טורים אישייםכלליכתיבה פרטיתניו אייג'סדנאות, קורסים, חוגים

יוגה על רגל אחת # 3 – הטור של ניב דור כהן

הנודניק עם המדיטציה שוב כאן...

[לטור השני: הסם הזה עדיין חוקי]

 

תעשו יוגה, תעשו מדיטציה, כדאי לכם!

איזה מעצבן זה כל הזמן לשמוע את אותו הדבר, אה?
אז למה כשזה מגיע מהמיינד שלנו (אוסף המחשבות, רגשות או כל תנועה מנטלית) אנחנו נותנים לזה יד ומעודדים את זה?

הסיבה פשוטה:
התרגלנו.
מהרגע שנולדנו, הסביבה שלנו (ההורים, בני המשפחה וכל מי שסביבנו) כל הזמן מעודדים אותנו לחשוב ולהשתמש בשכל.
לא רק שזה מה שלמדנו, גם לימדו אותנו שכל הדבר הזה (מחשבות, רגשות, אופי ואגו) זה אנחנו.
אז לא ניתן לו כבוד?

ניתן גם ניתן.

השכל שלנו הוא המלך. הוא יושב בכיסאו הרם ושופט כל מה שהוא רואה:
האדם הזה? מכוער.
האשה הזו? מעצבנת.
הממשלה הזאת? מושחתת.
אני? שמן מדי.
ספורט? בחיים לא תצליח, בשביל מה לך לנסות…?

מחקרים הראו שהחשיבה שלנו, ברובה המכריע, חוזרת על עצמה. יענו רפטטיבית.
ולא רק שהיא רפטטיבית, היא גם שלילית ברובה המכריע.
כמה מכריע? כ-90 אחוז מחשבות שחוזרות על עצמן + כ-95 אחוז מחשבות שליליות (על עצמנו או על הסביבה).

אז פלא שאנחנו בסטרס?!

אז מה עושים? קודם כל מזכירים לעצמנו שאנחנו רואים את המחשבות ולכן בהכרח לא המחשבות,
כלומר אנחנו לא אוסף הקשקשת האינפנטילית ברובה שמציפה את תודעתנו.

ואיך אנחנו מזכירים לעצמנו את זה?
כבר הבנת, נכון? בעזרת מדיטציה.

מהי מדיטציה?
מדיטציה זה שם מפוצץ ושיווקי עד מאד
ל-"פשוט שב ותראה מה קורה בתוך הבית שלך…"

בהתחלה אנחנו נכנסים נדהמים לבית.
האורחים עושים קוק ושוברים את הרהיטים…
אנחנו רואים את הבלאגן.
בקבוקי אלכוהול ריקים מפוזרים בכל פינה.
האגו יושב לו על כורסא נוחה, חיוך מסומם מרוח על פניו.
"מה המצב, גבר?" הוא שואל אותי.
"רוצה שורה?"

התשוקה נמצאת בחיקו, חצי מעורטלת.
היא מביטה בי בחצי עין פקוחה ובקול מפתה אומרת: "עזוב אותך מדיטציה, חדר השינה למעלה ריק…
ואם לא בא לך סקס, תמיד אפשר לאכול משהו…"

אחרי ההלם הראשוני, אני ממשיך לעמוד ולהתבונן בהם.
אני לא מגיב. אני לא זז מהמקום.
אני שם לב שאני עומד כאן, והם עומדים שם.
אני מרגיש את הגוף שלי, אני נושם לאט.

האגו מתחיל לזוז באי נוחות, מתפתל אפילו.
התשוקה חולצת שד וביד השנייה מציעה לי סושי.

אני לא מגיב, לא זז. נושם.
זה הבית שלי.

האגו קורא לשני גברתנים: עבר ועתיד.

הם מתקרבים אליי במבט מאיים.

"אתה זוכר מה היה אתמול? איזה קטעים, אה?" שואל אותי עבר.
"מה אתה מבזבז את הזמן, יש לך תכניות!" צועק עליי עתיד.

אני מביט בהם ובקור רוח מתעלם.
יש לי גוף, הבגדים נוגעים בעור, הנשימה נכנסת ויוצאת.
אני חי.

האגו מגביר את המוזיקה. טראנס, מוזיקת פופ, מנגינות מציפות את החדר.

הנשימה היא הכינור שלי.
האוויר הוא הקשת.
אני כאן, הם שם.
אני כאן, הם שם.
אני כאן, הם שם.
אני כאן, הם ש
אני כאן, הם
אני כאן, ה
אני כאן
אני כא
אני כ
אני
אנ
א

החדר נעלם.
אני יכול לנוח.

_________________________________________________________________________________________

ניב דור כהן – מורה בכיר ליוגה ומייסד גישת התרגול אקא-יוגה. חי, נושם, מלמד ומתרגל יוגה משנת 2001. הוסמך כמורה ליוגה בשלוש גישות תרגול, כמורה ליוגה לנשים בהריון וכמטפל ביוגה תראפיה תאילנדית. מלמד בפרדס-חנה, בזכרון יעקב, בבנימינה ובכפר-סבא.

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close