כלליכתיבה פרטיתשיטוטים

יום השישי

ויכולו השמיים והארץ וכל העולם. ותשקוט פרדס חנה.
ואסע במכוניתי. ואנהג לאט. והזמן מצא אותי שָלֵו.

ואראה בדרכי ילד אחד חוזר מהשדות עם אביו וכולו מרוח באדמה טובה (איזה שמש היתה היום!).

ואמשיך מחייך ואראה אישה טובת לב אחת, אוחזת פרי בטנה ומטיילת עם שני כלבים (ובכלל, בדרך שבין נווה תות לעצמאות ראיתי כל כך הרבה כלבים מכל הסוגים והגדלים).

ואתקדם באיטיות ואראה שניים בבגדים כהים ומבט של שלווה, צועדים אל או חזרה מבית הכנסת הקרוב. והייתי בהודיה. הודיה לדת על השקט. השקט הזה של שבת שכולם מורידים הילוך ומעלים תדר אוהב.

אינני דתי אבל את קדושת השבת מרגישים מבפנים.

שבת של שלום ושל שלווה ושל שמחה

[בתמונה למעלה: לירי קוראת לליעם וליאו סיפור לפני השינה]

*     *    *

(מתוך הפייסבוק של יובל אידו טל)

יָאסוּדָה אוּקְיוֹ הרים כוסית אחת אחרונה של יין
ואמר

הכי חשוב
זה איך שמסיימים דברים

וזה נכון בכל היבט
של החיים של בנאדם

כשאורח עוזב כדאי שיהיה בהלוך נפש
של קושי להגיד שלום

אם הלוך נפש כזה
אינו נוכח באורח
וכשהוא עוזב הוא נראה משועמם
אז התחושה הטובה שנשארה
משיחות שהיו בבוקר ובערב 
תתפוגג

לכן בכל מגע עם אנשים
כדאי לבוא חדש ורענן

כדאי תמיד
גם להרגיש וגם לתת
את התחושה שהדבר הזה
שמתרחש עכשיו
הוא משהו ייחודי
חד פעמי

אומרים
שלא צריך להיות חכם גדול
כדי להבין את זה

תגיות
הראה עוד

3 thoughts on “יום השישי”

כתיבת תגובה

Close