- רצוי מלא דנדונים וצלילים קסם מקסם והומור…ההבנה שיש שם בעל בית למרות שאני מעדיפה שמות אחרים….יש עוצמה בלתי רגילה אך מבחינתי עדיף שתוביל לענווה גדולה.. כי לבעל הבית שלי יש הרבה חברים ויש להם גילדה שנפגשת לפעמים לקפה קבלנים והם סוגרים ענינים שמרעידים את האדמה ומשנים את הקטבים ואת התדרים..
    זה מימד שחשוב לי להדגיש- במקום שאנחנו מפענחים את עצמינו אני ממליצה להעיף מבט החוצה כדי להבין את אותה רשת קורים סמויה או גלויה- (לכמה נשים שאני מכירה) שמחברת את הגילדה האנושית .. כמו ששטינר אמר ולא רק הוא אם אתה רוצה להכיר את עצמך צא אל העולם ואם את העולם – הכר את עצמך.. ואף לאו צה -על החכם שאינו צריך לצאת את פתח ביתו על מנת לדעת.. (משהו כזה אל תתפסו אותי במילה) ואם אני מקשיבה והקשבתי הרבה להמלצות שלהם , ושל כמה מנכבדי האתר הזה , הבנתי את מופלאותי האנושית (של כולנו) ואת מוגבלותי בו בעת ..
    לכן אני טורחת לצאת מחדר היעוצים על מנת לבנות פיגומים עם הנס בלילה שלא אהיה רצינית מדי נוקשה מדי שלא אתיבש מרוב הבנות אלא אפעל איתן בספרת הגוף כי לעניות דעתי המוגבלת – נועדנו להפעיל את הרוח הזו בגופים, כי אם רק נבין נתיבש ואם רק נשאוף לאושרינו נקודה נמצא עצמינו גורמים סבל גדול , בעיקר לעצמינו במרדף – אז איך נחווה את ההפרדות הללו בגמישות בפעולה ממשית בהתחכחות עם האחרים בהתעקשות על דיאלוג בין עצמינו ישויות נפלאות שרוטות ומקרטעות…איך נתמך איך נתמוך מינד איט אור נוט…
    האני זורם בגופינו אי אפשר למקם אותו אבל הוא שם – נותן לנו את ההפרדה הנחוצה על מנת שמופרדים שכמונו מבפנים ומבחוץ נוכל להפגש כמנהג בעלי הבתים ולגלות נדיבות לצמיתים …

    כרגיל סלט אבל אין כסלט לרענן ולהפיג את עיפות אותם גופים… אתמול -באותו לילה פיגומי הבנתי , לאחר שלאה שאלה למה אני סוחבת את המשקלים האלה.. ששנותי לסחוב פיגומים ספורות אז עדיף לנצל כל רגע, לפני שאתמקם סופית בכורסת היועצת ודורות של ילדים ילחכו את רגלי הדוויות בחדר אפלולי ונעים בריח לוונדר, מיועצי יעלו אלי לרגל על מנת להבין שוב ושוב שהאחריות עליהם ואני יכולה רק להזכיר להם שהם נפלאים חד פעמיים ומתפתחים תמיד- יהיר מצידי לא?
    כל זה אם לא אסיים לפני זה חמנוקה על אותו כבל או מחוצה תחת פיגום – לא נורא.. גם ככה טוב.
    כרגע אני מתחמקת ממשימותי התיאטרוניות בשביל להרגע בחופשיות מושבה ולהתגעגע לקפה קבלנים – אולי יותר מאוחר??.
    אז אגיס את בעל הבית שיורה לי עכשיו ומיד להתישב על שולחן השרטוטים.. מי מורד ודוחה את הרגע.. ? המינד או אני ???

  6. הי יעלה, שעשעת אותי (לא מצליח להירדם, יש לי איסוף בנתב"ג עוד שעה בערך..).
    זה לא פרידה, זה הפרדה- אפשר לראות את המיינד תוך חמש דקות.
    לשמוע איך הוא מתנהג ביום-יום, ולראות שהוא זה לא אני (יעני, you are not your mind).
    ולא נפרדים בסוף התהליך, אלא כל אחד (הראש, הרגש ואנחנו) מבין טוב יותר את החלק והמקום שלו בחיים.
    להיפך- חוזרים להיות ביחד, לפעמים אחרי הרבה שנים של חוסר תקשורת (הכל פנימי, כמובן. למקרה שלא ציינתי את זה, או שזה לא ברור)

  7. אגב בעל הבית שלי הפרטי- זה שעושה קפה בחר כן להרדם קצת , עם ספר ביד ליתר בטחון.. יותר ראוי מהערנות שלי שאינה מרפה ממני גם ברגעים שאחרון בעלי הבתים צריך גם קצת מנוחה..
    בעל הבית הפנימי שלי כרגע במילואים …
    לילה טוב צדיקים וצדיקות אני הולכת לטיהור העיפות ברמת התאלפני שיגמו לו הג'יגות ויעופו לו האטומים..

    הערה- את שתי תגובותי מומלץ א. לא לקרוא בכלל
    ברירת מחדל – לקרוא אחרי התגובות הקודמות..ולעצור במן
    תגובותי הפעם מוקדשות לפחות לשתי נשים חביבות העסוקות בניקוי תאים או צביעתם שלעיתים שואבות הנאה מהשטויות שלי

  8. מה מופרד ב5 דקות? האונות?
    אני והמיינד שלי?
    46 שנה כמעט אנחנו חיים ביחד ,ניסינו להפרד בטכניקות שונות והיום אנחנו חיים בדיאלוג מתמיד .החלטנו ביחד ובעיקר בהתיעצות עם בעל הבית( להכיר את בעל הבית זה תמיד טוב חוסך הרבה צרות וכסף)…שעדיף שלא באמת נפרד אלא נשתדל להבין את חלוקת התפקידים הנכונה בינינו – בעיקר מי קם בבוקר מי עושה כלים וקפה…(המסקנה המשותפת שהגענו אליה בקלות מפתיעה ויוצאת דופן – תמימות דעים מוחלטת , היתה- שאמנון..)
    היום התלבטתי לרגע מי מכתיב את מיקום הדברים ,הם או אני…האמת שכבר היה ממש מאוחר וחשוך בתיאטרון , בהתיעצות עם הנס הקוסם – הבנו שלפחות במקרה שהיה מונח לרגלינו(כבל חשמל..) עדיף שאנחנו נקבע ולא הוא..
    בקיצור עבדנו קשה- ובעיקר שאלנו המון שאלות ובעיקר הרבה הומור וקלילות – עם הנס גם כשהוא עייף זה לא קשה..אחרת נכרוך את הכבל ההוא סביב צווארינו ונחזיר את הסחורה לבורא. לאני או למיינד הכללי..לא?
    סליחה באופן כללי ופרטי על השלשול הטכסטואלי הזה- ..ככה להפיג את עמל היום..לא בשביל לפגוע או לזלזל חסושלום.

  9. זה דומה? אולי.
    אני לא מכיר מתספיק את העבודה של ביירון קייטי כדי להביע דיעה מבוססת.
    אני יודע שזה עובד, אני יודע שלי, ולעוד הרבה אנשים שעבדתי ואני עובד איתם- זה משנה את החיים. זה משנה את הצורה שבה חיים את החיים.
    אבל את זה אפשר להגיד על כל שיטה.
    נראה לי שהשוני הראשון הוא במיידיות של ההבנה לגבינו ולגבי המיינד שלנו, ההפרדה נעשית תוך 5 דקות (באחריות). ושוב- אולי זה ככה גם ב"עבודה", אני לא יודע.
    השוני השני- ההכרה בקיומו של בעל הבית, זה ששומע את הקולות.
    אבל לא רק הכרה- כן, אני קיים, אלא גם ההתעוררות שלו לחיים.
    רוני- ואם את רוצה, אני אשמח לדבר איתך על הנושא הזה (וגם איתך, גלו…).
    וגלו- אני ממש לא יודע שום דבר לגבי עבודה ברמת התא. אבל אם התא זוכר, אז גם האטומים שממנו הוא מורכב זוכרים, לא?

כתיבת תגובה

Close