השימושון

יום השואה

היום ליד הסופר שלושה ילדים בערך בני 11, משחקים ב-mp3 ובסלולרים, לאחד מהם צמוד לחולצה טלאי צהוב עשוי סול ועליו כתוב בכתב יד עגלולי של מורה: jude. זה מראה דיסוננטי, כמו צילום של אלכס ליבק.
הנה ילד יהודי, אדיש לטלאי צהוב שמודבק לו לבגד, ועכשיו הנוף סביבו זה כרכור שבישראל ויש לו גאדג'ט חדשני והכל קורה ליד סופרמרקט עמוס ממנו תכף תצא אמא שלו עם שפע מצרכים לארוחת צהריים.
וכולה עברו מאז עד עכשיו שישים ומשהו שנים. מיצמוץ בהיסטוריה.
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אולי היום, כשלכל אחד יש בלוג ומצלמה דיגיטלית ואפשרות להגיע לדעת הקהל בלחיצת כפתור עם תמונות מהשטח, השואה כפי שקרתה לא היתה יכולה להיות. ככה אני רוצה להאמין.
היומנים של אנה פרנק ורותקה לסקר ואתי הילסום היו מטלטלים את העולם בזמן אמת.
ואולי אני טועה.
מצד שני לחיצת כפתור יכולה להביא לשואה הבאה.
(כשזה דיגיטלי זה פחות כואב? פחות שורט את הנשמה?)

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close