השימושון

יום בתל אביב

את היום שבין הגנים העברנו עם ההומסקולרים. היום היה אודישן למורה לאנגלית (חמודה בעיני), שלימדה את החבורה הפראית דוג וקאט ובלו ורד וילוו. הם ישבו סביבה בעיגול והשתתפו במשחק. קוקי נשען לי על הגב, שיחק עם הסולם גומי שאתמול הוא קיבל מאילנה והנס, והציץ על המתרחש.
אחר כך היתה ארוחת צהריים נהדרת ואז התפזרות ונסענו לסבתא כי היתה לי פגישה עם הרואה חשבון. הפעם נסעתי ברכבת. קצת לנוח, להתבונן, לא לנהוג.

בדרך חזורברכבת ארלוזורוב המולה גדולה. המון רציפים. אני לובשת את בועת ההגנה השקופה שלמדתי ב-NLP והולכת בין האנשים. לידי אישה בחודש מתקדם פוסעת יד ביד עם ילדה קטנה ממושקפת. בטח מוזר להיות כל כך נמוך בכזה המון סואן. בערים הגדולות זה ככה כל הזמן – אנשים עולים, יורדים, נכנסים לתוך האדמה, נוסעים בתוך צינורות מהירים ומגיחים מהצד השני. מערכת עיכול עירונית.

החלטתי ללכת על החוויה עד הסוף ולקחתי אוטובוס. קו 18. אוטובוס זה סוג של ביזבוז זמן כנוע. נוסע עוצר נוסע עוצר. מסלול קבוע מראש. לאט. עקיף. זה בטח סיוט להיות נהג של אוטובוס ארוך. בפעם האחרונה שנסעתי באוטובוס כרטיס עלה ארבע שבעים, היום חמש ועשרה. מהחלון אני רואה תחנות מוכרות: המוזיאון, בית אריאלה, בניין אחד שפעם היה לי בחלום, הנה יגאל שהיה שכן שלי בכורש הולך עם סיגריה בפרצוף מוטרד. תשע שנים חייתי בעיר הזאת והיא כל כך מוכרת לי, וכל כך רחוקה. אני יושבת באוטובוס וקולטת שאין בי פחד שהוא יתפוצץ. עברתי תהליך, שהפך את נקודת המבט שלי לכזאתי של ילד בן ארבע, שמחפש נמלים על כר דשא גדול.

————
(ותודה לחוה רימון ששלחה לי פעם את הקישור ל- zoomap, שיש בו צילומים של (כמעט) כל הבתים בארץ ואפשר לעשות טיול מציצני בין הדירות השכורות, שפעם היו הבית)

הראה עוד

2 thoughts on “יום בתל אביב”

כתיבת תגובה

Close